למה אברהם אבינו לא עבר על לא תחנם

[מלבב]

לשיטה שהיה לאבות דין ישראל, איך עשה אברהם אבינו חסד עם גוים, הרי עובר על לא תחנם.

[צופה_ומביט]

השאלה לכאורה לכולי עלמא כי קיים כה"ת קודם שניתנה.

התשובה לכאורה שתמיד היה לתועלת. האיסור הוא רק להיטיב להם "חינם".

אני מניח שבעיון בגדרי ההלכה של לא תחנם יתבררו כמה אופנים ליישב.

[כולל יונגערמאן]

לא נראה בכלל שיש שאלה של לא תחנם בגמילות חסד לגוי. האיסור רק על סוג של 'מתנה', דהיינו בין שוים - קרובים וידידים - שרוצים להנות את מכיריהם, לא בצדקה וחסד שאמרו להדיא דמפרנסין עניין עכו"ם עם עניי ישראל

(אבל באמת יל"ע בהפוסקים והמפרשים בענין זה אם הקשו אודות לא תחנם)

[צופה_ומביט]

מתחילה חשבתי שממקום שבאת, שם כתוב להדיא הטעם משום דרכי שלום, ודווקא עם עניי ישראל. שמעת מינה דבלאו הכי לא.

אמנם שלח לי באישי חכם גדול מחכמי הפורום שכתבו הפוסקים שלאו דוקא עם עניי ישראל, עכ"ד.
וגם לגבי המושג דרכי שלום מה שכתבתי הוא לפי המבארים שהכוונה למנוע קטטה ואף חשש סכנה מישראל, אבל יש מבארים שהוא מצד מידת רחמנות מוסד וחסד עם הבריות, וכלשון הרמב"ם (מלכים י, יב): "אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

ובכל מקרה, כפי שכתבתי בהודעתי לעיל, מן הסתם בבירור גדרי לא תחנם יתברר מדוע אין כאן שאלה. ודברי מעלתו שייכים לכלל בירור זה.

[סימנא]

יש הוכחה מחז"ל שהאבות קיימו גם ל"ת ולא רק עשין?

[צופה_ומביט]

יש הוכחה מחז"ל שהאבות קיימו גם ל"ת ולא רק עשין?

לא הבנתי, מלבד הלשון "קיים אברהם אבינו את כל התורה", והמקור בפסוק שכתוב "מצוותיי חוקותיי ותורותיי",
אם כתוב בחז"ל שקיים אפילו דרבנן [ומדגישים את האפילו הזה] - זה לא מובן מאליו שקיים את כל התורה כולל לאוין?
מהיכי תיתי לחלק ולומר שקיים רק עשין, ואת כל הסייגים דרבנן לעשין הללו, ולא את הלאוין?
ועוד: כל החיוב לשמוע לחכמים בתקנותיהם כתב הרמב"ם שהוא מאיסור לאו דלא תסור. ואם לא קיים אברהם את הלאוין מדוע שמר סייגים דרבנן. [המתעקש יוכל לדחות שאזל בתר טעמא דסייג, אבל לא כך המשמעות בחז"ל, אלא שקיים את הסייגים דרבנן מדין קיום כל התורה כולה קודם שניתנה].
ובכל מקרה, לראשונים ואחרונים זה היה פשוט, ולכן דנו בריש וירא איך בישל/האכיל אברהם למלאכים בשר בחלב [איסור לאו, לא תבשל גדי בחלב אמו].

[עזריאל ברגר]

יש הוכחה מחז"ל שהאבות קיימו גם ל"ת ולא רק עשין?

יש שתי הוכחות מרש"י על התורה, שאמנם אינני יודע מה מקור דבריו המדויק, אך אין ספק שכך הוא קיבל מרבותיו וכו':
א. וישמור משמרתי - כגון שניות לעריות.
ב. עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי.

[צופה_ומביט]

יש הוכחה מחז"ל שהאבות קיימו גם ל"ת ולא רק עשין?

יש שתי הוכחות מרש"י על התורה, שאמנם אינני יודע מה מקור דבריו המדויק, אך אין ספק שכך הוא קיבל מרבותיו וכו':
א. וישמור משמרתי - כגון שניות לעריות.
ב. עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי.

ממה שבדקתי כעת, לראשון אין מקור מפורש מחז"ל, אלא הוא רעיון של רש"י על פי חז"ל במקו"א ש"ושמרתם את משמרתי" היינו שניות לעריות. ולשני יש מקור חזל"י רק במדרש הגדול. בכל מקרה, אלה ודאי ראיות מצויינות שכן היא דעת רש"י ומן הסתם גם רבותיו. [הדרשה של תרי"ג מצוות שמרתי מופיעה בעוד כמה וכמה ראשונים].

[סימנא]

ממה שבדקתי כעת, לראשון אין מקור מפורש מחז"ל, אלא הוא רעיון של רש"י על פי חז"ל במקו"א ש"ושמרתם את משמרתי" היינו שניות לעריות. ולשני יש מקור חזל"י רק במדרש הגדול. בכל מקרה, אלה ודאי ראיות מצויינות שכן היא דעת רש"י ומן הסתם גם רבותיו. [הדרשה של תרי"ג מצוות שמרתי מופיעה בעוד כמה וכמה ראשונים].

תודה על הבירור. אין טעם לזרות חול בעיניים, כפי שמסתבר גם לך שמדרש הגדול כנראה שאב מרש"י.
אכן, אלה ודאי ראיות מצויינות שכן היא דעת רש"י (אין דרך לדעת מה דעת רבותיו, ולמי מרבותיו כוונתך). התאוויתי לדעת אם לפי הרעיון הזה ניתן ליישב בפשטות וללא קושי את מאמר התלמוד ולייתר את כל הקושיות.
לגבי שאלתך מהיכי תיתי לחלק, יש טעם גדול לחלק.
ולעניין האין זה מובן מאליו: שום דבר אינו מובן מאליו, ואם לך הוא מובן מאליו - לאחרים לא. אטרח ואומר את המובן מאליו, "מובן מאליו" אינו טיעון אף פעם.

[צופה_ומביט]

אתה יכול גם לדון אותי לכף זכות שלא זריתי חול בעיניים, [אני ב"ה מאד מאד מאד רחוק מזה, סולד מזה, נגעל מזה, ובורח מזה ומכל הקרוב לזה והדומה לזה כמו מאש כפשוטו, וזה לא ייתן לי כלום בשום ויכוח כי אני לא אוכל לחיות עם עצמי ועם ה"ניצחון" הזה שכולו שקר]. ראיתי שמביאים את לשון המדרש הגדול על דברי רש"י, לא חקרתי ובדקתי האם המדרש הגדול לקח מרש"י לא כללית ולא במקום הזה. יבואו היודעים ויגידו. כן אתה יכול בהחלט למחוק מדבריי הנ"ל את המילה "חזל"י".

לשאר דבריך:
התעלמת מהעיקר, דהיינו השורה הראשונה בדבריי לעיל בתגובה אליך [ציטטת משום מה רק את תגובתי לרב עזריאל ברגר].
ולכן אחזור שוב, ושכח מכל השאר:
מה יותר ברור מלשון הפסוק "וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורותיי", ומלשון חז"ל על פסוק זה "קיים אברהם אבינו ע"ה את כל התורה כולה קודם שניתנה".

[סימנא]

התעלמת מהעיקר, דהיינו השורה הראשונה בדבריי לעיל בתגובה אליך [ציטטת משום מה רק את תגובתי לרב עזריאל ברגר].
ולכן אחזור שוב, ושכח מכל השאר:
מה יותר ברור מלשון הפסוק "וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורותיי", ומלשון חז"ל על פסוק זה "קיים אברהם אבינו ע"ה את כל התורה כולה קודם שניתנה".

הצדק איתך! בחופזי לא שמתי לב לדבריך אלה. ועל זה נאמר: כל המוסיף גורע.
לגבי הרישא (לשון הפסוק) עוד עליי לחשוב. לגבי הסיפא (לשון חז"ל) יש עמי מחשבות כי לשון "קיים" נאמר (בעיקר) כלפי מצוות עשה, קיום בפועל, בניגוד למצוות ל"ת, להן דרושה הימנעות ושוא"ת, ושייך יותר לשון "שמירה".

[צופה_ומביט]

נו, אולי בגלל זה האריך הפסוק וכתב ראש לכל "וישמור משמרתי".
לשון חז"ל כמובן בא לפרש את הפסוק, וכפל וריבוי הלשונות בפסוק הביא את חז"ל לומר שקיים אברהם את "כל התורה כולה", לשון שלא מצינו בשום מקום שמתייחס רק למצוות עשה.

[בברכה המשולשת]

מתחילה חשבתי שממקום שבאת, שם כתוב להדיא הטעם משום דרכי שלום, ודווקא עם עניי ישראל. שמעת מינה דבלאו הכי לא.

אמנם שלח לי באישי חכם גדול מחכמי הפורום שכתבו הפוסקים שלאו דוקא עם עניי ישראל, עכ"ד.
וגם לגבי המושג דרכי שלום מה שכתבתי הוא לפי המבארים שהכוונה למנוע קטטה ואף חשש סכנה מישראל, אבל יש מבארים שהוא מצד מידת רחמנות מוסד וחסד עם הבריות, וכלשון הרמב"ם (מלכים י, יב): "אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

ובכל מקרה, כפי שכתבתי בהודעתי לעיל, מן הסתם בבירור גדרי לא תחנם יתברר מדוע אין כאן שאלה. ודברי מעלתו שייכים לכלל בירור זה.

א. עם עניי ישראל דווקא או לאו דווקא זו מחלוקת ראשונים (למיטב זכרוני), ולא נפסק באופן מוחלט שלאו דווקא (אא"כ יש חשש ממשי לאיבה).
ב. הפשט יותר פשוט הוא למנוע קטטה, ונכב"ב.

[מה שנכון נכון]

עם עניי ישראל דווקא או לאו דווקא זו מחלוקת ראשונים (למיטב זכרוני), ולא נפסק באופן מוחלט שלאו דווקא (אא"כ יש חשש ממשי לאיבה).

שעם לאו דוקא - כ"פ השו"ע קנא, יב; שלה, ט; שסז, א, וכ"פ הש"ך והט"ז, וכ"כ הב"ח בסי' קנא שכן נוהגין, וכ"פ בערה"ש. [הגר"א ב'ליקוט' הבין שהרמ"א בסי' רנא פוסק כמרדכי שהביא בד"מ שעם דווקא, אך בש"ך לא נראה כן, והרמ"א רק נקט את לשון הטור שהוא לשון התלמוד. וגם לדעת הגר"א השו"ע פוסק כר"ן דעם לאו דוקא].

[צופה_ומביט]

מתחילה חשבתי שממקום שבאת, שם כתוב להדיא הטעם משום דרכי שלום, ודווקא עם עניי ישראל. שמעת מינה דבלאו הכי לא.

אמנם שלח לי באישי חכם גדול מחכמי הפורום שכתבו הפוסקים שלאו דוקא עם עניי ישראל, עכ"ד.
וגם לגבי המושג דרכי שלום מה שכתבתי הוא לפי המבארים שהכוונה למנוע קטטה ואף חשש סכנה מישראל, אבל יש מבארים שהוא מצד מידת רחמנות מוסד וחסד עם הבריות, וכלשון הרמב"ם (מלכים י, יב): "אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

כפי שהביאו כאן מעליי, בפרטים האלה יש מחלוקות, וכמדומה גם בשאלה כלפי איזה גויים נאמר מעיקרא לא תחנם.

הרמב"ם עצמו שכתב בהלכות מלכים כנ"ל שמפרנסים משום ורחמיו על כל מעשיו, כתב בהלכות ע"ז י, א:

אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו. ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם. לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו. ראהו נטוי למות לא יצילנו.

וראיתי במפרשים שנחלקו האם כוונת הרמב"ם בזה רק לשבעה עממין או לכל עובדי ע"ז. ונפק"מ כיצד לפרש את דבריו בהלכות מלכים הנ"ל על מי קאי.



באגב, את ההלכה של מפרנסים עניי עכו"ם וכו' העתיק הרמב"ם גם בהלכות ע"ז י, ה:

מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום ואין כופלין להן שלום לעולם ולא יכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש.

וכתב שם המעשה רוקח:

בברייתא דהניזקין דף ס"א קתני ומבקרין חולי גוים וכו' וקוברין מתי גוים וכו' ורבינו השמיטם ואפשר דלא הוה גריס להו. שוב ראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל שהזכירום והר"ן ז"ל הביא משם התוספתא דקתני מספידין מתי גוים ומנחמין אבליהם מפני דרכי שלום ושם בירושלמי נמי קתני מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל וקוברין מתי גוים ומתי ישראל ומנחמין אבלי גוים ואבלי ישראל ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום ע"כ.

ובאמת הרמב"ם הביא זאת בעצמו בהלכות מלכים כנ"ל.

[צופה_ומביט]

לא נראה בכלל שיש שאלה של לא תחנם בגמילות חסד לגוי. האיסור רק על סוג של 'מתנה', דהיינו בין שוים - קרובים וידידים - שרוצים להנות את מכיריהם, לא בצדקה וחסד שאמרו להדיא דמפרנסין עניין עכו"ם עם עניי ישראל

(אבל באמת יל"ע בהפוסקים והמפרשים בענין זה אם הקשו אודות לא תחנם)

תוס' ע"ז כ, א ד"ה רבי יהודה:

וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההיא דמפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום? וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם.

[מה שנכון נכון]

ע"ע תוס' עירובין סד, ב ד"ה ולמדנו בשם התוספתא דבשכנו (או באוהבו) אין לא תחנם דהוא כמוכרו לו.

ילה"ע גם מיעקב שאמרו ויחן את פני העיר שעשה להם טובות, עי' שבת לג, ב, ומשמע שכיון להיטיב לאחריני ולא משום תועלת לו. (וכמדו' שכן מסביר הנצי"ב בכ"מ את הנהגת יעקב).

[צופה_ומביט]

ילה"ע גם מיעקב שאמרו ויחן את פני העיר שעשה להם טובות, עי' שבת לג, ב, ומשמע שכיון להיטיב לאחריני ולא משום תועלת לו. (וכמדו' שכן מסביר הנצי"ב בכ"מ את הנהגת יעקב).

בגמרא שם מבואר שיעקב עשה כן כהודאה לקב"ה שעשה לו נס [וההודאה היא תיקון עולם במשהו], ואכן צ"ב השייכות זל"ז.


מעשה יציאת רשב"י מהמערה מובא בעוד כמה וכמה מקומות בחז"ל, בירושלמי ומדרשים, ובכולם פה אחד בנוסח אחר מהבבלי [שהוא גרסה יחידאית לגופא דעובדא], ושם מבואר שיעקב היטיב לאנשי שכם כהכרת טובה / גמול על מה שהיטיבו עמו. [ומבואר שבאופן כזה אין לא תחנם, ופשוט, שהרי אין זה "חינם"]. והיינו אף בהטבה עקיפה בכך שתִחזקו את חמי טבריה.

כך מפורש במדרש בראשית רבה עט, ו בגוף אותו קטע בעצמו שאומר שהפירוש "ויחן" הוא שעשה להם טובות:

"וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות. ד"א "ויחן את פני העיר" התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול הד"א שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה הוו טמירין במערתא י"ג שנה וכו' אתון ואסחון בהדא בי בני דבית מוקד דטבריא א"ל בריה כל הדא טבתא עבדת לן טבריא ולית אנן מדכן יתה מן קטוליא? אמר צריכים אנו לעשות טובה כדרך שהיו אבותינו עושים שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול אמר צריכין אנו לדכיא טבריא מה עבד נסב תרמוסא והוה מקצץ תרמוסא ושדי קצוצתיה ומקלק בשוק וכל אתרא דהוה קטילא סליק ואינון מפקון ונפקין

וכעי"ז בפסיקתא דר"כ יא:

צריכין אנו להחזיק טובה כדרך שהיו אבותינו עושין

ובאסתר רבה ג, ז:

אָמַר [רבי שמעון] וכו' נֵיחוֹת וְנִיתַּסַּאי [ונתרפא] בַּהֲדֵין מוֹי דְּמוֹקֵד דִּטְבֶרְיָה [במים אלו של חמי טבריה], נְחַתוּן וְאִתַּסּוּן בַּהֲדֵין מוֹי דְּמוֹקֵד דִּטְבֶרְיָה, אָמְרוּן צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה וּנְהַנֵּי לְהָלוֹן בְּנֵי אַתְרָא [צריכים אנו לעשות טובה ולהנות לבני המקום הזה], כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, יח): וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אִטְלִיס וּמוֹכֵר לָהֶם בְּזוֹל, עָשָׂה [רבי שמעון] אִטְלִיס וּמָכַר בְּזוֹל. אָמַר [רבי שמעון] צְרִיכִין אָנוּ מְדַכְיָיא [לטהר את] טְבֶרְיָא, מָה עֲבֵיד? נְסֵיב תּוּרְמוּסִין וּמְקַלֵּיק בְּשׁוּקָא, וְכָל מַן דַּהֲוָה מִית טָיֵיף וְסָלֵיק לֵיהּ [לקח תורמוסין ופיזר/זרע בשוק, וכל מת שהיה קבור שם צף ועלה ונטלוהו משם].