היתר מחודש ביבמה לשוק

[זה לעומת זה]

בכולל בו אני לומד הגיע למסור שיעור דיין מארה"ב העומד בראש קהילה כלשהי, הנ"ל יהודי צבעוני למדי הדוגל בכח דהתירא עדיף ברמה גבוהה למדי ומשכך היה לו חידוש מעניין למעשה והנני להציעו בפניכם ואשמח לשמוע את דעתכם.
המעשה נסוב סביב אשה אומללה שנישאה לבעל עם בעיות תקשורת כאלה או אחרות עליהם היא ידעה כבר בנישואין, כמה חודשים אחר החתונה גילתה שהוא לוקח כדורים נגד דיכאון ומהכא להתם אחרי כמה פסיכיאטרים וכמה כדורים נתפרדה החבילה אלא שבטרם הואיל הנ"ל לתת גט לרעייתו קדם ואיבד עצמו לדעת וזקק את אשתו לחליצה.
אחי המת היחיד לא זכה להימנות על חוג היראים דבר ד' בלשון המעטה ולמעשה הוא אנטי דתי ברמה בלתי רגילה וכשפנו אליו שיחלוץ סירב בתקוף אף אם יתנו לו מלוא ביתו כסף וזהב והגדיל לעשות והאשים את האשה במעשהו של המת ותלה בה את הקולר.
הסיפור נגרר כבר כמה שנים ועלובה זו חיזרה בבתי דינים מבתי דינים שונים וחזרו על כל צידי צדדין עד שאמר לה אחד מן הדיינים: אם את רוצה לינשא זה רק עם רב רפורמי...
מקרה זה בא לידי ידידינו הנזכר בראשית הדברים והלה בנסיון להתירה לשוק יצא לידון בדבר החדש ובנה מגדל פורח באויר ויצא העגל הזה והריני להביא הדברים כפי זכרוני.
הנה יש לדון כאן להתיר את האשה מכמה צדדים.
ראשית דעת רב יהודאי גאון והובא במרדכי פרק החולץ וז"ל: כתוב בתשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני מומר דפטורה מן החליצה ומן היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו שום ראיה לדבריהם. וכתב רש"י בתשובה אחת דלא סמכינן עלייהו כלל ואף על פי שחטא ישראל הוא לכל דבר, ואם קידש קדושיו קדושין, וחולץ ולא מיבם. ונראה להר"ם להביא ראיה לדברי הגאונים מדפריך פרק הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא, ומשני מינח נייח לה טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, פי' ניחא לה בבעל כל דהו, א"כ לגבי מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתיבם לו כי יעבירנה על דת לבא עליה בגיות וכל זמן שהיא נדה ודאי אנן סהדי דלא ניחא לה, וא"כ נפקא אף בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא. וכתב הר"ם אף על פי שהבאתי ראיה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא מזה מעשה לידי. ושאלו להר"ם על יבמה שהיו לה שני יבמין הגדול מומר והקטן הלך למדינת הים אם הגדול המומר יכול לחלוץ מפני תקנת העיגון והשיב שלא לעשות מפני שיש לה יבם ישראל ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא.
והוסיף שם טעם נוסף דהוא משום דמומר ל"ל אחווה והקביל לאחווה דנשך ומרבית דמותר להלוות למומר בריבית קצוצה.
אמנם למעשה הביא מרש"י דאין לסמוך על זה וכ"פ מרן באה"ע קנז ד.
ובדרך אחר אפשר להתיר האשה מצד מקח טעות דכיון דאיבד עצמו לדעת הרי שהיה שוטה ולא נתקדשה ע"ד כן (והוסיף הרב הנ"ל ששאל כו"כ רופאי הנפש (ובלשונו הזהב: פסיכיאטורים) וענו כולם קול אחד דמאבד עצמו לדעת הוא נטיה מולדת ולא מטבעים המתחדשים ועל כן היה זה עוד קודם הנישואין והוי מק"ט).
הרי לנו ב' צדדים להתיר האשה לשוק, או דאינה זקוקה ליבם או דקידושיה אינם קידושין אכן אינו מספיק להתירה.
והנה בגמ' יבמות קכב. תנן משיאין ע"פ בת קול והקשתה הגמ' ודלמא צרה הואי ומייתי עלה תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאינם מכירין ומפרש רש"י דה"נ הוי כשעת הסכנה דאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה.
ומקור דברי ר' ישמעאל בגיטין התם תנן אמי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יתן גט לאשתי ומקשה הגמ' כנ"ל ומתרצת כמו"כ ומבאר רש"י לפי שהוא מסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי.
והקשה הרב הנזכר, בשלמא בגיטין דהוא מסוכן למות ניחא אלא ביבמות דמשיאין ע"פ בת קול מאי סכנה איכא?? ותירץ דכוונת הגמ' דאשה השרויה בלא איש הוא סכנה והיינו פיקו"נ ועל כן התירו לסמוך בזה על בת קול
וסמך גדול לדברי רש"י רצה להביא מירו' שבת פ"ז שם איתא על גדול שנשבה בין הגוים ואינו יודע מתי שבת ופליגי רב ושמואל אם עושה שבת מיד ואח"כ ששת ימי חול או בהיפוך (ולמסקנא הוא כהבבלי דכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו, ומק' הגמ' היכי שרי מספר והלא בשולח שליח לקדש לו אשה ומת השליח כיון דחזקה שליח עושה שליחותו אסור בכל הנשים שבעולם שמא בתה שמא אחותה וא"כ ה"נ נימא דלא יעשה מלאכה באף יום, ומשני דהתם יש לו תקנה לישא גיורת או משוחררת הכא מאי אית לך למימר.
ולכאו' צ"ע מהי קו' הירו', גבי שבת הוא פיקו"נ דאל"ה ימות ברעב אבל בשליח קידושין לא ישא אשה כל ימיו וזהו ומאי מדמי לה ועל כרחנו כהנזכר דהוא פיקו"נ ועל כן השוותה הגמ' לשבת שימות ברעב ומשני דאית ליה תקנה.
והוסיף דאם בעריות אמר כן הירו' עאכו"כ ביבמה לשוק דקיי"ל דהוא רק איסור עשה שיש לנו להתיר על סמך הפיקו"נ הנזכר.