גורל [פור] אינו פיתרון ! אבל מכות - כן.
זה אכן מה שעולה לפי חלק מהפוסקים.
ובעת ספק, גורל אינו יכול להכריע מבחינה הלכתית. כל דאלים גבר לעומת זאת
יכול להכריע, ויש לו תוקף הלכתי.
א.
בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל..
גורלות רבות יש לנו במקורותינו:
גורל בדיני נפשות.
בכמה פרשיות בתנ"ך הכריעו בגורל בדיני נפשות: בלכידת עכן, במעשה יהונתן ויערת הדבש, מסירת בני שאול, הטלת יונה לים ועוד. ודנו הפוסקים האם ניתן ללמוד ממעשים אלו להסתמך על הגורל בדיני נפשות.
גורל בדיני ממונות.
חלוקת ארץ ישראל נעשתה על פי גורל, ומזה למדו בגמרא שהגורל מכריע בדיני ממונות: "האחים שחלקו, כיון שעלה הגורל לאחד מהם, קנו כולם". וכן בעוד דינים אחרים.
נבואה שאני.
כתב החזון איש: "וביונה הגורל גרם להם לדעת בשל מי הרעש, ויונה אמר להם בעצמו להטילו לים. וההיא דבני שאול, על פי הנבואה עשה דוד. אבל בסתם בני אדם אין להם רשות להכריע על פי גורל, אלא אם כן כולם הסכימו לכך, וזה שיצא בגורל מוסר עצמו", ע"כ תוכן דבריו.
וכן כתב בשו"ת וישב הים: שאין כל ראיה מגורלות שנעשו על פי הנבואה ורוח הקודש או על פי ציווי ה' והשגחה, לסתם גורלות הנעשים בידי בני אדם.
ויש כמובן החולקים על כך וזה מחוץ לדיון כאן, והמתעניין ימצא מקומות רבים שדנו בכך.
ב. טכני או מהותי ?
האם עלינו לראות בגורל כהכרעה מן השמים.
נרחיב: האם הגורל מגלה לנו את רצון הבורא, את הדין האמיתי ואת הדרך הנכונה בה עלינו ללכת ? היינו שאין הוא בא לסייע ולתת לנו מוצא במצב של חוסר ידיעה. אלא הוא בא לחשוף לנו את האמת הקיימת שהיא נסתרת מעינינו ולגלות לנו את המכוסה מאיתנו ?
ואולי לא. שאין בדבר גילוי, אישור והסכמה שמימית ואין בתוצאת ההגרלה ביטוי להשגחה שגילתה לנו את הזכאי\ החייב האמיתי, אלא פיתרון טכני יש כאן. . מוצא מהסבך באין ברירה.
ג. אכן כן.
עכ"פ לחלק מהראשונים אכן כן, וז"ל -
בדברי שו"ת גאוני קדמאי: "אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים". שנאמר "על פי הגורל תיחלק הארץ. והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות".
ידבק בו מן השגחה עליונה..
רק אם נעשה ביושר ובלי התחכמות.
ובשו"ת חוות יאיר סא רבי יאיר בכרך, רב העיר וורמס, נפטר תס"ב) בעקבות וויכוח על הגרלה שנערכה בפורים על כוס מוזהב ,וז"ל בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי סעדו יחד י"ב ב"ב בטוב לבם ביין בימי פורים הטילו גורל על כוס כסף גדול מוזהב ונתן כל אחד א' ר"ט וזה מעשה הגורל...
..הנעשה שלא כהוגן בטל מכ"ש אם הטעות במעשה הגורל בעצמו. כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות אך בגורל תחלק הארץ.
וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן לולי שפדאוהו העם לא מצד הודאתו ונאמר בחיק יוטל הגורל ומהשם כל משפטו ואפילו באומות העולם היה מקובל זה כמו יונה והמן הרשע לפשטיה דקרא.... מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן, ידבק בו מן השגחה עליונה", מה שאינו כן אם הגורל מקולקל..
ד.
הרא"ש - נמנע מגורל.
לעומתם יש את החולקים ולדעתם במקרים של קושי להחליט אין בהלכה פתרון של גורל.
דבריו נכתבו בעקבות סכסוך קשה בין שני יהודים שבו היתה מעורבות של מלכת ספרד. והוא אומר שעל ביה"ד לתת החלטה ופסק סופי אם על דרך פשרה או שודא דדיינא. ואין הוא מעלה אפשרות של עשיית גורל !
...כל זה סברתי והארכתי להודיע שאין כח ורשות להוציא את הדין חלוק מתחת ידו שצריך לגמור ולהשלים את הדין כדי להטיל שלום בעולם ולכך נתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו במקום שאין הדבר יכול להתברר בראיות ובעדיות פעמים באומד הדעת ופעמים כמו שיראה הדיין בלא טעם ובלא ראיה ובלא אומד הדעת ופעמים על דרך פשרה..
על פרטי הריב כתב-
על אודות דברי ריבות שנתעצמו בהם רבי שלמה בן אלבגל ורבי ישראל בן אלחדאד זה ימים ושנים והוחלפו כמה מונים מדין ישראל לדין אומות העולם ומדין אומות העולם לדיני ישראל ועתה נתגלגל הדבר שבאו הלום בציר גבירתנו המלכה מב"ת [מנשים באוהל תבורך] והביאו לי כתבה שהיא צותה עלי שאקח כל שטרי הטענות שנעשו בזאת התביעה בפני המוקדמים של וילייאריאל ובלדוליר לפני הרב רבי משה ן' חביב ...
..מכל מקום אני את פי גבירתנו המלכה מב"ת אשמור ואת מאמרה אני צריך לקיים ומבקש אני מהאל שופט צדק שיהא בעזרי לזרות ולהבר תבן מהבר ויערה רוח קדשו ממרום עלי לדון דין אמת לאמתו.
אולם אין הדברים הנל מוחלטים ומצאנו ברא"ש פעמים שהסכים לעשיית דין על פי גורל בדיני שותפין מטעמים שונים.
ה. בחולים שווים .
מקרים בהם מוצאים אנו הסכמה להכרעה ע"פ גורל ,הם כאשר שני הצדדים שווים ויש לבחור ביניהם
כאשר לכולם מעמד וסיכוי שווה לעלות בגורל. כגון בשני חולים במידה שווה לטיפול מיידי ,
במי יטפל הרופא ראשון ? כשרק אחד מהם יכול לקבל טיפול ,
וכאן פסק הר"מ פיינשטיין ז"ל אם לא ידוע לרופא יהיה הגורל. שניתן ללעשות גורל. כמו שאנו מוצאים בפייסות שבמקדש או באמירת קדיש לאבלים וכדומה. וההסבר הוא שיש כאן הכרעה טכנית
ולא הכרעה ערכית - מי הצודק.
אין לסמוך על הגורל.
ותפוס לשון אחרון שאין לסמוך על הגורל, שאפי' בדיני ממונות הוי אסמכתא ולא קני, ומכ"ש בדיני נפשות. ומיהו בענין מצוות סמכו האחרונים על הפייסות שבמקדש, כדי שלא לבוא לידי ריב ומדנים.
ביטול התוצאה.
למרות שבאין דרך אחרת רבים מהאחרונים נוטים להיעזר בגורלות, הרי הר ע' יוסף זל בתשובה ארוכה מאוד,ותוך התייחסות לכל המקורות מסתייג מהכרעה באמצעות גורל ,
ובמספר מקרים פסק להלכה שאין לו תוקף.
ו. מכות.
אבל אם כן לכאורה תמוה הוא איך ההלכה מאפשרת לקבוע את תוצאת הספק שבדין על ידי "כל דאלים גבר . שלעינינו נדמה שהוא גרוע בהרבה מהכרעה על ידי גורל !
וההסבר הוא שאנו מניחים שמי שיודע שהאמת עימו ימסור את נפשו לזכות בשייך לו. וזה עצמו מעיד על כך שהצדק עימו. ומעין דין שלמה המלך ב"גזורו".
העולה מהנל - שיש מקרים של ספק, בהם כל דאלים גבר יש לו תוקף של החלטה של פסק בית דין. המוציא לאור את הצדק והאמת ההלכתית והמעשית.
ואילו הגורל - במקרי ספק גם אם ישתמשו בו בלית ברירה אין לו תוקף של פסק והחלטה בדבר צדקתו של הזוכה, אלא היא החלטה טכנית עיוורת באין מוצא אחר. וכנל " כדי שלא לבוא לידי ריב ומדנים.
ז. היה ונגמר. ולמה ?
"שרבו המתפרצים והגזלנים והאלימים...
כך פסק השבות יעקב שמפני סיבה זו אין יותר הוכחה לצדקת ה"אלים גבר" וממילא בטלה תפיסתו.
שבות יעקב חלק ב קסז
: שְׁאֵלָה קסז בְׁדִין חֲלֻוֽקַת הַמַרְׁתֵף שֶיֵש לִשְׁנֵי שֻותָפִין..
שיש לשני שותפין מרתף ביחד ורצה אחד מהם שיתן לו מרתף חלק שלו סמוך לביתו והשני רוצה להטיל גורל עמו הדין עם מי...
תשובה עיקר דין זה ...ופס' המרדכי מה"ט כל דאלם גבר וכן פסק שם בש"ע סי' קע"ד סעיף א' בהג"ה.....וכה"ג צריכין אנו לתרץ דמאן דס"ל הטעם דכל אלם גבר דמי שיודע שהאמת אתו ימסר נפשו על שלו ...
...ומ"מ לבי אומר לי דבזמנים הללו שאנחנו בגולה שפלים ונבזים וקונסין מאוד על ההכאה ויש כמה חששות אם יפסוק כל דאלים גבר, וגם לפי הטעם דכל מי שהאמת אתו ימסור נפשו על דבר זה ג"כ לא שייך בדורות הללו שרבו המתפרצים והגזלנים והאלמים שמוסרין נפשם ג"כ על ממון שאינם שלהם...
..על כן יחלוקו ע"פ הגורל כנ"ל אף ע"פ שהוא דבר חדש שלא נמצא בפוסקים ראשונים או אחרונים לחלק כן מ"מ למען האמת והשלום לפי צורך שעה יש לפסוק כן ובודאי יסכימו על זה חבירי ורבותי לפי דורות הללו כנ"ל.
הקטן יעקב: