זהו נושא כללי, ולכן שמתיו במדור בית המדרש ולא בהערות בתלמוד
רש"י בגמ' ב"ק (פב.) 'מכניס את האהבה - מתוך שמשמח את הלב'.
- נאמרו בגמ' כמה דברים שמועיל שום לאוכלו, ואחד מהם ש'מכניס את האהבה'.
[לא ראיתי לבאר באיזה אהבה מדובר, ונראה שהכוונה לעצם תכונת - רגש האהבה. [בלא הבדל אם זה לאנשים או לדברים]].
רש"י מסביר שזו תוצאה מכך שמשמח את הלב.
יש לציין שבגמ' לא נזכר ששום משמח את הלב, אך כתוב שהוא 'מצהיל פנים', וכנראה ראה בזה רש"י שהכוונה לשמחת הלב, כי כבר נאמר (משלי טו, יג) 'לב שמח ייטב פנים'.
והנה זה מובן שאדם עצוב [השרוי במרה שחורה וייאוש] אינו יכול לאהוב, כי שרוי בצערו וכאבו ואין לבו פנוי לרגש של אהבה. אולם לכאורה קשה על רש"י, וכי אדם שאינו שמח ואינו עצוב, אינו יכול לבוא לידי אהבה.
ומסתבר לבאר שאכן יכול הוא להגיע לידי אהבה, וכלל לא ביקש רש"י לשלול זאת, רק כוונת רש"י שאם מצאנו שהשום משמח את הלב, א"כ ודאי שמכניס את אהבה, כי לב שמח מוכשר ביותר לאהוב, מתוך שלבו שמח, והיינו שלבו רחב ופתוח יותר.
[ואילו העצוב, לבו צר מצרתו, ומצומצם בעסק עצמו - כאבו, ואין לו בלבו מקום להכיל כל אהבה שהיא].
אשמח לקבל הערות או הארות.