חיוב מצות פסח שנאמרה לפני מתן תורה

[בני ברקי]

האם המחייב שלנו כיום בפסח זה החיוב בפרשת בא שנאמרה לפני מתן תורה או מה שנאמר אחרי מתן תורה
ולכאורה מצאתי בזה סתירה
מצד אחד הרמב"ם הידוע בפיהמ"ש בחולין (ודע לך כלל גדול...) מבואר שהמחייב אותנו כיום זה רק מה שנאמר למשה בסיני ולא מה שנאמר לאברהם (מילה) או ליעקב (גיד הנשה) וכו.. וביארו האחרונים שברמב"ם משמע שרק הנביאים לפני משה לא מחייבים אותנו כיום אולם מה שנאמר למשה מיציאת מצרים וממצות קדוש החודש והלאה (שבת ופסח) זה המחייב ולא צריך לשנות שוב בסיני
ומצד שני בתוס מבואר שפסח זה עשה שלפני הדיבור וא"כ זה כמו מצות מילה שנאמרה לאברהם וכו

[HaimL]

המבואר בתוספות פסחים הוא מהמפורש בגמרא יבמות. וה"נ מילה ותמיד (לחד מ"ד), ופשיטא דחיובן הוא מלאחר מ"ת, שהרי מפורשים בקרא, וביום השמיני ימול וגו', ויעשו את הפסח וגו', זה האשה אשר תקריבו וגו', רק שישנן מלפני מ"ת, שנצטוו בהן עוד קודם לכן, ולכן יש בהן צד חמור.

[בני ברקי]

דווקא הגמרא ביבמות היא סתירה (לכאורה ) לתוס'
בגמ' ביבמות מבואר שעשה לפני הדיבור סיבה שכן ידחה ל"ת
ובתוס' מבואר שעה שלפני הדיבור סיבה שלא ידחה ל"ת

[HaimL]

דווקא הגמרא ביבמות היא סתירה (לכאורה ) לתוס'
בגמ' ביבמות מבואר שעשה לפני הדיבור סיבה שכן ידחה ל"ת
ובתוס' מבואר שעה שלפני הדיבור סיבה שלא ידחה ל"ת

האם כוונת כבודו לתוספות בפסחים ע"ז., ד"ה שכן יש בהן צד חמור. כי שם מיירי בדחיית טומאה ושבת. וא"כ, זה כמו הגמרא ביבמות. ור"ת שפירש הכי, ע"כ לא גרס בגמרא כדאיתא קמן,
---
ואי כתב רחמנא הני תרתי הוה אמינא הני הוא יש בהן צד חמור תמיד תדיר וכליל פסח שהוא ענוש כרת

[בני ברקי]

דווקא הגמרא ביבמות היא סתירה (לכאורה ) לתוס'
בגמ' ביבמות מבואר שעשה לפני הדיבור סיבה שכן ידחה ל"ת
ובתוס' מבואר שעה שלפני הדיבור סיבה שלא ידחה ל"ת

האם כוונת כבודו לתוספות בפסחים ע"ז., ד"ה שכן יש בהן צד חמור. כי שם מיירי בדחיית טומאה ושבת. וא"כ, זה כמו הגמרא ביבמות. ור"ת שפירש הכי, ע"כ לא גרס בגמרא כדאיתא קמן,
---
ואי כתב רחמנא הני תרתי הוה אמינא הני הוא יש בהן צד חמור תמיד תדיר וכליל פסח שהוא ענוש כרת

התכוונתי לתוס בקידושין לח. לגבי מצה של חדש

[HaimL]

תודה. וי"ל דהירושלמי ס"ל דקודם הדיבור הוא טעם להקל, דמה שנאמר בה"ס אלימא ליה ממה שנצטוו קודם הדיבור. והשתא לא אסיק אדעתיה סוגיא דיבמות, דמוכח התם דהוא צד חמור, דאל"ה ילפינן מכולהו (ואולי לזה כיוונו התוספות ז"ל בתירוצא בתרא, דגזירה כזית ראשון וכו', דהבבלי פליג וס"ל דקודם הדיבור הוא צד חמור, ומה שלא אכלו מצה מחדש הוא מדרבנן). והשתא נמי מפרש ר"ת בפסחים דהצד החמור הוא קודם הדיבור (דא"ה הצד החמור מה שתמיד חמור דהוא תדיר וכליל, ומה שפסח חמור דענוש כרת, אין לך שום צד השווה בעולם, דכל שני חמורים, הצה"ש דזה חמור וזה חמור).