אליבא דהלכתא כתב:מה שקונים לא מפריע לי, כי איסור סחורה מוטל על המוכר ולא על הקונה. והמוכר סומך על מי שסומך. ואכמ"ל, זה לא הנושא כרגע. ולכן מותר לקונה לקנות, והשאלה היא על ההפקרה.
מה הכוונה שאדם מתכוון שלא לזכות? זה היה של החנות, עכשיו הוא שילם - האם לא חל קניין? אם לא חל - זה עדיין של החנות. אם חל - זה שלו. איך זה מופקר מעצמו אם הוא לא הפקיר?
ואחדד - השאלה היא לא על "תחנות חלוקה" אלא על חנויות לכל דבר, שמוכרות יבול נכרי. זו שאלה גם על היתר מכירה, למי שלא סומך עליו אבל כן קונה ממנו (וכמ"ד שהפירות אינם נאסרים, ושהקנייה אינה אסורה מהטעם הנ"ל), בחנויות רגילות.
והאם אין בפורום איש שמכיר הוראות של מורי הוראה מבית מדרשו של החזו"א בעניין זה?
ההולכים בהוראות החזו"א, אינם יכולים לקנות בחנות ירושלמית שמוכרת פירות שביעית יבול נכרי. שהרי החזו"א אומר שיש איסור גם על הקונה!
אתה עכשיו פונה אל מי שאינו חזואישניק אלא מחמיר כהמבי"ט. ואני כמובן השבתי לדרך החזונאישניקיס...