שאלות שהתעוררו בתוך כדי הלימוד,
יתכן מאד שכבר דנו בהם, אבל יכולות החיפוש שלי מוגבלות מאד.
א.
בגמ' חולין קח. דעת אביי שבשר בחלב אינו חידוש.
ופרש"י שההוו"א שיש חידוש בבשר בחלב מצד שכל אחד לבדו הוא מין היתר, ובאמת אינו חידוש דע"ז הקפידה התורה ודומיא דכלאי הכרם.
עוד כתב רש"י שהיה הוו"א שהחידוש הוא שבשר בחלב אסור בבישול אפי' אם לא אכל, וע"ז לא ביאר מפני מה למסקנא אינו חידוש, ונראה לומר שגם זה איתא בכלאי הכרם שנאסרו אפי' בזריעה גרידא.
ובתוס' כתבו שההוו"א והמסקנא הנ"ל נמצאים בגמ' בנזיר ובפסחים (בלי להתייחס לחלק השני של רש"י שבאמת אינו נמצא בגמ' הנ"ל), אלא כוונת אביי שההוו"א שיש חידוש הוא כמו מסקנת הגמ' שם שהחידוש מצד שאין כבישה בבשר בחלב.
וצ"ע דרבא חולק ואומר שכן יש חידוש, ודבריו קאי על דברי אביי, ולפרש"י מה שייך שרבא יאמר שהחידוש הוא כן חידוש?
ב.
כתב הרמב"ם (פ"ט מהל' מאכלות אסורות): "בשר בחלב אסור לבשלו ואסור לאכלו מן התורה ואסור בהנאה וקוברין אותו ואפרו אסור כאפר כל הנקברין ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד לוקה ואף על פי שלא בשל. לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבשול כלומר ואפילו בשולו אסור ואין צריך לומר אכילתו כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת"
ובכסף משנה (ריש הל' טומאת מת): "ואם תאמר והרי בטומאת משא ובבת ובאיסור אכילת בשר בחלב ענשו מן הדין וי"ל שמאחר שבת הבת אינה אסורה אלא מחמת הבת שהיא אמה ממילא משמע שהיא אסורה ואין כאן עונשין מן הדין וכך אמרו בפרק הנשרפין (דף ע"ו) גבי איסור הבת וכי עונשין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא ופירש"י כמ"ש, ובשר בחלב מכיון שאסר בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל א"נ דמשמע שלא אסרה תורה לבשל אלא כדי שלא יבוא לאכול ובמת משמע דגילוי מילתא בעלמא הוא שמאחר שמטמא במגע ובאהל ממילא משמע שמטמא במשא והתוס' בריש ב"ק גמגמו בהא דאין עונשין מן הדין:".
וצ"ע לתי' הראשון מה הקביל הרמב"ם בין בת הבת לבשר בחלב? (ולחידודא אוסיף מה דאי' בחי' חת"ס חולין קי"ג ע"ב ד"ה להכי אפקיה שתלה מח' אמוראים שם בתי' הכס"מ, ושם פסק הרמב"ם כמ"ד המתאים לתי' הראשון בכס"מ)