מדוע נאמר במכת בכורות ש'דילג' הקב"ה מעל בתי ישראל?

[תלמיד חברים]

הנה במכות ערוב נאמר (שמות ח, יח) 'והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב'.

ומדוע רק במכת בכורות נאמר (שמות יב, כג) 'ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף'.
ופירש רש"י שדילג מעל פתחי בני ישראל.

ואפשר לומר שבמכת בכורות היתה ההשחתה על האנשים, ולכן גם נאמר 'ואתם לא תצאו איש מביתו עד בוקר'. ופירשו בגמ' שמשניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין וכו'.
וכנראה שיש הבדל בין מלאך משחית, להשחתה שבדרך הטבע, חיות וכיו"ב.
אך עדיין צ"ב מה שכתוב שהקב"ה דילג בין בתי ישראל לבתי מצרים. הלא עם ישראל היה גר בארץ גושן, ולכאורה כלל לא היו שם מצריים, ומדוע נצרך 'לדלג'?
לא כתוב שהקב"ה 'הפלה' בין ארץ גושן לשאר מקומות, אלא ש'פסח' על הפתחים?
ואולי הכוונה שמי שלא קיים מצות פסח ולא שם דם, היה נחשב אצל הקב"ה כמצרי? האם זה מה שרצה הכתוב להשמיע?

[צופה_ומביט]

שתי תשובות בדבר:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם
וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ

[תלמיד חברים]

שתי תשובות בדבר:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם
וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ

יפה מאד!
אם כי זה מעניין, כי הפסוק הראשון נאמר עוד קודם המכות, ובמכת ערוב משמע שעם ישראל התרכז רק בארץ גושן.

בסיפא של הפסוק השני שהבאת, התעוררה אצלי תמיהה חדשה.
אם היה לישראל מצרי בכור הגר עמו בבית
מה קרה במכת בכורות?
האם אותו מצרי היה מת, א"כ הרי שהמשחית נכנס לבית, וא"כ אינו מבחין בין צדיק לרשע ואיך הבכור הישראל ניצל?
ומלשון קרא משמע שהמשחית כלל לא בא אל הבית אשר היה שם דם על המזוזות, ומשמע שאותו מצרי בכור לא מת?

[צופה_ומביט]

שתי תשובות בדבר:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם
וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ

יפה מאד!
אם כי זה מעניין, כי הפסוק הראשון נאמר עוד קודם המכות, ובמכת ערוב משמע שעם ישראל התרכז רק בארץ גושן.

בסיפא של הפסוק השני שהבאת, התעוררה אצלי תמיהה חדשה.
אם היה לישראל מצרי בכור הגר עמו בבית
מה קרה במכת בכורות?
האם אותו מצרי היה מת, א"כ הרי שהמשחית נכנס לבית, וא"כ אינו מבחין בין צדיק לרשע ואיך הבכור הישראל ניצל?
ומלשון קרא משמע שהמשחית כלל לא בא אל הבית אשר היה שם דם על המזוזות, ומשמע שאותו מצרי בכור לא מת?

לגבי מה שיהודים היו מפוזרים בכל מצרים מבואר כן גם בחז"ל שבבוקר היציאה הלך קולו של משה בכל ארץ מצרים ת"ק פרסה על ת"ק פרסה ואסף את כולם [מבתיהם שבכל מצרים לרעמסס, שמשם נסעו בחצות היום לסוכות] בשעה קלה.

זכור לי שמדברים על שתי השאלות.

לגבי הראשונה זכור לי שאכן היו שני סדרי הפלאה. אחת שלארץ גושן [ששם היו רק יהודים, ולכל היותר השכירו למצרים] לא נכנס ערוב כלל [ולכאורה מצרי שהיה שם לא ניזוק מהערוב], והשניה שגם יהודים שגרו בארץ מצרים מעורבים עם המצרים [כלשון רש"י שמות יב, יא: "מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט"] לא ניזוקו מהערוב שהיה שם. יתכן שאף מדייקים כן בלשון הכתובים.

ולגבי השניה, את הבכורות הרג הקב"ה בעצמו, ולא המשחית. ועברתי והכיתי וכו', אני ולא וכו', "אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור" וכו', אלא שנלווה גם משחית וממנו היתה סכנה לישראל שמחוץ לבתים. אם יש לשאול הוא כיצד מת המצרי שבבית היהודי הרי הקב"ה אומר על עצמו ופסחתי על הבתים, וא"כ גם בעצמו לא הרג באותו הבית, אבל זה כבר ילי"ש.