המזבח והקרבנות שהקריב יהושע בהר עיבל

[מיללער]

הקרבנות שהקריבו בהר עיבל שנזכר בפרשת תבא (דברים כז ה-ז) ובנית שם מזבח וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת שלמים ואכלת שם, ובספר יהושע (ח ל) ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וגו' ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים, , היו להם דין של קרבן ציבור או שנתחייבו היחידים להקריב קרבנות שם?

[שמואל שלומוביץ]

הקרבנות שהקריבו בהר עיבל שנזכר בפרשת תבא (דברים כז ה-ז) ובנית שם מזבח וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת שלמים ואכלת שם, ובספר יהושע (ח ל) ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וגו' ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים, , היו להם דין של קרבן ציבור או שנתחייבו היחידים להקריב קרבנות שם?

כיון שכתוב לישראל וזבחת שלמים ואכלת, אין זה אלא בשלמי יחיד שהרי שלמי ציבור קדשי קדשים ואין בהם אכילה אלא לכהנים.

[מיללער]

הקרבנות שהקריבו בהר עיבל שנזכר בפרשת תבא (דברים כז ה-ז) ובנית שם מזבח וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת שלמים ואכלת שם, ובספר יהושע (ח ל) ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וגו' ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים, , היו להם דין של קרבן ציבור או שנתחייבו היחידים להקריב קרבנות שם?

כיון שכתוב לישראל וזבחת שלמים ואכלת, אין זה אלא בשלמי יחיד שהרי שלמי ציבור קדשי קדשים ואין בהם אכילה אלא לכהנים.

זה ברור שהמזבח בהר עיבל היה עליה רק דין של במה, ובבמת יחיד לא היה דין כהונה - השאלה הוא אם היה על מזבח של הר עיבל דין של במת ציבור כמו גלגל נוב וגבעון.

זאת ועוד אין הכרח שעל כל שלמי ציבור יש דין של קדשי קדשים, שעל כבשי עצרת יש לימוד מיוחד שהם קדשי קדשים, ואפי' אם כן, נוכל לומר שכאן היתה ציווי מפורשת שכל ישראל יאכלו השלמים והוראת שעה היתה.

ועוד בה שלישיה, מאן יימר שהואכלת קאי על כל ישראל ולא רק על הכהנים?

ואם ישאל השואל וכי מה נפק"מ אם היה על זה דין של שלמי ציבור אם למעשה אכלו גם כל ישראל, יש עוד חילוקים כגון אם נאכלו ליום ולילה כדין שלמי ציבור, העורות למי, אם טעונין שיר וכו'

ואם ננקוט כסברת מעלתו שהמדובר כאן הוא בעולות ושלמים של קרבנות יחידים - האם היה בזה חיוב לכאו"א להקריב קרבנות כמו עולות ראיה ושלמי חגיגה ובאה בכנופיא, או שהקריבו קרבנות בתורת נדבות איש איש כפי מסת נדבת ידו

[מיללער]

קבלתי מת"ח חשוב הקובץ המצורף ובה מראה מקומות בענינים הנידונים, תשוח"ח לו.

[באמונתו]

ויקרא רבה - פרשת אחרי מות :

אמ' ר' יוסי בר חנינה אין הבמה ניתרת אלא על ידי נביא, מאי טע' השמר לך פן תעלה עולותיך כי אם במקום אשר יבחר. ואליהו מקריב בשעת איסור במה, אמ' ר' שמלאי דבירה אמ' ליה ובדברך עשיתי, ובדבורך עשיתי. ר' יוחנן בר מריא מייתי לה מן הדא אז יבנה יהושע. אין לי אלא יהושע, גדעון מנין, ויהי בלילה ההוא ויאמר לו י"י קח את פר השור... ואין לי אלא גדעון, שמואל מנין, ויקח שמואל טלה חלב אחד...

ראה המצורף פה:

[שמואל שלומוביץ]

הקרבנות שהקריבו בהר עיבל שנזכר בפרשת תבא (דברים כז ה-ז) ובנית שם מזבח וגו' והעלית עליו עולות וגו' וזבחת שלמים ואכלת שם, ובספר יהושע (ח ל) ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וגו' ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים, , היו להם דין של קרבן ציבור או שנתחייבו היחידים להקריב קרבנות שם?

כיון שכתוב לישראל וזבחת שלמים ואכלת, אין זה אלא בשלמי יחיד שהרי שלמי ציבור קדשי קדשים ואין בהם אכילה אלא לכהנים.

זה ברור שהמזבח בהר עיבל היה עליה רק דין של במה, ובבמת יחיד לא היה דין כהונה - השאלה הוא אם היה על מזבח של הר עיבל דין של במת ציבור כמו גלגל נוב וגבעון.

זאת ועוד אין הכרח שעל כל שלמי ציבור יש דין של קדשי קדשים, שעל כבשי עצרת יש לימוד מיוחד שהם קדשי קדשים, ואפי' אם כן, נוכל לומר שכאן היתה ציווי מפורשת שכל ישראל יאכלו השלמים והוראת שעה היתה.

ועוד בה שלישיה, מאן יימר שהואכלת קאי על כל ישראל ולא רק על הכהנים?

ואם ישאל השואל וכי מה נפק"מ אם היה על זה דין של שלמי ציבור אם למעשה אכלו גם כל ישראל, יש עוד חילוקים כגון אם נאכלו ליום ולילה כדין שלמי ציבור, העורות למי, אם טעונין שיר וכו'

ואם ננקוט כסברת מעלתו שהמדובר כאן הוא בעולות ושלמים של קרבנות יחידים - האם היה בזה חיוב לכאו"א להקריב קרבנות כמו עולות ראיה ושלמי חגיגה ובאה בכנופיא, או שהקריבו קרבנות בתורת נדבות איש איש כפי מסת נדבת ידו

אני לא זוכר אבל נראה לי שנוקטים שהמזבח בהר עיבל היה לו דין במה גדלה. ודנים בזה בפרט לגבי המבנה שמצאו בהר עיבל שאם יש לזה דין במה גדולה הרי קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ושם אין המזבח רבוע. ועוד בעיות שם, ואכמ"ל.

סתימת המשנה באיזהו מקומן שלעולם זבחי שלמי ציבור הם מכלל קדשי קדשים ואכילתן לכהנים.
אמנם מצינו הוראת שעה בשמיני למילואים, שיש שם שור ואיל לשלמים של ישראל, והכתוב אומר שם (ויקרא פרק י, יד-טו) "וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ ... ואומר שם רש"י: "ואת חזה התנופה - של שלמי צבור: תאכלו במקום טהור - וכי את הראשונים אכלו במקום טמא, אלא הראשונים שהם קדשי קדשים הוזקקה אכילתם במקום קדוש, אבל אלו אין צריכים תוך הקלעים, אבל צריכים הם להאכל תוך מחנה ישראל, שהוא טהור מליכנס שם מצורעים. מכאן שקדשים קלים נאכלין בכל העיר".

ובאמת יש שם מחלוקת במפרשים האחרונים (דומני משך חכמה והעמ"ד) מי אכל את בשר השלמים הללו.

אבל כאן לא מסתבר שיהיה הוראת שעה, שזה מדרכי החינוך שיש שם כמה הוראות שעה וגם מובן מאד ששם היה הכרח לזה.

הסברא אומרת שנאכל לכל ישראל שכן דרך כורתי ברית שקובעים זבח ושמחה על הברית, כמו שמצינו במעמד הר סיני שהיה שם שלמי שמחה וחגיגה לזבח שמחת הברית, והיינו כורתי בריתי על זבח. וכמו שכל הפרשה פונה לישראל שהם זובחים ואוכלים ושמחים.

ויש לדמות זה לקרבנות של רגלים.