וְלָמָּה שָׁתְקָה? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אָמְרָה אִם מְשַׁלַּחַת אֲנִי וּמוֹדַעַת לְיַעֲקֹב שֶׁאַבָּא נוֹתֵן לַאֲחוֹתִי מַה שֶּׁהוּא מְשַׁלֵּחַ לִי, אֵינוֹ נוֹטֵל אוֹתוֹ [אותה. עץ יוסף], וְאַבָּא אֵין מַשִּׂיאֵנִי לוֹ, וַאֲנִי מִתְרַחֶקֶת מִן הַגּוּף הַצַּדִּיק הַזֶּה.
הנה מורגל בפי כל גדולי עולם ובפי כל העולם מעלת שתיקת רחל ששתקה כדי שלא לפגוע באחותה, והכניסה צרתה לביתה, וכו' וכו' וכו', ויסוד הדברים בחז"ל, ואף כאן בתנחומא לכאורה זהו יסוד כל העניין, שבא לבאר את הפסוק "ויזכור אלקים את רחל" מה זכר לה – את זכות השתיקה שלה. ולכן פותח במעלת השתיקה עיי"ש, ועובר לדבר ברחל "רָחֵל תָּפְשָׂה בִּשְׁתִיקָה, רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה", וממשיך "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, גְּדוֹלָה שְׁתִיקָה, שֶׁבִּזְכוּת שְׁתִיקָתָהּ שֶׁל רָחֵל, זָכְתָה וְהֶעֱמִידָה שְׁנֵי שְׁבָטִים בְּיִשְׂרָאֵל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יָתֵר עַל הַשְּׁבָטִים", ומיד לאחר דברי רשב"י מסיים: "אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ שָׁתַקְתְּ, חַיַּיִךְ, בִּזְכוּת אוֹתָהּ שְׁתִיקָה אֲנִי זוֹכְרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל".
וא"כ דברי רשב"י הם פליאה נשגבה. מדוע הוא מקטין את שתיקת רחל ועושה אותה עניין של תועלת וחשבון פשוט של רווח והפסד, ובפרט עבור עצמה, עבור האינטרס שלה. שאם תשתוק – שתיהן ירוויחו, והעיקר עבור רחל: היא עצמה, שעי"כ תזכה בסוף להתחתן עם יעקב. ואם תדבר – היא עצמה בוודאי תפסיד את יעקב, ויתכן שאף באופן של "גם לי גם לך לא יהיה". [מהשאלה הזו משתלשלות עוד כמה שאלות (ובעיקר: א"כ הלוא דברי רשב"י הם לכאורה סתירה לכל מה שבא המדרש לומר, ואיך מביא אותו המדרש כחלק מהמהלך, ומיד אחרי דבריו מסיים שבזכות זה נפקדה), אבל זו היא הראש לכולן].
זו השאלה שהטרידה אותי ביותר כשראיתי את דברי המדרש, [הגם שבכל חלקי הסימן יש שאלות, חלקן בגדר תמיהות], ובס"ד במתנת חינם ממש הפיל הקב"ה ברעיוניי ביאור לדברי רשב"י. וככל שעסקתי בו יותר, הלכו דברי המדרש כולם ונתבארו בזה אחר זה [ובאופן שביאור כל חלק האיר חלק נוסף, וחוזר חלילה] מקושיות שיש בכל חלק וחלק בסימן זה, הן בתוכן הדברים והן בסדר המסוים שסידר אותם המדרש בזה אחר זה. ונתבאר מדוע הרצאת הדברים היתה צריכה להיות דווקא באופן זה, שדווקא הוא מוביל אל מסקנת המדרש בסופו, שהיא היא הביאור שחתר אליו המדרש בפסוק שהביא בתחילתו.
בסופו של דבר נעשה מזה קובץ בן כ15 עמודים, וזה תוכן ענייניו לפי הסדר:
א. הצעת סיום דברי המדרש, והפליאה הנשגבה.
ב. הצעה לביאור על פי המנוחת חיים, ושלילתה.
ג. הצעה לביאור בס"ד.
ד. משפט שלמה וחכמתו.
ה. ביאור דברי רשב"י והעמדת דברי המדרש בס"ד.
ו. ביאור "רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה" שהביא המדרש לפני דברי רשב"י.
ז. סיכום, וביאור דקדוק הפסוק לפי המדרש.
ח. דקדוק נוסף בפסוק שביאר המדרש.
ט. ביאור דברי רבי יהודה ומקומם במהלך המדרש.
י. ביאור פתיחת המדרש בדברי רשב"ג.
יא. ביאור פתיחת המדרש בעניין נויה של רחל.
יב. סוף המדרש נעוץ בתחילתו, ודברי רשב"ג מקשרים ביניהם, ומבטאים את תוכן כל הסימן.
מצ"ב הקובץ.
אשמח מאד לכל חוו"ד, הוספה, הרחבה, ביאור, מ"מ, הארה והערה.