הודעהעל ידי אריה הכהן » ב' ספטמבר 04, 2023 12:44 pm
דברים שיש ונמנעים מלאוכלם בראש השנה
אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בהוריות יב'. עי' ובכריתות ה' ע"ב): סימנא - מילתא היא [הסימן - ממש יש בו]. ולפיכך עושים בראש השנה סימנים המראים לטובה, שנזכה בדין ושתתחדש עלינו שנה טובה, והגמ' שם מביאה סוגי מאכלים שרגילים לאכול בראש השנה לסימן טוב. יש הנוהגים לאכול בראש השנה את כל המאכלים שהובאו בגמ', ומתפללין את הבקשות הנזכרים בשו"ע וברמ"א (סי' תקפג'), וכן עוד מיני מאכלים הנאכלים לסימן טוב שהוסיפו בספרי הגאונים והראשונים ובפוסקים האחרונים וכן בספרי המנהגים. ויש שאין מקפידין אלא על מקצת ממיני המאכלים. יה"ר שיתקבלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל.
אמנם ישנם דברים שכתבו בספרים שנוהגים שלא לאוכלם בראש השנה, משום שאינם מסמנים טוב. וע"כ בעז"ה במאמר שלפנינו.
מאכלים חמוצים
איתא בתשובות רב נטרונאי גאון (או"ח סי' קעט' – באה"ד), ורוב אנשי בבל כך רגילין לעשות, שבערב ראש השנה לוקחין בשר ומבשלין אותם בדבר של מתיקה, ואין מבשלין בשול שיש בו חומץ, ואומרים: נאכל מיני מתיקה ובשר ובשול שמן, כדי שתהא שנה כולה מתוקה ועריבה ולא יהא בה דבר רע ודבר צרה. וכתב על כך החיד"א בספרו 'טוב עין', יש בני אדם שנוהגים שלא לאכול בראש השנה שום דבר חמוץ ואפילו לימוני וכמ"ש במורה באצבע. ועתה ראיתי בתשובות הגאונים כ"י סימן קי"ד שכתב שבר"ה עושים דבר של מתיקה ואין מבשלין בישול שיש בו חומץ עכ"ל הא למדת דמנהג זה קדום מזמן הגאונים.
כתב הרמ"א (סי' תקפ"ג סעי' א'): ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה. וביאר במ"ב (ס"ק ה'), ועל כן יש נמנעים לבשל בראש השנה מיני חומץ בארש"ט (חמיצה) וכדומה. ועל כן האוכלים דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים, אין מבשלין אותן בחומץ (אבודרהם. מג"א סי' תקפ"ג) ע"ש. וכן בסי' (תר' ס"ק ד') כתב המ"ב בשם המטה אפרים, שאין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב. ועל כן אין לאכול פירות שהם בוסר.
כתב בספר בן איש חי (ש"א פרשת נצבים, ה'): לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ, ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים, הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים, דהוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדין בישולו, ע"ש. (ומה שכתב שלא יאכל רמונים היינו חמוצים דוקא, דהא כתב שם לעיל שיקח בליל ראש השנה רימון מתוק ויאמר וכו')
כתב בספר מאור ושמש (פרשת האזינו – באה"ד): וחז"ל האחרונים מנעו ממנו לבל נאכל דברים חמוצים בראש השנה (מגן אברהם סימן תקפג), והטעם כי המשכת הברכה הוא לפי ענין הוראת המאכל ההוא, ודברים מתוקים הם ממדת החסד והחמוצים והחריפים הם ממדת גבורה, ולזה אנו אוכלים בראש השנה דברים מתוקים. ויצחק אבינו להיות כי מדתו היא גבורה אהב גם כן מאכלים עזים וחריפים המעוררין מדתו, ולכן צוה להביא לו מאכלים ההם כדי להמשיך הברכה מסיטרא דגבורה.
ובספר אמרי פנחס (ד"ת מרבי פנחס מקוריץ) מובא, בר"ה הוא הגליפה של כל השנה וכמו שאדם נוהג בר"ה כך יתנהגו עמו כל השנה וכו'. לכך אין אוכלין דברים חמוצים בר"ה שלא יצטרך לעקם פיו ונעשה מזה גליפה על כל השנה, ע"ש.
מאכלים מרים
בספר ערוך השולחן (סי' תקפ"ג סעי' ג') כתב: ויש שאין מטבלין בחומץ ואין אוכלים דברים חמוצים בלילה ראשונה ולא דברים המרים, ואין בכלל זה פלפלין שנותנים למאכלים, דהם מתקנים המאכל, כמו דגים שא"א לאכלן בלא פלפלין, ע"ש. ולמעשה כבר קדמו בספר מטה אפרים (סי' תקפ"ג ג' – באה"ד) שכתב, גם נוהגין שלא לאכול דברים חמוצים ומרורים, ע"ש. ובספר ברית כהונה (לרבי כלפון משה הכהן, ראב"ד אי ג'רבא. או"ח אות ר' סי' יא') כתב, נוהגים בראש השנה שלא לאכול דבר חמוץ ודבר מלוח ודבר חריף ודבר מר.
מאכלים חריפים
כתב בספר כלבו (סי' סד') שהמר"ם מרוטנבורוג אינו נזהר לאכול שומין ואגוזים (בר"ה) ולא שום דבר. אמנם בספר לקט יושר (ח"א) כתב על רבו בעל התרומת הדשן: זה הכלל כל דבר חריף אינו אוכל כל י' ימי התשובה רק מיני מתיקה, ופירות חדשים. אפילו בצלים מבושלים לא רצה לאכול, ע"ש.
דגים
כתב המגן אברהם (סי' תקצ"ז ס"ק א'): כתב הב"ח, שהמהרש"ל לא אכל דגים בראש השנה שהיו חביבים עליו, ורצה למעט תאותו בדבר מסויים [וז"ל הב"ח: והרב מהר"ש לוריא כתב שקיבל מזקנו שלא אכל דגים בראש השנה, כדי למעט תאוות האנושי במקצת דבר המסויים ויזכור יום הדין ולא יבוא לידי קלות ראש, ע"כ]. וכ"כ בשל"ה [וז"ל השל"ה: ושמעתי שהגאון מהרש"ל ז"ל לא אכל דגים בראש השנה, כי הדגים היו המאכל החביב עליו, על כן היה משבר תאוותו כדי להמשיך עליו המורא והקדושה]. אמנם המג"א עצמו ציין לעי' מש"כ בסי' תקפ"ג ששם כתב שיש לאכול דגים בראש השנה לפרות ולרבות כדגים. (בספר אליה זוטא הקשה על המהרש"ל, דהא בספר אבודרהם מבוא' דיש לאכול דגים בר"ה לפרות ולרבות כדגים).
הטעם השני שיש נוהגים לא לאכול דגים בראש השנה מצינו בדברי החיד"א בספרו ברכי יוסף (סי' תקפ"ג ס"ק ה') וז"ל: מהר"ד אבודרהם (עמ' רצו') כתב שיש לאכול דגים. והרשב"ץ שם (כתב) דיש לחוש לשמו, שמצינו במקרא (נחמיה יג' טז') דאג.
ובספר מטה אפרים (סי' תקפ"ג) סיכם את שתי השיטות הללו וכתב, ויש מי שנוהג שלא לאכול דגים (בראש השנה) לפי שהם חביבים עליו ביותר ורוצה למעט תאוותו בדבר מסוים להראות אימת הדין. ויש מי שכתב שאין לאכול דגים, לפי שמצינו במקרא שכתב דאג, ויש דורשין דג לשון דאגה. אבל במדינתינו מחזירים אחר דגים, ויש רמז לפרות ולרבות כדגים. ובאלף המגן שם ביאר, ולי נראה כיון שהדג הוא מאכל טוב, אין קפידא כלל מה שיש בשמן סימן לדאגה, דלא גרע ממה שכתב השו"ע דיאכל כרתי לסימן יכרתו שונאינו, וכן סילקא וכדו', הכא נמי דאג יהיה לסימן ידאגו שונאינו.
טעם נוסף לאי אכילת דגים בראש השנה מובא בספר שדי חמד (מערכת ר"ה, סי' ב') וז"ל: יש נוהגים שלא לאכול דגים בראש השנה, ובטעם הדבר כתב הרב דברי מנחם נר"ו, עפ"י מש"כ הרב תורת חיים בפרק שני דעירובין דטעם חיוב אכילת דגים בשבת הוא משום דשבת דוגמת העולם הבא, ובעולם הבא יש תענוג לצדיקים מלויתן, לכך חייב לאכול דג בשבת, וכתב השיירי כנסת הגדולה שאין לומר היום תכתבנו לחיים שלא להחזיק עצמינו כצדיקים, עכ"ל.
והשיג עליו השדי חמד: ויש לפקפק על זה דודאי אין באכילת הדגים הוראה שאנחנו מחזיקים עצמינו בראויים להתענג בתענוג הצדיקים, דאם כן גם בכל שבת לא היה לנו לאוכלן, דאטו ההקפדה דשלא להחזיק עצמינו וכו' בר"ה תליא. והרב תורת חיים לא אמר אלא שצריך לעשות דוגמת תענוג העולם הבא, ולא שייך בזה הוראה שמחזיקים עצמינו בראויים לזה. והנכון דאין טעם במנהג הזה אלא סמך בעלמא משום שנמצא כתוב דג מלא (דאג) ודרשו לשון דאגה, כמו שכתב מרן החיד"א, ע"ש.
דיעה נוספת בענין זה כתב רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי וז"ל: אכילת דג בראש השנה, דוקא היכא דחל בשבת אני נוהג לאכול, וכל אחד יעשה כמנהגו, ע"ש.
ונסיים ענין זה במעשה שהיה בק"ק ווילנא בשנת תי"א לפ"ק, שעשו הקהל תקנה שלא לקנות דגים מן השוק בערב ראש השנה כדי למעט תאוות האנושי ע"כ היו אוסרים מאחר שכתב הב"ח בשם רש"ל שזקנו לא היה אוכל דגים בר"ה כדי למעט תאות האנושי, על כן היו אוסרים ג"כ וכדי למעט בהוצאות מחמת היוקר (ספרים).
ענבים
בספרי הראשונים מבוא' שבזמנם אכלו ענבים בראש השנה. ובספר תניא רבתי (כתבו א' מן הראשונים. עי' במבוא לספר שי"ל בוורשא בשנת תרל"ט) כתב: ואוכלין בלילי ראש השנה דבש ותאנים וענבים וכל מיני מתיקה. וכך גם מבוא' בדברי המהרי"ל (בשו"ת סי' קכז'). וכן מבוא' בפוסקים, אך הקפידו שלא יהיו בוסר וחמוצים.
אמנם בספר מעשה רב מהגר"א כתוב: ואין לאכול ענבים בראש השנה, והטעם על פי סוד (מובא במ"ב סי' תר"י).
ובפעולת שכיר שם כתב זכר לדבר מהגמ' בברכות (נו' ע"ב) דאמרינן שם: הרואה ענבים בחלום, [אם הענבים] לבנות בין בזמנן [בעונתן] בין שלא בזמנן יפות [סימן יפה הוא]. [ואם ראה ענבים] שחורות בזמנן [בעונתן], יפות [סימן יפה הוא]. שלא בזמנן, רעות [סימן רע הוא לו]. ולפי"ד משמע שענבים לבנות מותר לאכול בראש השנה, וכך פי' הכף החיים בדבריו. ולמעשה המחזור ויטרי (לרבינו שמחה מויטרי, תלמיד רש"י. הלכות ר"ה – באה"ד) כתב: וכן בפרוונצא אוכלין ענבים לבנים ותאנים לבנים וכו', ע"ש. ויש מפרשים שטעם הגר"א אולי הוא מפני שכידוע שאדם הראשון נברא בראש השנה, ואכל באותו היום מעץ הדעת, ויש דיעה בגמ' שזה היה גפו, ולכך אין אוכלים ענבים בכדי לא להזכיר זה. ועי' בכף החיים שכתב, שבראש השנה אין לאכול ענבים עפ"י מש"כ בזוהר פרשת תרומה, ע"ש.
אגוזים
יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, ושני טעמים נאמרו בכך א' שאגוז (עם הכולל) בגימטריא 'חטא', ב' ועוד שהם מרבים כיחה וניעה ומבטלין התפילה (רמ"א בשם מהרי"ל). ולפי"ז כתב בספר מטה אפרים, שאין לאכול פולין וקטניות המרבים כיחה וניעה בר"ה בין בלילות בין בימים, כי בר"ה צריך שתיקה ביותר לכווין מה שאומר הש"ץ ומכ"ש בעת תקיעת שופר שע"י חיכוך הגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים.
ובחתם סופר (או"ח סי' תקפ"ג) כתב טעם: ולפענ"ד הטעם דאמרו חז"ל (שיר השירים רבה פרשה ו אות יז): אל גנת אגוז (שם יא'), למה נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז אף על פי שמתגלגל במקום טנופת אין תוכו נמאס, אף ישראל אף על פי שמתגלגלים באומות העולם אין תוכן נמאס, ע"ש. וכיון שרומז על גליות, לא מסמנא מלתא לאכול בראש השנה. ועוד, אף גם זאת [בהיותם] בארץ אויביהם (ויקרא כו' מד'), ראשי תיבות אגז אף גם זאת.
בספר חשוקי חמד (נדרים יא' ע"א) כתב, נאמר ברמ"א (סימן תקפ"ג ס"ב): יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה. ויש לשאול על הטעם הראשון, דאגוז בגימטריא הוא י"ז כמנין ח"ט בלי אל"ף ורק ביחד עם הכולל הוא בגימטריא חט"א. ואילו תיבת טוב היא בגימטריא י"ז כמו אגוז בדיוק, ואם כן צ"ב למה כתב הרמ"א בשם המהרי"ל שלא לאכול אגוז בר"ה? שאלה זו שאל החיד"א (בפירושו על ספר חסידים סימן אלף קנג) וז"ל:... בילדותי לא הייתי מבין כי אגוז בגימטריא טוב, ועם הכולל גימטריא חטא, ולמה נבא חשבון עם הכולל שהוא גימטריא חטא, ולא נאמר בפשיטות שהוא גימטריא טוב. ואחר שנים נתיישב לי כי אותיות ח"ט מהסט"א וב' אותיות אלו ח"ט גימטריא אגוז, ע"ש.
אמנם כתב בספר כלבו (סי' סד') שהמר"ם מרוטנבורוג ואינו נזהר לאכול שומין ואגוזים (בר"ה) ולא שום דבר. [נכתב בס''ד ע''י א. פלשניצקי]