לוקח ששמע מחיר אחר ונתרצה

[איש_ספר]

שאלה פשוטה אבל לא מצאתי מקורות לה.

ראובן ניגש לשמעון ושאל אותו, כמה עולה אצלך זוג נעלים, אמר שמעון, עשרים ש"ח. סבר ראובן שאמר שמעון שלושים, והוציא שלושים.
האם מותר לשמעון לקחת?
וכגון שאין אונאה, דשאר בנ"א מוכרים בשלושים.

לכאורה, ראובן שמע שלושים ונתרצה לשלושים, ומה אכפ"ל ששמעון אמר עשרים?
ואם שמעון היה שותק רק בליבו היה חושב למכור בעשרים וראובן היה לוקח הנעליים ונותן לו שלושים, אטו צריך שמעון לומר לו שהוא מוכר בעשרים?

ואם כך הוא, אם כן מאי אכפת לן שאמר מה שאמר? ואם היה אומר בינו לבין עצמו או בינו לבין אשתו, גם כן נאמר שהמחיר הוא עשרים?
הרי אין כאן קציצה, שקציצה אינו בינו לבין עצמו אלא בינו לבין הלקוח, והלקוח שמע שלושים.


ואת"ל, שמותר לשמעון לקחת את השלושים בשתיקה. מה יהיה אם ראובן חוזר לשמעון ואומר לו, תגיד איזה מחיר אמרת שלושים או עשרים וכו' וכו' והציור מובן, האם השתנה הדין?


אני שואל מצד הדין ולא מצד דובר אמת בלבבו.

[הוה אמינא]

כל שלא שמע טוב - לא היתה פסיקה. הפסיקה היא השתוות שני הצדדים, וסיימו להתמקח.
אופן השאלה היא בעצם כמו מה הדין אם שלף 30 לשלם בלי לשאול, והמוכר היה סבור בדעתו למכור ב20.
מותר לקחת, חוץ מדין דובר אמת בלבבו דר"ס.

לא מוצא ראיה לדבר, אלא זכר לדבר שאי שמיעה נכונה נחשב אי פסיקה:
בע"ה שאמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בה' והלך ושכרן בו', שהפועל ובע"ה לא נדברו בעצמם ביניהם ולכן היתה אי הבנה, והדין הוא דבטלה קציצה ומשלם להם כמנהג המדינה / כפחות שבפועלים. (בריש סי' שלב).