פרשת ראה
יב,יח כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו במקום אשר יבחר...והלוי אשר בשעריך.
וברש"י: אם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני, אין לך מעשר עני הזמינהו על שלמיך. ומקור הדברים בספרי כאן. והנה להלן יד,כז כתיב: והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה עמך. ובספרי שם: בכל מקום שאתה מוצא הלוי וכו', ושם נוסף עוד: אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה שנאמר אתה והלוי.
ונראה לבאר לפי פשוטו, דהכא מיירי מדין אכילת הלוי על שולחנו, ולא בתורת מתנות, אלא שמזמינו לאכול עמו על שולחנו, וזהו דאמר הזמינהו על שלמיך. וזהו מדין השמחה באכילתם לפני ה' לאכלו ביחד עם הלוי. ואילו בפר' ראה מיירי מהדין מתנות, דעיקר דינו של הלוי ליטול מעשר ראשון, ואם אין לו נותן מתנות אחרים, ואם לאו מפרנסו מן הצדקה, והכל דיני מתנות נינהו.
אמנם נראה עוד בגדר הדין דהכא דמאכילו על שלחנו, דיסודו הוא דין של קדימה וכבוד, וזהו דין כבוד לגופו של לוי, ולא דין ממון כלל. ולכן גם לא נזכר שמפרנסו מן הצדקה, דזהו דין ממון ולא דין קדימה וכבוד.
ובזה נבין שיחן ושיגן של רבותינו גדולי האחרונים ז"ל. דהנה להלן יט כתיב: השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך. ובספרי איתא: כל ימיך לרבות שמיטין ויובלות, על אדמתך ולא בגולה. וכן העתיק רש"י בשינוי הלשון: אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל. ובספר 'באר שבע' בהוריות יג,ב הרבה לתמוה על דרשא זו ממה דאיתא שם בסתמא דלוי קודם לישראל, ולא מצינו חילוק בין בארץ ובין בגולה.
וב'תורה תמימה' כאן תמה על קושייתו, מה שייכי הענינים זה לזה, דהתם בהוריות איירי לענין קדושה וחלוקת הכבוד לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' כדמשמע שם, ובזה ודאי קדושתם לענין הכבוד והגדולה היא גם בזה"ז. אבל הכא בספרי איירי לענין מתנות הלוים שזיכתה להם התורה בתרומות ומעשרות, ולזה אמר דבגולה אין חיוב כזה, וכמו דכל תרומות ומעשרות אינם נוהגים בחוצה לארץ, גם לאו זה דהשמר לך פן תעזוב את הלוי אינו מוזהר עליו בגולה.
והוסיף התו"ת דגם הב"י ביו"ד סי' רנא וב"ח ודרישה שם, ומג"א או"ח רא,ד הרכיבו שני הענינים יחד, והקשו ופלפלו הרבה אם בזה"ז יש לנהוג כבוד וקדושה בלוים, וגם בדבריהם מוכרח שפירשו הספרי שלא כדבריו, אלא כהבנת בעל באר שבע, דבדין כבוד מיירי.
ברם, לפי מה שנתבאר בס"ד, אכן מדיוקא דקראי הנ"ל נראה בעליל דהכא בדין כבוד וקדימה מיירי ולא בדיני מתנות, ועלו דברי רבותינו הפוסקים יפה.