דברי האבן עזרא בדבר הרשות לרפאות - תעלומה ופשרה

[עושה חדשות]

יש מקום קצת להזכיר גם את דברי החינוך במצוה קע, ז"ל - שלא לגלח שער הנתק וכו'. משרשי המצוה, לרמז שיסבול כל אדם אי זה צער ואי זה עונש שיענישהו השם ברוך הוא ולא יבעט בהם, ואל יחשוב שיהיה יכולת בידו לבטל אותם ולהעלימם מן הבריות, רק יש לו לבקש תחינה מאת האל ברוך הוא שירפא מחץ מכותיו. וזה השורש יספיק גם כן ללאו דלא יקוץ בהרתו שבסדר כי תצא.

[מעיין]

לשלימות הענין אציין לכמה מראה מקומות להשלים את התמונה
בשם משמואל, וכן הוא בפוקד עקרים לר"צ
דענין רפואה בשמינית מחמת מילה דניתנה בשמינית דשורש ענין רפואה שנברא בעולם הוא רפואת מכת המילה
דבל"ז הרי אין יסורין בלי עוון, וציין לדברי הרמב"ן דאין לרופאים בבית עובדי ה'.

ועיין עוד באגרות משה יו"ד ד' סי' ל"ו אות יב
ותוכן דבריו לגנות ללמוד בימינו חכמת הרפואה ומאריך שם שאם שהיצר משיאו שטבעו מושך לכך ללמוד רפואה ואפשר זה יהי' מקום פרנסתו וכדברי החוה"ל לא שייך זה לענין לימוד חכמת הרפואה ,והמורם מדבריו דענין הכוסף ונטי' לדעת חכמת הרפואה אינו בא מחמת נטי' הטבעי' שנטע הבורא באדם לכל אחד לצורך פרנסתו כפי שכתב בחוה"ל דהרי בטבע הבריאה לא הי' ענין חולי עד אלישע לכן לא נבנה בטבע הבריאה כוסף לזה וכל הכסיפה הוא רק להתגדל ולעשות מזה משכורת גבוה.

ויש להשוות תשו' אחרת ממנו
יו"ד ח"ב סי' קנ"א דן בפסקו של הנוב"י הנודעים (יו"ד סי' ר"י) לאסור לנתח מת לראות שורש החולי לרפאות אם יזדמן כזה בחולה אחר דאסור כשאין חולה לפנינו, והוא ז"ל האריך שם לדחות את דברי הנוב"י דכהיום הי' מטעם זה מותר דהרי מצוי חולים ברחבי תבל והוא חששא קרובה.
מ"מ כתב דמטעם אחר אין לנתח, דלהתלמד לרפאות אין חיוב על האדם דלא מצינו שיהיה חיוב על כל אדם שילמוד חכמת רפואה כדי לרפאות החולים שישנם, משום שהחיוב על האדם הוא רק להציל את חברו במה שיכול עיי"ש. הרי חזינן יסוד זה בשלילת למוד ענין הרפואה, הגם שעיי"ש שכתב ג"כ דאין חיוב על האדם לעבוד ולהרויח הרבה כספים כדי שיוכל לקיים מצות צדקה.

ולענ"ד נ"ל קצת לפקפק על דבריו דאה"נ על אדם פרטי אין חיוב ללמוד רפואה, אבל אפשר דעל בי"ד להעמיד אנשים שילמדו, וקצת ראי' לזה מאיסור לדור בעיר שאין רופא בסנהדרין, ואולי רש"י כתב שם למול תינוקות והיינו לידע רפואת המילה שזה אכן חלק ממצוה ואולי לזה יודה האגרו"מ שיוכל ומצוה ללמדו וזה אין לוקח זמן הרבה, וגם חייב ללמדו דאל"כ לא יוכל למול דיבא לידי סכנה וימנע ממצוה משא"כ לרפא חולה שנחלה בידי שמים או אפי' ע"י אדם במזיד או בשוגג לא מכח מצוה אתיא ואין חיוב ללמדו אלא אם הוא רופא יש חיוב.

והרמב"ם לשיטתו דמביא בהל' דעות סתמא דגמ' סנהדרין דין דלא ידור בעיר שאין בה רופא, לשיטתו בפירוש המשניות הנודעים דענין רפואה כענין אכילה שמרפא חולי הרעב.