שו"ע סי' שכ"ט סע' ו:
"עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו (יב) על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, (יג) ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה (יד) לספר, (טו) אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז)."
במ"ב ס"ק יד:
לספר וכו' עיר שמבדלת בין גבול שישראל דרים בה לגבול העובדי גילולים וחיישינן שאם ילכדוה משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם. עכ"ל.
מה הסבר הדברים?
מקרה א: כשעכו"ם מגיעים לעיר שאינה סמוכה לספר על עסקי ממון - לא מחללין.
מקרה ב: כשעכו"ם מגיעים לעיר הסמוכה לספר על עסקי ממון - מחללין.
השאלה הנשאלת היא הרי כשהעכו"ם מגיעים לעיר שאינה סמוכה לספר, בהכרח הם חוצים את הגבול ועוברים דרך העיר הסמוכה לספר ולמעשה כל עיר שהם מגיעים אליה הופכת בעצמה לגבול שעדיין לא חצו (=לעיר הסמוכה לספר). אם כן מה הסברא לחלק בזה?