טלטול מנורת לד

[אוהב אוצר]

לצורך גופו ומקומו האם מותר?
הרי זה לא נר שיש לו שלהבת ואף לא מנורת ליבון.
אולי הצד לאסור מצד זילותא דשבתא או שלא חוששים?

[ישא ברכה]

ועוד תלוי במחלו' פוסקי זמנינו האם כלי ששימושו בהיתר אך הפעלתו באיסור חשיב ככלי שמלאכתו לאיסור.

[רוצה את כל היד]

שאלה: האם מותר לצאת בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב בשעון הצמוד לידו?
תשובה: מרן בשלחן ערוך (סימן ש"א סעיף י"א) פסק, דבר העשוי גם לתכשיט וגם להשתמש בו, כגון מפתחות נאות של כסף שעשויים כעין תכשיט, אסור להוציאו לרשות הרבים בשבת, שהרואה אומר לצורך תשמישו הוציאו. ויש מתירים אם הוא של כסף. ונראה דעת מרן לאסור כסברא ראשונה, שאף על פי שכוונתו להתקשט בו, יש לחוש למראית העין, שהרואה יאמר לצורך תשמיש הוציאו. וראה בספר התרומה (סימן ר"מ), ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן תקל"ב). ולכאורה נראה שהוא הדין בשעון שעשוי להשתמש בו כדי להסתכל בו מדי פעם בפעם לדעת מה השעה, שיש להחמיר שלא להוציאו בשבת לרשות הרבים. אולם יש לדחות ולומר שדוקא במפתחות של כסף שתולה אותם על צוארו אסרו, הואיל ואין זה כדרך מלבוש, אבל שעון הצמוד לידו, הרי הוא כעין מלבוש. והרי זה דומה למה שפסק מרן השלחן ערוך (בסימן ש"א סעיף ט') כדעת הרמב"ם ורבינו תם, שמותר לאיש לצאת לרשות הרבים בטבעת שיש בה חותם אף על פי שעשויה לתכשיט וגם להשתמש בה. וראה עוד בשלחן ערוך (סימן ש"ג סעיף ט"ו) שמותר לצאת באצעדה המונחת בזרוע שהיא לתכשיט. ואף על פי שפסק מרן /א"ח/ (בסימן ש"א סעיף ט') שכל שהוא תכשיט לאיש בלבד, מותר לצאת בו לרשות הרבים, ולא גזרו בו דילמא שליף ומחוי, שאין דרך האיש לחלוץ התכשיט שעליו להראותו לאחרים, אבל דבר שהוא תכשיט בין לאיש ובין לאשה, אסור גם לאיש לצאת בו לרשות הרבים, משום לא פלוג רבנן. והרי השעון עשוי לאיש ולאשה. אולם הנה התוספות שבת (סד ע"ב) כתבו כמה טעמים להתיר מה שנהגו הנשים לצאת לרשות הרבים בתכשיטים, ולא חששו לגזרה דשלפא ומחוייא, והובאו דבריהם בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן ש"ג סעיף י"ח). ומכל שכן בשעונים שרוב ככל העולם עונדים אותם על ידיהם, ואין דרך כלל לשולפם להראות אותם לאחרים. ולכן יש לומר שאין לגזור בין באיש בין באשה לשמא ישלפנו להראותו לחבירו, וילך בו ארבע אמות ברשות הרבים. וכמו שכתבו כיוצא בזה בתשובת הגאונים (ליק, סימן ע') שכל תכשיט שאין דרכו לחולצו מעליו לא גזרו בו. וכן כתב רבי אברהם בר נתן הירחי בספר המנהיג (הלכות שבת סימן קל"ט). וראה בספר יראים (סימן ק"ב), ובדברי הגאון רבי יצחק טאייב בספר ווי העמודים (שם אות צ"ז). וראה עוד בספר הרוקח (סימן ק'), ובשבולי הלקט (סימן ק"ו). וכיוצא בזה כתב הרמ"א בהגה /א"ח/ (סימן ש"ג סעיף י"ח), שדוקא בזמן חכמי התלמוד שלא היו מצויים תכשיטים כל כך ולא היו רגילים לצאת בתכשיטים אלא בשבת, שייכא הגזרה דילמא שלפא ומחוייא, אבל בזמנינו שמצויים עתה תכשיטים לרוב ורגילים לצאת בהם גם בימי החול, אין לגזור דילמא שלפא ומחוייא. ולפי זה אף בשעונים שלנו אין לגזור גזרה זו, הואיל והם מצויים לרוב עוד יותר מתכשיטין.

וגדולה מזו מצינו להגאון בעל שואל ומשיב (קמא, חלק ג' סימן ל"א), שפסק להתיר לצאת לרשות הרבים בשעון כיס המונח בבגדיו ומחובר לרביד של זהב, משום שנחשב לתכשיט, ואינו נידון כמשא. ואמנם בזה רבו החולקים להלכה. ומהם הגאון מצאנז בשו"ת דברי חיים חלק ב' (חלק אורח חיים סימן ל"ג), שהואיל והשעון מונח בכיסו ומכוסה בבגדיו, לא נחשב כתכשיט, ואסור מן הדין לצאת בו ברשות הרבים אפילו הוא מחובר עם שלשלת זהב או כסף הנראית לעין, הואיל והיא טפלה לשעון שהוא כלי להשתמש בו לדעת מה השעה ע"ש. וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן של"ח), שאחר שהעלה להתיר טלטול שעון בשבת, ושאין בו משום מוקצה, ושכן פשט המנהג להתיר לטלטלו, סיים, ואפשר שאפילו לצאת בו ברשות הרבים מותר אם הוא תלוי בחגורת כסף עם התכשיטים מבחוץ. אבל חלילה להקל בכך ע"כ. והמשנה ברורה בביאור הלכה (סימן ש"א סעיף י"א) האריך למעניתו להוכיח בראיות שאסור מן התורה להוציא שעון כיס לרשות הרבים, כיון שאינו דרך מלבוש, ואפילו אם הוא מחובר לרביד הזהב של צוארו שהוא תכשיט, אינו מתבטל לגביו, ואין השעון עצמו נחשב תכשיט שעיקרו עשוי להשתמש בו לדעת מה השעה, אף שממילא מתקשט בו. והרי כשמתקלקל השעון דרכו להצניעו או לתת אותו לאומן ואינו לובשו עד לאחר תיקונו, ומכאן שהשעון נעשה בעיקר לצורך שימושו ולא להתקשט בו. והואיל והשעון יש לו חשיבות בפני עצמו אינו בטל לגבי הרביד. ושלא כדברי גדול אחד שהתיר בזה מסברא בלי שום ראיה ע"כ. ונתכוון לדחות מה שכתב השואל ומשיב הנ"ל להתיר. גם הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סימן ש"א ס"ק ס"א) פסק לאסור בזה מן התורה, וכדברי המשנה ברורה הנ"ל. וסיים שהמקילים בזה עתידים ליתן את הדין. ע"ש. וכן העלה בספר תהלה לדוד (סימן ש"א סק"ז). ואף שבשו"ת ילקוט הגרשוני (סימן י"א) כתב שיש ללמד זכות על המקילים וסומכים על היתרו של השואל ומשיב, אבל כבר הסכימו רוב ככל האחרונים לאסור ההוצאה בשעון כיס. וכמבואר בספר עקרי הד"ט (סימן י"ד אות ב'). ובשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן פ"ד). וכן העלה להלכה בשו"ת קרן לדוד (סימן פ"ט). וכן כתבו בשו"ת עטרת שלמה (חלק אורח חיים סימן ד'), ובשו"ת בית לחם יהודה (סימן י"ד), ובשו"ת קב חיים (סימן פ"ד). וכן פסקו בחיי אדם (כלל נ"ו), ובקיצור שלחן ערוך (סימן פ"ד סעיף ב'), ובלחם הפנים ועוד אחרונים.

ומכל מקום נראה שבשעון יד שעל פי רוב נראה לעין עם השרשרת הצמודה אליו, נחשב כתכשיט, ויש מקום להתיר. ואף אם מתכסה לפעמים בשרוולו אין בכך כלום, וכדין אצעדה שבזרוע. וכן מבואר בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (חלק אורח חיים דף קל"ב סע"ב), שגדולים וטובים פסקו להתיר בזה, וכן פסק הגאון רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל הכתב סופר. וכן הסכים הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר. ונראה כוונתם על מורה השעות של יד שהוא דרך תכשיט ומלבוש, אבל בשעון כיס אף הם יודו לדברי המחמירים. ובשו"ת מהרש"ם (בחלק ג' סימן שס"ט, ובחלק ה' סימן ל"ד), וכן בספרו דעת תורה אורח חיים (סימן ש"א) כתב, שלענין הלכה נראה שאם השרשרת צמודה היטב לשעון ואי אפשר להפרידם בנקל, מותר לצאת בהם לרשות הרבים, אבל אם השעון מחובר לשרשרת על ידי קרסים שאפשר בנקל להפרידם, אין להתיר. ע"ש.

אמנם הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (סימן י"ט) העלה להחמיר גם בשעון יד שלא לצאת בו לרשות הרבים, אולם אין דבריו מוכרחים להלכה. והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. וכן העלה להקל הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי זצ"ל, רבה של העדה חרדית בירושלים, הובאה תשובתו בירחון המאור (חודש אדר תשי"ח), והביא ראיה להקל מדין אצעדה שבזרוע שמותר לצאת בה לרשות הרבים בשבת. ואף השעון הצמוד לשרשרת נחשב לתכשיט. וגם אין לגזור דילמא שליף ומחוי, שהרי רוב ככל העולם נושאים שעון, ומצוי הוא מאוד, יותר מסתם תכשיטים שהתיר הרמ"א (בסימן ש"ג סעיף י"ח) עכת"ד. גם הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חלק אורח חיים סימן קי"א) פסק להקל מעיקר הדין בשעון יד. גם בשו"ת מגן בעדי (סימן ל"א) פסק להתיר בפשיטות לצאת בשעון יד הצמוד לשרשרת זהב או כסף, ושוב הסכים להתיר גם במחובר לרצועת עור, מכיון שהשעון עצמו תכשיט גם כן, ושכן הסכים הגאון רבי יצחק דיין אב"ד ארם צובה ע"ש. וכן כתבו בשו"ת שאלת יצחק חלק א' (סימן ב'), ובשו"ת מקוה המים חלק א' (סימן ד'). וראה עוד בשו"ת והשיב משה הכהן (סימן כ"א). ובשו"ת חלקת יעקב חלק א' (סימן פ"ט), ובשו"ת לב אברהם (סימן כ"א). ועוד חזון למועד ואכמ"ל.

בסיכום: מותר מן הדין לצאת בשבת לרשות הרבים בשעון יד הצמוד לידו עם שרשרת כסף או זהב, והמיקל גם כשהוא מחובר לרצועת עור, יש לו על מה שיסמוך. והמחמיר בכל זה תבוא עליו ברכה. ומכל מקום אף הנוהגים להחמיר שלא לטלטל בשבת אפילו במקום שיש עירוב, רשאים להקל לצאת בשעון יד ואינם צריכים להחמיר בזה במקום שיש עירוב לרשות הרבים. [שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כג].

[רוצה את כל היד]

עיקר הנידון הוא כדלהלן:

שאלה: האם מותר לשאת בשבת שעון יד אלקטרוני אוטומאט המופעל על ידי מצבר?

תשובה: הנה בשעון יד רגיל כבר פשטה ההוראה להתיר לענוד אותו בשבת במקום שיש עירוב. ושלא כדברי הגאון בעל שבות יעקב חלק ג' (סימן כו) שפסק להחמיר בזה, והסתמך בין השאר על דברי הגאון רבי שמואל אבוהב בשו"ת דבר שמואל (סימן שלד), שהשעון אסור בטלטול משום איסור מדידה בשבת, או גזירה משום שעון המשמיע קול בשבת. והוסיף, שיש עוד טעם לאסור שהשעון הוא כמוקצה מחמת חסרון כיס. ע"ש. וכן העלה להחמיר הגאון רבי רפאל מילדולא בשו"ת מים רבים (חלק אורח חיים סימן לא). אולם באמת אין הכרח כלל לראיותיהם, וכבר הסכימו גדולי האחרונים להתיר, וכמבואר בדברי הגאון מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב (סימן קד). וכן העלה להקל הגאון בעל פנים מאירות בחלק ב' (סימן קכג). והעיד שכמה גאוני עולם המפורסמים בתורה ובחסידות, ומהם, הגאון בעל חכם צבי, והגאון רבי נפתלי כ"ץ בעל סמיכת חכמים, עשו מעשה רב להתיר טלטול השעון בשבת. וכן הסכים מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן שח סק"ה). והניף ידו שנית בשו"ת יוסף אומץ (סימן טז). והעיד גם כן שבזמנינו כבר פשטה ההוראה להקל. וכן פסק להתיר הגאון הראשון לציון רבי מיוחס בכר שמואל בספר פרי האדמה חלק ד' (דף עג ע"א). וראה עוד בשו"ת בנין עולם (חלק אורח חיים סימן יא), ובשו"ת שער שלמה (סימן צג), ובשו"ת כתב סופר (סימן נה), ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק אורח חיים סימן עד). ובספר פתח הדביר (סימן שח ס"ק כא), ובמחצית השקל (שם ס"ק עח). ועוד אחרונים.

אולם בשעון האלקטרוני המופעל על ידי מצבר, יש לדון בדבר, כי שמא יש לאסור טלטולו ונשיאתו בשבת משום שנחשב כבסיס לדבר האסור. וכיוצא בזה כתב הגאון רבי עקיבא סופר בשו"ת משנת ר' עקיבא (סימן כט), בדין מכונת שמיעה בשבת, המופעלת על ידי סוללה חשמלית, שיש לאסור אפילו אם הופעלה מערב שבת, ואין שום לחיצה על הכפתור בשבת, שאין בזה לא הבערה ולא כיבוי, מכל מקום יש לדון לאסור משום טלטול מוקצה, כיון שמופעלת על ידי חשמל. ע"ש. וכן העיר לאסור בזה הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' (סימן לח אות ד), שהנושא מכונת שמיעה בשבת, הרי זה כמטלטל נר הדולק בשבת שאסור. ע"ש. אולם לפי מה שהסביר הגאון מופת הדור בעל החזון איש בהלכות שבת (סימן יג אות טז), במה שאמרו (בשבת מז ע"א) הנח לנר שמן ופתילה, שנעשה בסיס לדבר האסור, היא השלהבת, שלכאורה מה ההבדל בין הנר ושמן ופתילה, מדין שלהבת, והרי גם הנר אינו ראוי אלא לתשמיש האור, ואם לא נחשב מוקצה כיון שאפשר להשתמש לאורו, אם כן גם השלהבת לא תהיה נחשבת למוקצה. ותירץ, כי דרך השימוש בנר הדולק כשהוא מונח וקבוע במקומו, ואין דרך לטלטלו, ודבר שאינו עשוי לטלטלו, אף על פי שנהנה ממנו בשבת נחשב מוקצה, אבל נר שמן ופתילה שמותרים לאחר שכבתה השלהבת מעתה אינם נחשבים למוקצה. ורק בשעה שהנר דולק נאסרו בטלטול משום שנעשו בסיס לדבר האסור. ע"ש. ונראה ללמוד מדבריו שמכונת שמיעה אין מקום לאסור אותה בטלטול מטעם שמופעלת על ידי מצבר חשמלי, הואיל ודרכה לטלטלה לצורך השימוש בה. וכן העיר לנכון בשו"ת ציץ אליעזר חלק ו' (סימן ו אות ד), והעלה להתיר לכבדי שמיעה להשתמש במכונת שמיעה בשבת. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' (סימן יא). וכן העלה להקל הגאון רבי יוסף אליהו הנקין בספר עדות לישראל (עמוד קכב). וכן פסק בשו"ת חלקת יעקב חלק ג' (סימן קפו). וראה עוד בזה בשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן לז), וחלק ב' (סימן יז אות ד). ובשו"ת משפטי עוזיאל (חלק אורח חיים מהדורא תנינא סימן לו). ובשו"ת הלל אומר (סימן ריט ור"כ). ולפי זה גם לענין שעון אלקטרוני המופעל על ידי מצבר, כל שאינו לוחץ על הכפתור בשבת, אלא הוא פועל והולך מעצמו, יש להתיר לשאתו בשבת +לאור האמור השבתי לשואלי דבר אודות שמיכה חשמלית המחוברת מערב שבת לזרם החשמל, האם מותר לטלטלה ולהתכסות בה בשבת, והשבתי להתיר על פי הנ"ל, ושאין בזה משום בסיס לדבר האסור. וכן מצאתי בשו"ת חלק יעקב חלק א' (סימן מ) שנשאל בזה, והעלה שאין לחוש בזה משום מוקצה כלל, וגם אין לחוש שמא על ידי השימוש בשמיכה בשבת, תנתק מחיבורה אל זרם החשמל, שהרי זה בגדר דבר שאינו מתכוין, וקיימא לן כרבי שמעון שדבר שאינו מתכוין מותר. וכמו שאמרו גם כן כיוצא בזה בשבת (מו:). ע"ש. והניף ידו שנית בשו"ת חלקת יעקב חלק ג' (סימן קפא), לחזק דבריו הנ"ל. וכן הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חלק או"ח סימן נ) האריך בזה, והעלה להקל. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. ודו"ק כי קצרתי.+

אמנם בודאי שאסור בהחלט ללחוץ בלילה על כפתור השעון האלקטרוני להדליק אור כדי להבחין ולראות את השעה, שהרי זו הבערה גמורה, שאסורה מן התורה. אלא שמכל מקום אין לאסור לענוד את השעון בכלל בשבת, משום גזירה שמא ישכח וילחץ על הכפתור הנזכר, כמעשהו בחול, ויבוא לידי חילול שבת, וכמו שאסר מטעם זה גם כן הגאון רבי עקיבא סופר בשו"ת משנת רבי עקיבא (סימן כו), שלא להשתמש במכונת שמיעה בשבת אף על פי שהיא דולקת מערב שבת, משום שמא ישכח ויכבה אותה בשבת. אולם זה אינו, כי באמת אין אנו מוסמכים לגזור גזירות וסייגים מדעתינו לאחר חתימת התלמוד. וכמבואר בדברי הרא"ש בשבת (פרק ב סימן טו). והרב המגיד משנה (בפרק ה' מהלכות חמץ ומצה הלכה כ). ובשו"ת הריב"ש (סימן שצ). וכן כתב מרן הבית יוסף אורח חיים (/או"ח/ סימן תסב). והרדב"ז בתשובה (סימן קמט). והפרי חדש (באורח חיים סימן תסא, וביורה דעה סימן פז). ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תסג ותקי"א), ובשו"ת חיים שאל (סימן עד), ובשו"ת יוסף אומץ (סימן סז). ועוד אחרונים. לפיכך נראה להלכה שמותר לענוד בשבת שעון אלקטרוני אוטומאט, במקום שיש עירוב. וכן העלה הגאון רבי משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חלק או"ח סימן מט). ע"ש. ובלבד שיזהר שלא ללחוץ כלל על הכפתור המאיר את השעון כדי לראות את השעה.

ובכדי למנוע מכשול חל עלינו חובת ביאור להודיע כי בשעון אלקטרוני שלא נראות ממנו הספרות, ורק על ידי לחיצה נדלק אור ורואים את השעה, בודאי שאסור בהחלט להשתמש בו בשבת, שיש בזה משום איסור הבערה וכיבוי בשבת. ולא התרנו כי אם בשעון אלקטרוני שאפשר לראות בו את השעה ללא לחיצה על כפתור. והשם יתברך יזכנו לשמור שבת כהלכתו. [יחוה דעת ח"ב סימן מט].

[אוהב אוצר]

יש לי את פרוייקט השו"ת של בר אילן, יכולת לכתוב מקור ולטרוח פחות...

[נהר שלום]

לצורך גופו ומקומו האם מותר?
הרי זה לא נר שיש לו שלהבת ואף לא מנורת ליבון.
אולי הצד לאסור מצד זילותא דשבתא או שלא חוששים?

אולי לפי הגר"מ מאזוז

[רוצה את כל היד]

יש לי את פרוייקט השו"ת של בר אילן, יכולת לכתוב מקור ולטרוח פחות...

הרבה לא מעתיקים מפרוץ. להם אין. וחו"מ עיין לעיל שכתבתי שהכל "לדובב".

[גימפעל]

image.png (58 KiB) נצפה 3487 פעמים

[גימפעל]

עומק הפשט 294 שמות תשפ''א - טלטול תאורת חירום בשבת.pdf

(2.39 MiB) הורד 543 פעמים

[גימפעל]

עומק הפשט 295 וארא תשפ''א - כיסוי שבת לעמפ.pdf

(2.03 MiB) הורד 570 פעמים

[עושה חדשות]

אחרי כל האריכות, לענ"ד לא מצינו לכאו' שום טעם המתיישב על הלב, למה שלהבת הויא מוקצה בשבת ואילו ביו"ט ל"ה מוקצה, אף דבשבת נמי היא מוכנה ומותקנת למלאכתה להאיר. מלבד מש"כ החזו"א שבשבת אין הדרך לטלטלה. ולכאו' טעם זה ל"ש בעששית המותקנת לטלטול, ובודאי לא בנורה חשמלית, וק"ו דלא שייך במנורת לד או בשאר מכשירי חשמל, ואילו רבותינו הפוסקים נטו ברובם לאיסור, וצריך עיון. אבל שמא נגלה למישהו מהחברים כאן הסוד הגדול של מוקצה דשלהבת.

[הראל דביר.]

מצ"ב אישור של הרב יצחק יוסף למנורת אור-לי, נשלח בשנת תשס"ו למכון צומת. מצדד בדעת החזו"א שלפיה מותר לטלטל דבר שדרכו בכך, אך לא סומך על זה לגמרי אלא מצרף לאפשרות שבפועל לא יתבצע טלטול.

[עזריאל ברגר]

אחרי כל האריכות, לענ"ד לא מצינו לכאו' שום טעם המתיישב על הלב, למה שלהבת הויא מוקצה בשבת ואילו ביו"ט ל"ה מוקצה, אף דבשבת נמי היא מוכנה ומותקנת למלאכתה להאיר. מלבד מש"כ החזו"א שבשבת אין הדרך לטלטלה. ולכאו' טעם זה ל"ש בעששית המותקנת לטלטול, ובודאי לא בנורה חשמלית, וק"ו דלא שייך במנורת לד או בשאר מכשירי חשמל, ואילו רבותינו הפוסקים נטו ברובם לאיסור, וצריך עיון. אבל שמא נגלה למישהו מהחברים כאן הסוד הגדול של מוקצה דשלהבת.

ומלבד זאת, יש חילוק גדול בין שלהבת לנורה חשמלית:
השלהבת - איננה כלי, ונורה חשמלית - היא כלי!
ולכן אינני מצליח כלל להבין את שיטת האוסרים טלטול נורה חשמלית בשבת.