למה דאורייתא לא דוחה דרבנן

[עושה חדשות]

שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה

שמעתי להקשות בכל כה"ג שהעמידו דבריהם במקום תורה, אבל לא ביטלו ועקרו את המצוה וגם לא פטרו מהחיוב, שהרי אם יוריד את השופר מהאילן ויתקע בו ודאי יקיים המצוה, וגם כעת הוא מחוייב במצוה, א"כ סו"ס יש כאן איסור דרבנן מול קיום מצוה דאורייתא, ולמה לא ידחה הדאורייתא את הדרבנן, ומה פוטר אותו ומתיר לו לבטל מצ"ע דאורייתא.
מה דעתכם.

[היושב בגנים]

גוף התקנ''ח נאמר על כה''ג שלא לקיים את המצוה ויש כח בידם בשוא'''ת

[עושה חדשות]

אבל זאת השאלה, מה הפירוש שאמרו "שלא לקיים", אם ביטלו את החיוב ניחא, והרי כך עשו בר"ה שחל בשבת, אבל כאן ה"ה מחוייב בשופר ולא בטל חיובו, אז מה אמרו חכמים ש'אסור' לו למרות המצוה דאו'? סו"ס יש כאן מצוה דאו' מול איסור דרבנן.

ושמעתי מחכ"א דבהכרח צ"ל דחז"ל ביטלו את חיובו 'לעלות באילן כדי להוריד את השופר'. והיינו דאע"ג שהוא עדיין מחוייב במצות שופר, מ"מ מה שהמצוה מחייבת אותו לעלות על האילן, את זה חז"ל עקרו, (וכעין למ"ד ד'עד-חומש' הוא מדרבנן), וממילא נשאר כאן איסור דרבנן שאין מצוה דאורייתא העומדת מולו.

[הוה אמינא]

איני רואה הכרח לומר, כי לק"מ.
זה ברור שאם מתנגש דרבנן כלשהו בדאורייתא בדרך אקראית, שהדין דאורייתא דוחה ומבטל את הדין דרבנן. זה דין קדימה מה דוחה את מה.
אבל כאשר חז"ל דברו מלכתחילה על דין דאורייתא ספציפי, זה מחוייב ואין שום היכי תמצי אחר לדין הדרבנן, אלא רק זה שקבעו שגזירתם תדחה את הדאורייתא.
לכן אין כאן בעיה "התנגשות" מה לעשות שפתאום יש לנו שאלה דאורייתא מול דרבנן מה דוחה את מה, הדורשת פתרון של קדימה.
יש כאן הלכה מפורשת חד משמעית, נגד קיום הדאורייתא.
לכן אין הדאורייתא דוחה.
בין אם הוא קיים בין אם אמרו שאינו קיים, וכו', לא משנה ההגדרות.

[החושב]

איני רואה הכרח לומר, כי לק"מ.
זה ברור שאם מתנגש דרבנן כלשהו בדאורייתא בדרך אקראית, שהדין דאורייתא דוחה ומבטל את הדין דרבנן. זה דין קדימה מה דוחה את מה.
אבל כאשר חז"ל דברו מלכתחילה על דין דאורייתא ספציפי, זה מחוייב ואין שום היכי תמצי אחר לדין הדרבנן, אלא רק זה שקבעו שגזירתם תדחה את הדאורייתא.
לכן אין כאן בעיה "התנגשות" מה לעשות שפתאום יש לנו שאלה דאורייתא מול דרבנן מה דוחה את מה, הדורשת פתרון של קדימה.
יש כאן הלכה מפורשת חד משמעית, נגד קיום הדאורייתא.
לכן אין הדאורייתא דוחה.
בין אם הוא קיים בין אם אמרו שאינו קיים, וכו', לא משנה ההגדרות.

גוף התקנ''ח נאמר על כה''ג שלא לקיים את המצוה ויש כח בידם בשוא'''ת

לכאורה שניכם מכוונים לדבר אחד.
אבל אני לא מצליח לרדת לסוף דעתכם.
זה נכון שהדבר נאמר דיוק על זה, וזה נכון שזה מחייב. אבל באיזה כוח ובאיזה תוקף זה מחייב? זה מחייב בתוקף ״איסור דרבנן״. אין עוד משהו (כל עוד שלא עקרת את המצוה של התורה). אם כן, יש כאן ״איסור דרבנן״ מול ״מצוה דאורייתא״. זאת הייתה השאלה מלכתחילה וכמדומה לא עניתם עליה כלום.

[צופה_ומביט]

בפשטות זה מחייב מכוח מה שהתורה בעצמה נתנה כוח ורשות לחז"ל לעשות את זה [ופשוט שמתן כוח ורשות כזו פירושו שהתורה "תכבד" את זה, ויגבר על הדאורייתא, אחרת אין זה אלא חוכא ואיטלולא]. לרמב"ם תקנות חכמים הן מלאו דלא תסור, ולרמב"ן הוא מהלכה למשה מסיני [כ"כ בתוה"ד בהשגתו שם לסהמ"צ שורש ראשון].
לכן השאלה לכאורה לא היתה מכוח מה זה מחייב, אלא למה אחרי שכבר קיים לפנינו איסור דרבנן - עדיין הדאורייתא יעקור אותו, ועל זה ענו כנ"ל, שאין כאן מפגש מקרי ביניהם אלא שבמכוון ובדייקא נאמר האיסור דרבנן על אותו הדין דאורייתא.