האם יש חזקות שהשתנו מזמן התלמוד בעקבות ירידת הדורות?

[משה גור]

למשל חזקה אין אדם תובע אלא אם יש לו ואין אדם מעיז בפני בעל חובו וכו? האם בגלל ירידת הדורות החזקות השתנו? כי הרמאים התרבו וגם החוצפא התרבתה האם יש דוגמאות נוספות ומה הפוסקים אומרים היום?ואם השתנו החזקות מתי הם השתנו?

[תלמיד מהדרום]

אני שמעתי בשם דיין מומחה
שכיום כל החזקות השתנו

[הבאר ההיא]

אני שמעתי מדיין מומחה שכופר הכל כמעט תמיד שקרן היינו שהחזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו היא הרבה יותר מהחזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, ודוקא מודה במקצת בחלק גדול מהמקרים דובר אמת.

[בינה להבין]

וז"ל הרדב"ז ח"ג סי' תז
" עוד אני אומר כי בזמן הזה שהדור פרוץ מרובה על העומד והעזות פנים רבה על פני כל הדור אפילו כההיא דרב המנונא לא מהימנינן לה לענין שתנשא לכתחלה אלא כמו שכתב הרא"ה ז ל בשם אחיו ז ל אלא להוציאה מרשות בעלה ושלא לדונה בדין מורדת וכתב עלה הריטב"א ל ז ובוודאי שדינן זה נכון הוא והיה ראוי לדון כן באיסור אשת איש החמור אלא שאני רואה הסכמת כל הפוסקים להקל ע" והוא ז ל כתב כן בדורו אבל בדור הרע הזה כדאי הוא לסמוך עליו ואפילו שאר הפוסקים היו מודים בדור שלנו דאי לא תימא הכי לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה שפני הדור כפני הכלב מעיזה ומעיזה כדי להשמט מתחת בעלה"

[כשתילי זיתים]

אומרים בשם האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל שהחזקה היחידה שקיים כיום הוא שאין אדם פורע תוך זמנו...

[ר_חיים_הקטן]

אאל"ט, הרמ"א כבר כתב שחזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה השתנה בזמננו.

[י. אברהם]

אאל"ט, הרמ"א כבר כתב שחזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה השתנה בזמננו.

רמ"א אה"ע סי' יז ס"ב דהאידנא דנפישא חוצפא איתרע החזקה, ועי' בביאור הגר"א שם סק"ו שהדורות מתקלקלין כו' ע"ש.

[בר ישראל]

ידועים דברי הגרי"ד סולובייציק (מבוסטון) שהתנגד בחריפות רבה לאלו שטענו שהחזקה של "טב למיטב" השתנתה בימנו, ועל סמך זה ניתן להקל בשאלות הקשורות לענייני עגונות - ובין השאר טען באחד משיחותיו ש"לא רק ההלכות, אלא גם החזקות שחז"ל הנהיגו לדון על פיהם בדיני התורה, לא ניתנות לערעור. אל תשלחו יד, לא רק בהלכות אלא גם בחזקות, כי החזקות עליהן דיברו חז"ל אינן נשענות על תבניות התנהגות פסיכולוגיות חולפות, משתנות, אלא על עקרונות אונטולוגיים קבועים, משרשים בעצם מעמקי האישיות האנושית המטפיזית, שאינה ניתנת להשתנת כשמים מעל." (ועי' בספר דברי הרב לתלמידו מו"ר הגר"ץ שכטר - עמ' קיב-קיח - שהביא מדבריו באריכות). ואולי יש להבדיל בין לחשוש לחומרא (כדברי הרמ"א והרדב"ז) ולעשות מזה סמך לקולא.