כוחה של החזקה לשנות את ההרגל לאחר חזרה מאה פעמים

[תלמוד_ישן]

האם נמצא בפוסקים שדיברו בזה?
מי שיודע שאפילו לאחר שחוזר ואומר "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה" מאה פעמים ברציפות שעדיין רגילותו היא לומר "ותן טל ומטר", האם הוא יכול לסמוך על ההלכה שעכשיו יש לו חזקה לומר "ותן ברכה" (ולכן אם אינו יודע אם אמר "ותן ברכה", אינו חייב לחזור ולהתפלל)?
הוא יודע שבימים הראשונים שלאחר ט"ו ניסן, אם אינו מתרכז ומנסה דוקא לומר "ותן ברכה", למעשה הוא אומר "ותן טל ומטר".

בתודה מראש

[כולל יונגערמאן]

מעולם נתקשיתי בזה אך כמדומני שהרעיון בזה הוא שלאמיתו של דבר היות שמדובר בספיקא דרבנן (מחד, וחשש ברכה לבטלה / לא תשא מאידך) היה אמור להיות הדין בכלל שאין מחזירין אותו מספק, רק שיש חזקה שבוודאי המשיך לומר כפי מה שהורגל עד אז, אבל ברגע שאומר את זה צ' פעמים יש כבר חזקה (ואפילו רק סברא) להיפך, ואף שאולי אין זה מכריע מכל מקום די בזה לומר שאיתרע חזקתי' הראשונה וממילא מידי ספק לא יצא ושוב אין מחזירין אותו מספק

[HaimL]

נראה דהסברא הפוכה, דכיוון שבתפילה יש דין של נדבה, נראה דעל הספק הכי קל יחזור ויתפלל, ורק אם י"ל חזקה, כגון שאמר ותן ברכה 90 או 100 פעם, אז יצא מכלל הספק, ולא אטרחוהו לחזור ולהתפלל. אבל אם יודע בעצמו שאף אם יאמר ותן ברכה כו"כ פעמים, לעולם ישכח ויטעה, נראה בפשיטות דלא יצא מן הספק, ויחזור ויתפלל.

[כולל יונגערמאן]

לדבריך מי שמסופק אם קרא קריאת שמע (למ"ד בגמ' שקר"ש דרבנן) פשיטא שיחזור ויקרא שכן אין בזה ברכה לבטלה ומי מעכבו מלקרוא קריאת שמע כל היום? אבל כמובן זה לא עובד ככה, בכל ספק דרבנן הולכים לקולא ולא מטריחים את האדם לחזור, וכן היה הדין אמור להיות גם בהזכרות, אילולי החזקה

[HaimL]

גם אם כן, אז כלפי מה שכתב כבודו על חשש של ברכה לבטלה ולא תשא, נראה דזה אינו, ומכאן שיש עכ"פ רשות למי שלבו נוקפו, לחזור ולהתפלל על הספק הכי קל, והחזקה מועילה כדי שייצא מבית הספק לגמרי, ולא יהיה לבו נוקפו. אבל באמת גם אי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא במצוות דרבנן, כגון תפילה וברכות וק"ש לדעת התוספות ז"ל, מ"מ ברוב הטעויות אינו ספק השקול, דהא אזלינן בתר רגילות לשונו, ואם מסתפק ספק הכי קל שמא טעה, רגליים לדבר שבאמת טעה, וכיוון דבתפילה יש דין של נדבה, אין לך צד שכנגד שלא יתפלל שמא יברך לבטלה ואף שמא יעבור על לא תשא. אבל בדאיכא חזקה של 90 או 100 פעם, כבר תבריה לספקו, ותו לא אטרחוהו להתפלל שוב.

[HaimL]

ועוד על מה שכתב כבודו בנוגע לק"ש, זכור לי שראיתי בפורום כאן שיטה מחודשת מחד מאשלי רברבי האחרונים ז"ל, דכל הזכרת השם שאומר על הספק, אף אם קורא בתורה, כגון שמסופק אם קרא ק"ש, ורוצה לחזור, יש בזה חשש הזכרת ש"ש לבטלה, כיוון שעכשיו הוא לא קורא כיוון שרוצה לקרוא פרשה בתורה, אלא כיוון שרוצה לצאת יד"ח ק"ש, מחמת ספקו. אני לא זוכר מפי מי נכתבו הדברים, מן הסתם אפשר לחפש כאן ולמצוא, ומאחר וכבודו הזכיר את הדין הלכאורה פשוט דאפשר לקרוא ק"ש כה"י על הספק, הזכרתי כאן את הסברא הנ"ל, ושרי לי מרי אם טעיתי או כתבתי שלא בדיוק הדברים.

[יאושע]

מעולם נתקשיתי בזה אך כמדומני שהרעיון בזה הוא שלאמיתו של דבר היות שמדובר בספיקא דרבנן (מחד, וחשש ברכה לבטלה / לא תשא מאידך) היה אמור להיות הדין בכלל שאין מחזירין אותו מספק,

וכ"ז לאחר תפילתו אבל לפני שסיים התפילה אם ימשיך נכנס לספק ברכה לבטלה ולא תשא וכו'.