יש כזה מושג 'חידושי תורה' ב'פשט'?

[תלמיד חברים]

כידוע מהחידושי הרי"ם שט"ו בשבט הוא ראש השנה לחידושי תורה. פירות האדם - עץ השדה.
בנותן טעם להציע לפני הרבנים והחברים מה שחשבתי זה מכבר.
[אדגיש, אין כאן דבר הלכתי או תלמודי, ולכאורה גם אין ממנו נפק"מ להלכה. אני מודיע זאת בתחילה כדי למנוע ביטול תורה...].

השאלה היא שאלה פשוטה:
האם כשאדם זכה ליישב קושיא בפשט. עלה בידו ליישב איזה רש"י / תוס' / רמב"ם מוקשים. האם הדבר מוגדר כחידוש בתורה?
האם ספרי הראשונים או האחרונים על התלמוד מוגדרים 'חידושי תורה'?
[על קושיות איני צריך לומר שאין זה מוגדר כחידו"ת, ופשוט. אני מדבר על ישוב קושיות].

הסברא שלי אומרת, ואשמח לשמוע את דעתכם - אין זה מוגדר כ'חידושי תורה'. חד וחלק.
כשמישהו אומר 'פשט', כל עוד הוא תופס שלזה נתכוין הכתוב, או הגמ', או הראשון, הוא 'סה"כ' [ולא ח"ו במובן של זלזול] הסיר את המסווה שהיה כאן, וגילה את האמת.
הוא אמנם זכה לומר את ההבנה הזאת, אבל הוא גילה מה שכבר היה, הוא לא יצר כאן דבר חדש.
אין ספר שעל גילוי האמת הזה יגיע לו שכר טוב בעוה"ב ואולי גם בעוה"ז [שהרי אדם אוכל פירות ת"ת בעוה"ז].
אך אני דן האם זה נחשב 'חידושי תורה', ונראה שלפי האמת אין כאן חידוש.
[כשאחד אומר פשט בתוס', ה"ז ע"ד 'שכחום וחזרו ויסדום' (שבת קד.), הוא גילה מה שתוס' רצו לומר, והגם שחידש הבנה שלא היתה ידועה - ממה נפשך, אם זה אמת, הרי שתוס' התכוונו לזה ותלמידי בעל התוס' כבר ידעו מזה, ואם לא, אין כאן כלל תורה].

מה זה אם כן 'חידושי תורה'?
[כמובן לדעתי, ואשמח שתחלקו ותוכיחו לי אחרת].

חידוש בתורה היינו דימוי מילתא למילתא, כמו הוראה, שדן בשאלה שלא היתה מעולם, והוא מחדש מה הדין ע"פ בנין שבנה בעצמו. וכן הדבר בדרוש ורמז, שבונה בנין מדיליה. בזה, אע"פ שאנו מאמינים שכבר נתגלה למשה בסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, עדיין זה חידוש, שהרי נגלה לו שעתיד אותו אחד 'לחדש'. ועכ"פ א"א לומר שרק הסיר מסווה וגילה את התורה, כי זהו הרבה יותר מכך. הוא 'חידש בתורה'. היינו שהוליד ולד חדש לגמרי.

[ואם כנים הדברים. יל"ע לגבי שיטת בריסק, שעושים הגדרות וב' דינים, דלכאורה כל עוד לא נוצר כאן דין, אלא רק הגדרות, אין כאן חידוש בתורה גופא, אלא סביב לתורה, כעין הכשר מצוה למצוה].

זו דעתי. ומעניין מה דעתכם.

נ.ב.
אם תשאלו אותי, למאי נ"מ? התשובה היא 'מה האמת'...
וכן, כשמאחלים אחד לשני 'שתזכה לחדש חידושי תורה', חשוב לדעת מה כוונת ברכה זו.

[מאיר סובל]

כמדומה שיש ע"ז מהגר"א במע"ר או באורחות חיים מרבי חיים ולוז'ינער, שחידושי תורה הם הבנת הפשט הנכון בראשונים.
נשים לב שרוב ככל "חידושי" רבי עקיבא איגר, שלענ"ד אין חולק שזה תמצית תבנית חידושי תורה אמיתיים, הם הבנת פט בתוס' ובראשונים. ע"י שמקשה בהבנה ממקום למקום ומסביר.
גם הקצות, אפילו כשבא לחדש זה רק בהבנה מה שלדעתו מוכרח.
ואם ניפן לחידושי הגר"ח והגרי"ז, נראה שהרוב זה בלשונם אחרי קושיות, "ואשר יראה בזה מוכרח" וכדומה - פשט.

[תלמיד חברים]

כמדומה שיש ע"ז מהגר"א במע"ר או באורחות חיים מרבי חיים ולוז'ינער, שחידושי תורה הם הבנת הפשט הנכון בראשונים.
נשים לב שרוב ככל "חידושי" רבי עקיבא איגר, שלענ"ד אין חולק שזה תמצית תבנית חידושי תורה אמיתיים, הם הבנת פט בתוס' ובראשונים. ע"י שמקשה בהבנה ממקום למקום ומסביר.
גם הקצות, אפילו כשבא לחדש זה רק בהבנה מה שלדעתו מוכרח.
ואם ניפן לחידושי הגר"ח והגרי"ז, נראה שהרוב זה בלשונם אחרי קושיות, "ואשר יראה בזה מוכרח" וכדומה - פשט.

אבל מה הפשט בזה שזה יחשב ל'חידושי תורה'?
שמחדשים את התורה ומחיים אותה?
זהו הרי 'פשט חסידי'...
וצ"ע.

[תלמיד חברים]

אולי כל הבנה שנראית לנו הבנה חדשה, ה"ז 'חידושי תורה'.
כלומר, המילים 'חידושי תורה' אינם 'מקרא' שצריך לדקדק באמיתות משמעותם.
ולכן גם כשיישב אדם קושיא חזקה, או שיביא ראיה לאיזה ראשון, [אף שלא המציא דבר חדש ע"י דימוי מילתא למילתא], ה"ז בגדר 'חידושי תורה'.
[ועדיין, אם נדקדק, נמצא כמ"ש בתחילת הדברים. אלא שאין כאן מקום לדקדק, וכאמור].

[סגי נהור]

אם רק אומר פירוש המילות אה"נ. אבל אם משתמש בצורת הסבר או הגדרה חדשה כדי לבאר את הדברים, גם זה בגדר חידוש.

[יבנה]

יש 3 סוגי חידושים, מה שנתחדש ללומד וידוע לכל שאר הלומדים, מה שמחדש לשאר הלומדים אבל המחבר ידע מזאת, ויש כאלו שגם המחבר לא ידע מזה...

[HaimL]

אשר שאל הרב הפותח, אם ספרי הראשונים והאחרונים על התלמוד הם חידושים, כן עלמא דבר קוראים להם חידושי הרשב"א, חידושי הריטב"א, וכדומה. ואע"פ שמסתמא כך קראו להם המדפיסים, או המעתיקים, מ"מ צ"ל שקראו להם כך ע"פ חכמי הדורות שהיו בזמנם.

[ר_חיים_הקטן]

לשון הרשב"ם בראשית לז:ב - וגם רבינו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים – נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי – היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.

[צופה_ומביט]

הנה נפק"מ ממה נקרא חידושי תורה, ומיניה וביה גם מה מוגדר חידושי תורה:

שערי תשובה או"ח ר"צ מהא"ר בשם השל"ה:

חייב אדם לחדש חידושי תורה [בשבת] כמ״ש בזוהר דבמ״ש בחזרת נשמה יתירה למקומה שואל אותה הקב״ה מה חידוש אמרת בתורה כו׳ ובמח״ב בשם דעת חכמה בשם האר״י שאם מחדש בתורה מעטרין לאביו באותו עולם לכן נסמך כיבוד למצות שבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה.

והובא במשנה ברורה שם:

כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה.

והרי העניין הוא לחדש, ומה מועיל שלומד מה שלא למד עד הנה. [ופשוט שלא התכוונו לומר שאם אינו יכול לחדש - יעשה משהו אחר שאינו נקרא חידוש. דלזה אין שום טעם בכאן]. אלא שגם תורה זו חידוש היא - אצלו, וגם בזה נחשב חידושי תורה. שלו עצמו התחדש כעת מה שלא ידע.
[אא"כ נאמר שהיה מקובל בידם פשט בזוהר שלעניין זה שהקב"ה שואל וכו' די בכזה סוג חידוש, ולא שבכלל נקרא דבר כזה חידושי תורה. אבל לא כן משמע בריהטת לשון הספרים והפוסקים שהביאו עניין זה. אלא שגם זה בכלל חידושי תורה, למי שאינו בר הכי לחדש ממש].
וא"כ שהלומד מה שלא למד עד הנה נחשב אצלו וכלפיו חידושי תורה, קל וחומר למי שלומד מה שכבר ידע - אלא שכעת נתחדשה לו הבנה [טובה יותר] באותו הדבר. שחידוש זה עוד יותר מיוחס אליו להיחשב חידושי תורה דיליה, שבעמלו וזכותו האיר ה' עיניו וזכה להבין באותה התורה שכבר ידע - פנים חדשות של הבנה.

אגב, דוק בשינוי הלשון, שבשל"ה נאמר "חייב" והמשנ"ב העתיק "מצוה", וזהו מ"מ הנוגע בכלל לעניין היחס לכל כגון דא, ואכמ"ל.

[ונתנו ידידים]

@צופה_ומביט
ויש לחקור מי שיכול לחדש אבל יש לו עדיין הרבה דברים חדשים ללמוד האם יוצא בלימוד דברים חדשים או שלכתחילה יחדש בעצמו.
ואם כצד השני מבואר שיש דרגות במה נקרא חידושי תורה.

[צופה_ומביט]

אה"נ, וכללתי זאת בדבריי.
דהיינו:
מפורש בלשון הפוסקים הנ"ל שמי שבר הכי לחדש לא די לו שילמד דברים חדשים אלא שדייקא יחדש משהו במה שלמד,
ואכן מיניה וביה מבואר בדבריהם שיש דרגות דרגות בחידושי תורה.
כל כוונתי היתה להראות עד היכן מגיעים הדברים - מה נכלל בשם חידושי תורה, שאפילו ללמוד מה שטרם למד נחשב חידושי תורה,
וכל שכן מה שהתלבטו כאן לעיל - הבנה חדשה שלו אישית במה שלמד.
להתלבטות זו כיוונתי להביא ראיה מהלכות שבת.

ואולי כוונת מעלתו לדון שלא בנוגע לשבת, אלא בכלל, האם מי שבר הכי לחדש, באותן שעות שעוסק בתורה לקנות עוד ידיעות, האם גם זה נחשב לו לחידושי תורה.
ובזה לכאורה יש לומר שאכן נחשב לו, דחזינן מהלכות שבת דכל שאין עליו תביעה מדוע אינו מחדש בדוקא - נחשב לו הלימוד החדש לחידושי תורה, והרי כל ת"ח צריך להקדיש גם זמן לבקיאות וידיעת התורה, ובאותו הזמן אין עליו חיוב ותביעה לחדש דוקא, ואדרבה, אסור לו אז לחדש, דחייב הוא ללמוד דברים חדשים ולקנות בקיאות, וממילא באותו הזמן הוי הוא כשאר אדם שאינו בר הכי לחדש, ונחשבים הדברים החדשים שלומד - לחידושי תורה.
ורק חזרה על מה שכבר למד, ובאופן שאין לו בזה שום הבנה חדשה, אלא שחוזר כדי לא לשכוח, לקיים המצוה הגדולה והעיקרית של ידיעת התורה - רק זה אינו נחשב לחידושי תורה.
כך לכאורה.

[ונתנו ידידים]

כל דבריך נכוחים
רק אמרתי לאפוקי מצד שאולי כשאמרו יחדש חידושי תורה קאי על מי שכבר למד את כל התורה.
דרך אגב בענין חידושי תורה והחיוב לחדש יש שטיקל נפלא ביותר בפנים יפות פרשת ויחי כמדומני עה"פ יששכר חמר גרם.

[צופה_ומביט]

רק אמרתי לאפוקי מצד שאולי כשאמרו יחדש חידושי תורה קאי על מי שכבר למד את כל התורה.

לא הבנתי?

[תלמיד חברים]

הרב צופה ומביט - נהניתי ממה שהבאת להוכיח וכו'.
אך שם מפורש שבאמת 'חידושי תורה' נקרא מה שחדש לגמרי, אם זהו יצירה חדשה כמ"ש בתחילה, או גם הבנה חדשה.
אלא שאם אינו בר הכי, ואין לו שכל כזה של 'מחדש', יעשה משהו שדומה לחידוש, וילמד דברים חדשים.
אבל ממה שבאת להוכיח שגם זה בכגדר חידו"ת, נמצאת מוכיח להיפך, שזהו רק 'דומה'. [כמדומה שבהמשך הודעותיך כבר הרגשת בזה].

[תלמיד חברים]

אשר שאל הרב הפותח, אם ספרי הראשונים והאחרונים על התלמוד הם חידושים, כן עלמא דבר קוראים להם חידושי הרשב"א, חידושי הריטב"א, וכדומה. ואע"פ שמסתמא כך קראו להם המדפיסים, או המעתיקים, מ"מ צ"ל שקראו להם כך ע"פ חכמי הדורות שהיו בזמנם.

מהיכי תיתי? אדרבה, תמצא בראשונים שמביאים מכתבי חכמי דורם או חכמי דור שלפניהם ומכנים את הכתבים 'חידושים'.
ואכן, מעניין מתי התחילו לכנות את כתבי חלק מהראשונים בשם 'חידושים'.
לגבי הא דהמהרש"א משתמש בלשון 'חידושים', ואכן דרכו הרבה פעמים לחדש דברים חדשים במובן שכתבתי [יצירה חדשה, ולא הסרת מסווה], ואולי לכן השתמש בשם 'חידושים'.

תוס' מכנים את כתבי רש"י בשם 'קונטרס'. וכן הרשב"א המאירי ועוד מכנים את דברי התוספות בשם 'תוספות'. ולא 'חידושי רבותינו הצרפתים' וכיו"ב.

[בן מיכאל]

יש לציין, כי השיטה מקובצת מכנה את ספרו 'חידושי [ש' פתוחה] אשר חיברתי מהראשונים', למרות שלפחות באותה מסכת כמעט ולא הוסיף מדיליה.

[צופה_ומביט]

הרב צופה ומביט - נהניתי ממה שהבאת להוכיח וכו'.
אך שם מפורש שבאמת 'חידושי תורה' נקרא מה שחדש לגמרי, אם זהו יצירה חדשה כמ"ש בתחילה, או גם הבנה חדשה.
אלא שאם אינו בר הכי, ואין לו שכל כזה של 'מחדש', יעשה משהו שדומה לחידוש, וילמד דברים חדשים.
אבל ממה שבאת להוכיח שגם זה בכגדר חידו"ת, נמצאת מוכיח להיפך, שזהו רק 'דומה'. [כמדומה שבהמשך הודעותיך כבר הרגשת בזה].

לא כן עמדי, וכמו שכתבתי בתוך דבריי לעיל:
אם הוא רק דומה - מה העניין בזה במקום שבו נאמר בזוהר לחדש חידושי תורה. אני עכ"פ איני מבין סברה בזה. יש עניין על פי קבלה, שממקורו נמסר גם גדרו, ואנו נבוא ונמציא שאם אינו בר הכי יעשה משהו דומה?
לכן הבאתי משם שעכ"פ היכא דאי אפשר אחרת - גם זה נחשב חידו"ת.

[HaimL]

אגב, בלשון התלמוד עצמו, חידוש תורה הכוונה באמת להלכה חדשה שבאה ממדרש, או מתקנה חדשה, כלשון הברייתא הידועה בחגיגה,
דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך וכו'
ופירש"י, פשוט ידיך וקבל עיניך - הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש והלא מימות אנשי כנסת הגדולה היתה תקנה זו:
---
הרי לנו מפורש שאין חידוש בגילוי הלכה קיימת, אלא בהלכה חדשה.

[תלמיד חברים]

אגב, בלשון התלמוד עצמו, חידוש תורה הכוונה באמת להלכה חדשה שבאה ממדרש, או מתקנה חדשה, כלשון הברייתא הידועה בחגיגה,
דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך וכו'
ופירש"י, פשוט ידיך וקבל עיניך - הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש והלא מימות אנשי כנסת הגדולה היתה תקנה זו:
---
הרי לנו מפורש שאין חידוש בגילוי הלכה קיימת, אלא בהלכה חדשה.

ייש"כ.
זו ראיה נפלאה למה שרציתי לומר [אך לא 'לחדש' :-)] בתחילת דברי.

[צופה_ומביט]

קישור יפה ורעיון יפה!
ועכ"ז אני לא בטוח שזו ראיה.
א. תלוי בפירוש הגמרא שם, לא כולם מפרשים כרש"י.
ב. הא קמן שרבי יהושע לא הקפיד ע"כ, ונתן רשות להדיא לומר לפניו דבר חידוש אף שתלמידיו הם ומימיו הם שותים ועשוי לדעת מכבר מה שאמרו בשם הדורש ולדעת שזו הלכה/תקנה/דרשה קדומה, [שהרי משום מעשה דר"א אמרו לו תלמידיו כן], ועכ"ז - אחרי שכבר אמרו לו כן - קרא לזה ר"י "חידוש", ואמר: "אעפי"כ א"א לבית המדרש בלא חידוש".
ונצטרך לפלפל שהכוונה שרצה לשמוע עוד ועוד מימרות עד שיגיע לאחת שהיא חידוש גם אצלו, ומאן יימר שזו הכוונה, אולי הכוונה אף לטעם חדש להלכה קדומה, או להבנה חדשה בהלכה קדומה.
ג. גם ר"א שהקפיד מפורש ברש"י משום שייחס את עצם הלכה זו אל הדורש ונתן לו את העטרה, כל שכן במקום אנשי כנסה"ג. אבל לא שעצם מה שקרא לזה "חידוש" הוא הבעיה, ולא שאין לקרוא "חידוש" להלכה שלי אישית [וכן לדורש] לא היתה ידועה וכעת נודעה לי [ולו].



אגב, לא הבנתי את מש"כ רש"י "שנתן עטרה לאותו דורש", הלוא מה שאמר רבי יוסי הוא שבבית המדרש נמנו וגמרו וכו' וכלומר שפסקו הלכה בעמידה למנין, ולא שדורש פלוני אמר/דרש כן. ואם למד רש"י שכל זה הוא מין לשון ברייתא ששמע רבי יוסי מהדורש - א"כ הדורש בעצמו שלשל את השמועה לאחור, ורבי יוסי לא נתן עטרה לדורש. וגם מיניה וביה א"א לומר כן שהרי מיד שלח להם ר"א אל תחושו למניינכם, ורש"י בעצמו פירש שם "אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם".

[תלמיד חברים]

בריטב"א במכות (טז:)
ורבינו מאיר הלוי ז"ל סבר לחדש חידוש גדול כאן דבניתא דבי כרבא שהוא שרץ הנוצר מן העפר עצמו, דהא לא נפקא מלשון שרץ השורץ על הארץ או הרומש על האדמה דלישנא דעל משמע שרוחש ורומש עליה אבל אינו נוצר ממנה, אבל רמש האדמה בלא על משמע שנוצר ממנה...

מדובר על פשט והבנה חדשה ומהפכנית, והריטב"א מכנה זאת 'חידוש גדול'.