מזל ומלאך - מהו החילוק ביניהם

[שייף נפיק]

בפשטות מזל הוא ענין קבוע יותר, ומלאך הוא הוא ענין ארעי וזמני יותר.
אני מחפש לזה מקורות ברורים.
וישיבו המשיבים ושכמ"ה.

[חד ברנש]

לא הבנתי מהיכן הבאת את הסברא הזאת.
ועכ"פ לשיטת חסידי אשכנז המזל עצמו הוא מלאך, הנראה כדמות האדם וכו'. ויש בכך אריכות עניינים. עי' אמ"ט ע"פ המפתח.

[250]

רש"י שבת נג: מזליה מלאך שלו, ומליץ עליו ושם סא:
מזליה דהאי גברא, מלאכו וכו' ועיין מו"ק כח. (הראני הגריח"ס שליט"א)

[סגי נהור]

מזל הוא סוג של מלאך, והיינו שר של אדם (או של דבר) למעלה, ולכן החילוק פשוט, שהמזל הוא מלאך אבל המלאך הוא לא בהכרח מזל.
והכוונה לבחינה הרוחנית אשר כנגד הנברא בעולם העליון, שכידוע יש לכל דבר גשמי בחינה רוחנית כנגדו למעלה שהיא מקורו.
ונקראת מזל מלשון יזל מים מדלייו, היינו שהיא הבחינה ה'מזילה' ומשפיעה לכל נברא את כחו וחיותו (פרדס להרמ"ק ועוד).

[ר_חיים_הקטן]

והיאך שניהם שונים מענין הגדא?

[אב בבינה]

והיאך שניהם שונים מענין הגדא?

דרך אגב, פעם שמעתי מאן דהוא שטען שגדא הוא מאותו שורש של god

[ר_חיים_הקטן]

והיאך שניהם שונים מענין הגדא?

דרך אגב, פעם שמעתי מאן דהוא שטען שגדא הוא מאותו שורש של god

ליצנות! הכל יודעים שהמילה god היא ממוצא גרמנית, והמילה דגא ממוצא שמית, ולא מצינו שגרמנית הושפעה משפות שמיות.

[סגי נהור]

והיאך שניהם שונים מענין הגדא?

דרך אגב, פעם שמעתי מאן דהוא שטען שגדא הוא מאותו שורש של god

ליצנות! הכל יודעים שהמילה god היא ממוצא גרמנית, והמילה דגא ממוצא שמית, ולא מצינו שגרמנית הושפעה משפות שמיות.

נדון בארוכה כאן ואילך (וראה דברי כת"ר שם, וצע"ק).

[תלמיד חברים]

אעתיק לך מחי' בגמ' ב"ק ב:
[ודו"ק בזה היטב, ותבין שלפעמים מזל מתפרש 'מלאך', ופעמים מתפרש בענין אחר [דעת וכו']].
מאי שנא גבי אדם דכתיב כי יגח ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף.
כתב רש"י: אדם דאית ליה מזלא. שיש לו דעת לשמור את גופו: כתיב כי יגח. דודאי נתכוון השור להרע ובא עליו בכח, אבל נגיפה הוי משמע שמצאו עומד ודחפו בקרניו. לישנא אחרינא, 'אית ליה מזלא' ואינו נוח להמיתו בנגיפה, דהיא דחיפת קרן מעט, אלא בנגיחה, בכח ובכוונה ובתחיבת קרן בגוף. עכ"ל.
הנה בגמ' שבת (נג:) כתב רש"י [על מש"כ שם במשנה שקמיע שמותר לאדם לצאת עמה בשבת, אסור לבהמה לצאת עמה, ופירשו בגמ' 'אדם דאית ליה מזלא מסייע ליה, בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה'] 'מזליה. מלאך שלו, ומליץ עליו'. וכעין זה כתב רש"י במגילה (ג.) 'מזלייהו. שר של כל אדם למעלה'.
והנה ראיתי כמה אחרונים שכתבו שבפירושו השני התכוין רש"י למה שכתב שם. ואין זה מתיישב על לבי, כי היה לרש"י לכתוב בפירוש 'מלאך', וכן שאם היה לו מלאך לשומרו לא היה ניזוק כלל, וכאן כתב שאינו ניזוק בקלות.
ובביאור הפירוש השני נראה שהתכוין לומר שיש לאדם יותר שמירה עליונה מאשר בהמה, דאף שגם הוא יכול להנזק, מכל מקום צריכה הבהמה יותר התאמצות להזיקו. ובביאור הדבר ששינה כאן רש"י מפירושיו במגילה ובשבת, יתכן לבאר ששם לא מדובר בטעמא דקרא, אלא במגילה מדובר באגדתא, ובשבת מדובר על הבדל שיש בהלכות יציאת בקמיע, שכולו ענין רוחני ומופשט, אך כאן מדברים 'פשט' במקרא מדוע אצל בהמה כתוב 'כי יגוף' ובאדם 'כי יגח', ולכן קשה לומר פשט במקרא שבנוי על 'מלאך ומליץ', כי 'תורה לא בשמים היא', ויותר היה נכון לפני רש"י לפרש שהתורה נקטה 'כי יגח' כיון שלאדם יש דעת או שמירה יותר מבהמה, כי זה שיש לאדם דעת יותר מבהמה זה פשוט, וכן זה שיש לו לו יותר שמירה, זהו ג"כ מסתבר מצד שהוא נברא בצלם אלוקים וכו', אך לומר בתורת 'פשט' שהכתוב התכוין מצד שיש לו מלאך, זה יותר בדרך דרוש וס"ל לרש"י שאין זה פשוטו של מקרא [וידועים דברי רש"י (בראשית ג, ח) 'יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו וכו', ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא'. ואף שעסקינן ברש"י בש"ס, מ"מ כאן מפרש את טעם המקרא].
ולעיל כתבנו מסברא לדחות את האחרונים הנ"ל, דא"כ לא היה ניזוק כלל, כי כשיש מלאך יש שמירה שלימה, וכעת נראה לבאר שאולי בגלל סברא זו גופה מיאן רש"י לפרש כאן כמ"ש במגילה ובשבת. ויש לחזק סברא זו עפמ"ש בשבת (קנא:) 'אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה' [ועיי"ש שזהו כאשר חוטא האדם ונעשה ירוד לפני הבהמה], וא"כ לא יתכן ש'כי יגח' נאמר באדם דאית ליה מזלא דהיינו מלאך, כי א"כ לא היתה הבהמה מצליחה להזיקו, אא"כ הפירוש הוא שיש לו דעת לשמור עצמו, שזה אינו מאבד ג"כ כשחוטא, או הפירוש הוא שיש לו איזה שמירה עליונה יותר מסתם בהמה.