נסתפקתי אם בעינן שיהא החצי שיעור שעשה שחרית קיים בין הערביים (כשעושה החצי השני) או לא, ובכתיבה אם כתב אות אחת שחרית ונמחק או נשרף וכתב אות שני בין הערביים פשיטא דפטור דאין כאן מלאכה כל זמן שאין שתי אותיות לפנינו, כי קא מיבעיא לי בקצר וטחן וכדו' אם קצר חצי שיעור ונאכל או נשרף ואח"כ קצר עוד חצי שיעור הרי עשה מלאכת הקצירה כשיעור או לאו.
והנה בהוצאה אמרינן בהמוציא יין דף פ. דהוציא חצי שיעור ונשרף וחזר והוציא חצי שיעור פטור, וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פי"ח מהל' שבת הכ"ג) ואפשר דהוצאה מלאכה גרועה ואין לך בו אלא חידושו או אפשר לחלק בענין אחר, משא"כ בקצר וטחן מאי אכפ"ל אי נאכל או נשרף הראשון הרי עשה שיעור שלם, עיי"ש.
אני מחפש ביאור לדבריו לחלק בין מלאכת הוצאה בזה לשאר מלאכות ובדבריו משמע שיש לחלק ביניהן משני פנים, או משום דהוצאה מלאכה גרועה (דהיינו אף אם אין ביניהן חילוק משמעותי ליכא לדמות שאר מלאכות למלאכת הוצאה) וגם יש לחלק באופן אחר - דהיינו שבמהותם אין המלאכות דומות להוצאה דשם מובן למה אם נאבד החצי הראשון לא יתחייב.
מהו הסברא?
והנה במנחת חינוך מצוה טו באיסור הוצאת בשר הפסח חוצה, הביא המנ"ח את ספקו של הפמ"ג ונסתפק אם הדין של נאבד החצי שיעור יהי' שייך בהוצאת הפסח עיי"ש - ובדברים קצרים מציין שם לדברי רש"י בשבת פ. ד"ה כמי שכתב "דכי גמרה הוצאה בטלה להנחה קמייתא והויא כמאן דליתא" - ודייק מזה המנ"ח כסברת הפמ"ג דדוקא במלאכת הוצאה דינא הכי 'להטעם שפירש'. ולא פי' די כוונתו למה יש מכאן הוכחה שזה דוקא בהוצאה, אבל מכ"מ משמע שהמנ"ח נחית כאן להטעם השני של הפמ"ג שיש בעצם מהות מלאכת הוצאה שינוי משאר מלאכות ודבר זה נשמע מרש"י שם - אבל מהו אכן הסברא לחלק ומה נמצא ברש"י לגלות בזה?