אשכול - מה עדיף על מה?

[פרי יהושע]

הוא לא בתוכם, יכול לצאת ולהניח תפילין

[עזריאל ברגר]

הוא לא בתוכם, יכול לצאת ולהניח תפילין

"ירד לטבול" תנן, ומשמע שהוא כבר ערום, כי הדיון הוא במה יתכסה...

[כדכד]

לפי איך שהבנתי את המשנה הוא כבר טבל "ירד לטבול. אם יכול לעלות" כלומר מדובר שטבל והשאלה מה הוא יכול להספיק לפני שיקרא ק"ש לפני הנץ.
בכל אופן, לפי המשנה ודאי לא יקרא ק"ש לפני שטובל כמו שמפורש במשנה שלפניה

[עזריאל ברגר]

ובהלל פטורות כידוע, ואף בחנוכה משמע ברמב"ם להדיא שפטורות.

כמדומני שיש חולקים על הרמב"ם בזה.

[פרי יהושע]

הוא לא בתוכם, יכול לצאת ולהניח תפילין

"ירד לטבול" תנן, ומשמע שהוא כבר ערום, כי הדיון הוא במה יתכסה...

האם הנושא רק שהוא ערום?, הלא אם כן יכול להתכסות בלי לטבול, ולזה בודאי יש זמן, הוא לא נכנס למים בשביל להתכסות, לא יעלה על הדעת כך לקרוא את המשנה,
אלא שהוא צריך טבילה, ולכן אם אינו יכול להספיק הוא מתכסה בעודו במים וקורא
ואם הנץ היה פחות חשוב מתפילין, למה שלא ייצא ויתכסה ויניח תפילין ויקרא, אלא שפשיטא שקודם הנץ חשוב יותר מתפילין

[עזריאל ברגר]

לא אחזור על דברי.
אבל:
א. ברור שמדובר באדם ערום, ולכן השאלה היא במה יתכסה, וזהו עיקר הדיון במשנה.
ב. לא עסקו בשאלה איפה התפילין שלו. אולי אין לו? אולי בכלל מדובר על שויו"ט?
ג. ברור שהמשנה הזאת אומרת שיש ענין חשוב לומר ק"ש לפני הנץ.

[יוצא פוניבז']

ובהלל פטורות כידוע, ואף בחנוכה משמע ברמב"ם להדיא שפטורות.

כמדומני שיש חולקים על הרמב"ם בזה.

(לא זוכר כ"כ בהקשר למה כתבתי זאת, ולגופן של דברים כמדומני שיש שפלפלו בחנוכה מצד שהיו באותו הנס, אך למעשה מקובל להלכה כמשמעות הרמב"ם שפטורות)

[פרי יהושע]

לא אחזור על דברי.
אבל:
א. ברור שמדובר באדם ערום, ולכן השאלה היא במה יתכסה, וזהו עיקר הדיון במשנה.
ב. לא עסקו בשאלה איפה התפילין שלו. אולי אין לו? אולי בכלל מדובר על שויו"ט?
ג. ברור שהמשנה הזאת אומרת שיש ענין חשוב לומר ק"ש לפני הנץ.

אולי באמת אין סיבה לחזור על הדברים
אבל זה פשוט וברור שהמשנה באה לדבר על כך שאם אין לו זמן יכסה עצמו במים בעודו במקווה כיון שהוא ב"ק ואסור בק"ש, ולא הכוונה שירד לטבול כדי לכסות עצמו
כיון ולא מסתבר להעמיד דווקא בשוי"ט, או באדם שאין לו תפילין באזור שלו כלל, לכן משמע מכאן שהנחת תפילין פחות חשובה מהנץ.

[עזריאל ברגר]

כיון ולא מסתבר להעמיד דווקא....

על כאלה דברים אי אפשר לבנות הוכחה לפענ"ד.

[עזריאל ברגר]

למרות שלגופם של דברים - דעתי נוטה שלמעשה אכן ק"ש לפני הנץ (ואח"כ יניח תפילין) חשובה יותר מק"ש בתפילין.

[כדכד]

לא אחזור על דברי.
אבל:
א. ברור שמדובר באדם ערום, ולכן השאלה היא במה יתכסה, וזהו עיקר הדיון במשנה.
ב. לא עסקו בשאלה איפה התפילין שלו. אולי אין לו? אולי בכלל מדובר על שויו"ט?
ג. ברור שהמשנה הזאת אומרת שיש ענין חשוב לומר ק"ש לפני הנץ.

אולי באמת אין סיבה לחזור על הדברים
אבל זה פשוט וברור שהמשנה באה לדבר על כך שאם אין לו זמן יכסה עצמו במים בעודו במקווה כיון שהוא ב"ק ואסור בק"ש, ולא הכוונה שירד לטבול כדי לכסות עצמו
כיון ולא מסתבר להעמיד דווקא בשוי"ט, או באדם שאין לו תפילין באזור שלו כלל, לכן משמע מכאן שהנחת תפילין פחות חשובה מהנץ.

אני לא מבין בכלל
מה זה "יכסה עצמו במים כיוון שהוא ב"ק ואסור בק"ש" - הכיסוי במים נועד להחליף את ההתכסות בבגדים שהיא נועדה לכך שלא יהיה ערום
זה שהוא ב"ק ואסור בק"ש זו הסיבה שהוא ירד לטבול ולא הסיבה שהוא צריך להתכסות
מעתה, יש לומר כמו שכתבתי מקודם שכוונת המשנה "ירד לטבול" וכבר טבל ועתה צריך לקרוא ק"ש ולשם כך יש לו להתכסות
אומרת המשנה שאם יכול להתכסות בבגדיו ולקרוא ק"ש קודם הנץ יעשה זאת ואם לאו יתכסה במים ויקרא.
אמנם, לגופם של דברם לכאורה מסקנתי מזה ג"כ כדברי הרב פרי יהושע שמוכח מכאן שעדיף לקרוא ק"ש קודם הנץ בלי תפלין מאשר להניחם ולקרוא אח"כ שהרי א"א להניחם במים

[לבי במערב]

. . מה עדיף שיקרא ק"ש בלי תפילין לפני הנץ או שימת[י]ן עם ק"ש עד שיניח תפילין ואח"כ יקרא ק"ש לאחר הנץ?

לאור זאת - לבי נוטה שיקרא לפ[נ]י הנץ בלא תפילין, ואח"כ כשיניח תפילין - יקרא שוב ק"ש בלא ברכותיה. ואין לי ראיה להביא.

ראה בכ"ז שו"ע אדה"ז סי' נח ס"ד.

[עזריאל ברגר]

. . מה עדיף שיקרא ק"ש בלי תפילין לפני הנץ או שימת[י]ן עם ק"ש עד שיניח תפילין ואח"כ יקרא ק"ש לאחר הנץ?

לאור זאת - לבי נוטה שיקרא לפ[נ]י הנץ בלא תפילין, ואח"כ כשיניח תפילין - יקרא שוב ק"ש בלא ברכותיה. ואין לי ראיה להביא.

ראה בכ"ז שו"ע אדה"ז סי' נח ס"ד.

יישר כח.
וש"נ לחידושי הצ"צ שדן קצת על משנה זו - https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=15

[איש_ספר]

ראיתי פסק מעניין בשם הגריש"א. כיון שלדעתו לכתחילה זמן ברכות קר"ש הוא בזמן קר"ש, ולכן המתפלל במקום שאין מקפידין ע"ז, ורק קוראים קר"ש בזמנה, וברכה שלאחריה שלא בזמנה, ימשיך ברכה שלאחריה, ויסמוך גאולה לתפילה ויעמוד שמו"ע לבדו!

ויש כאן כמה חידושים כמובן. אבל יש להעיר שהרי כמה מהאחרונים (וכ"ה בראבי"ה) כתבו שדין סמיכת גאולה לתפילה הוא רק שלא יפסיק בדיבור, אבל בשתיקה לית לן בה (ואין ללמוד מטלית שהוא מעשה). ובראשונים אין לזה גילוי מפורש. וא"כ אפילו נימא שברכות קר"ש בזמן קר"ש חשוב יותר מתפילה בציבור, ושגאולה לתפילה חשוב יותר מתפילה בציבור, אבל למה לא יקרא עד גאל ישראל וישתוק. וישל"ע.

[איש_ספר]

ראיתי פסק מעניין בשם הגריש"א. כיון שלדעתו לכתחילה זמן ברכות קר"ש הוא בזמן קר"ש, ולכן המתפלל במקום שאין מקפידין ע"ז, ורק קוראים קר"ש בזמנה, וברכה שלאחריה שלא בזמנה, ימשיך ברכה שלאחריה, ויסמוך גאולה לתפילה ויעמוד שמו"ע לבדו!

כאן מו"מ מעניין על פסק זה, וראיות מכמה מ"ב דלא ס"ל כלל שזמן ברכות קר"ש תלוי בזמן קר"ש

הרב אלישוב.PDF

(351.9 KiB) הורד 100 פעמים

[עזריאל ברגר]

ראיתי פסק מעניין בשם הגריש"א. כיון שלדעתו לכתחילה זמן ברכות קר"ש הוא בזמן קר"ש, ולכן המתפלל במקום שאין מקפידין ע"ז, ורק קוראים קר"ש בזמנה, וברכה שלאחריה שלא בזמנה, ימשיך ברכה שלאחריה, ויסמוך גאולה לתפילה ויעמוד שמו"ע לבדו!

מאוד קשה לקבל את ההכרעה שמפני ענין של "לכתחילה" שאיננו מוסכם על כל הפוסקים וכו' - יבטלו דינא דגמרא שאוסרת למתפלל בציבור להקדים תפילתו לתפילתם!

ואולי כוונתו שלא יתפלל ממש יחידי, אלא שיתחיל שמו"ע לפניהם ויאריך בתפילתו עד שייחשב כמתפלל עימם, ואז הדברים מובנים הרבה יותר.

[איש_ספר]

לגבי זמן תפילה וזמן מוסף מפורש בשו"ע שמותר להקדים תפילתו אע"פ שהוא גם לכתחילה. ונראה שהגריש"א אחז בפשיטות שלכתחילה זמן ברכות קר"ש הוא כזמן קר"ש, והדיוקים במ"ב לא הסיגו אותו מעמדתו. (וידוע מש"כ ברבינו יונה שדין איסור להקדים תפילתו הוא משום שמבטל תפילה בציבור, וא"כ חזרנו לנקודת הדין מה עדיף על מה). ועכ"פ מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל, ואולי גם כאן ההוראה שייצא החוצה.

[עזריאל ברגר]

מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל.

למיטב זכרוני מפורש בשו"ע הרב שאסור.
ויש לעיין.

[פרי יהושע]

מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל.

למיטב זכרוני מפורש בשו"ע הרב שאסור.
ויש לעיין.

זה כתוב בשערי תשובה בשם הרמב"ן

[פרי יהושע]

לגבי זמן תפילה וזמן מוסף מפורש בשו"ע שמותר להקדים תפילתו אע"פ שהוא גם לכתחילה. ונראה שהגריש"א אחז בפשיטות שלכתחילה זמן ברכות קר"ש הוא כזמן קר"ש, והדיוקים במ"ב לא הסיגו אותו מעמדתו. (וידוע מש"כ ברבינו יונה שדין איסור להקדים תפילתו הוא משום שמבטל תפילה בציבור, וא"כ חזרנו לנקודת הדין מה עדיף על מה). ועכ"פ מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל, ואולי גם כאן ההוראה שייצא החוצה.

לפי מה שהבאת מהתר"י שהוא משום חשיבות תפילה בציבור אכן מסתבר שלא יותר לצאת לעזרה, וזה יהיה מותר רק עם הטעם כדי לא לפרוש מהציבור, ויש לעיין.

[איש_ספר]

מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל.

למיטב זכרוני מפורש בשו"ע הרב שאסור.
ויש לעיין.

זה כתוב בשערי תשובה בשם הרמב"ן

זה נושא אחר.
שע"ת בשם הרשב"א ושכך אמר הרמב"ן עוסק בהלכה של מי שנכנס לבית הכנסת מאוחר, שאינו יכול להתחיל אם לא יספיק קדושה וכו', ששם חידשו הראשונים הנ"ל, שאם רוצה לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בחוץ לית לן בה.
הנושא כאן הוא אחר, באותה שאמרו שאסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור, איך יהיה הדין אם רוצה לצאת החוצה ושם להתפלל, אם חשוב שמקדים תפילתו לתפילת הציבור, או דילמא שכיון שפירש מהם, נידון לעצמו.
ובמאמר מרדכי כ' שמותר לצאת.

[חיימקה]

סימן צ' סעיף י': כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת צבור, אלא אם כן השעה עוברת ואין הצבור מתפללין לפי שמאריכין בפיוטים או לסבה אחרת.
מ"ב: להקדים תפלתו - ואפילו רוצה לצאת חוץ לבהכ"נ כ"כ המ"א בשם הריב"ש, אבל בספר מאמר מרדכי כתב דאין מדברי הריב"ש ראיה ומסיק דאין בו איסור דמקדים תפלתו אלא דלאו שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור:

[פרי יהושע]

מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל.

למיטב זכרוני מפורש בשו"ע הרב שאסור.
ויש לעיין.

זה כתוב בשערי תשובה בשם הרמב"ן

זה נושא אחר.
שע"ת בשם הרשב"א ושכך אמר הרמב"ן עוסק בהלכה של מי שנכנס לבית הכנסת מאוחר, שאינו יכול להתחיל אם לא יספיק קדושה וכו', ששם חידשו הראשונים הנ"ל, שאם רוצה לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בחוץ לית לן בה.
הנושא כאן הוא אחר, באותה שאמרו שאסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור, איך יהיה הדין אם רוצה לצאת החוצה ושם להתפלל, אם חשוב שמקדים תפילתו לתפילת הציבור, או דילמא שכיון שפירש מהם, נידון לעצמו.
ובמאמר מרדכי כ' שמותר לצאת.

נכון
אבל יתכן שתלוי זב"ז, אם הכוונה בשניהם שלא לפרוש מהציבור, כי אם הנושא של לומר קדושה או להתפלל עם הציבור באופן חיובי ולא לפספס את זה, מהכ"ת שיותר לצאת, האם שנא אם אני נמצא בביה"כ ומפספס, או יוצא חוצה.

[עזריאל ברגר]

מבואר באחרונים שמותר לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בעזרה קודם הקהל.

למיטב זכרוני מפורש בשו"ע הרב שאסור.
ויש לעיין.

זה כתוב בשערי תשובה בשם הרמב"ן

זה נושא אחר.
שע"ת בשם הרשב"א ושכך אמר הרמב"ן עוסק בהלכה של מי שנכנס לבית הכנסת מאוחר, שאינו יכול להתחיל אם לא יספיק קדושה וכו', ששם חידשו הראשונים הנ"ל, שאם רוצה לצאת מבית הכנסת ולהתפלל בחוץ לית לן בה.
הנושא כאן הוא אחר, באותה שאמרו שאסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור, איך יהיה הדין אם רוצה לצאת החוצה ושם להתפלל, אם חשוב שמקדים תפילתו לתפילת הציבור, או דילמא שכיון שפירש מהם, נידון לעצמו.
ובמאמר מרדכי כ' שמותר לצאת.

נכון
אבל יתכן שתלוי זב"ז, אם הכוונה בשניהם שלא לפרוש מהציבור, כי אם הנושא של לומר קדושה או להתפלל עם הציבור באופן חיובי ולא לפספס את זה, מהכ"ת שיותר לצאת, האם שנא אם אני נמצא בביה"כ ומפספס, או יוצא חוצה.

נראה שבדיוק בזה נחלקו המג"א והמאמ"ר.

[עושה חדשות]

שאל חכ"א; בני המוקפין, מתי עדיף להרבות בסעודה, האם ביום י"ד או בליל ט"ו.
על סעודת ליל ט"ו נחלקו הראשונים, ועל סעודת יום י"ד הביאו הפוס' מהר"א טירנא, והגר"א פליג.
ומצוי לכל אדם שאוכל ארוחה בשרית וארוחה חלבית, האם לאכול את החשובה ביום י"ד או בליל ט"ו.

[פרי יהושע]

שאל חכ"א; בני המוקפין, מתי עדיף להרבות בסעודה, האם ביום י"ד או בליל ט"ו.
על סעודת ליל ט"ו נחלקו הראשונים, ועל סעודת יום י"ד הביאו הפוס' מהר"א טירנא, והגר"א פליג.
ומצוי לכל אדם שאוכל ארוחה בשרית וארוחה חלבית, האם לאכול את החשובה ביום י"ד או בליל ט"ו.

שאלה נאה, ומסברא ביום י"ד שבליל טו אינו יוצא את הימי משתה ושמחה, אלא שחייב לעשות מבעוד יום גדול שהרי חל עליו חובת מגילה ואף שאינו חייב להתענות כהפרזי ואין כאן משום ימי הצומות וזעקתם. ואח"כ יאכל בליל טו כהראבי"ה

[פרי יהושע]

אירע לי ששכחתי לדאבוני במוצ"ש לומר אתה חוננתנו, והנה כמו ששמעתי ממורינו זצ"ל אין להוסיף שום בקשה במקרה כזה, וגם להזכיר בשומע תפילה אבינו מלכינו החל עלינו וכו', א"א, אבל אחרי אלוהי נצור מסתבר שאפשר להזכיר, ובאתי לדון אם עדיף בכהאי גוונא גם להתחיל באתה חוננתנו, כי זה הזכרת שבח, ודווקא ראוי להתחיל בדברי שבח כל תחינה, ואז הוא מרוויח במובן מסוים גם הבדלה בתפילה, או דילמא אין מקום אחרי אלהי נצור אלא לתחינות, ולא לשבחים, שאינה תפילה בפני עצמה, ויש לעיין.

[עזריאל ברגר]

איני רואה שום תועלת באמירת "אתה חוננתנו" בתחנונים שבסיום התפילה על פני אמירת "ברוך המבדיל" אחרי כל התפילה.

[פרי יהושע]

איני רואה שום תועלת באמירת "אתה חוננתנו" בתחנונים שבסיום התפילה על פני אמירת "ברוך המבדיל" אחרי כל התפילה.

זו תפילה ולא רק הבדלה
ותיקנו לומר הבדלה בתפילה, ומקיים בכך תקנ"ח

[יבנה]

אירע לי ששכחתי לדאבוני במוצ"ש לומר אתה חוננתנו, והנה כמו ששמעתי ממורינו זצ"ל אין להוסיף שום בקשה במקרה כזה, וגם להזכיר בשומע תפילה אבינו מלכינו החל עלינו וכו', א"א, אבל אחרי אלוהי נצור מסתבר שאפשר להזכיר, ובאתי לדון אם עדיף בכהאי גוונא גם להתחיל באתה חוננתנו, כי זה הזכרת שבח, ודווקא ראוי להתחיל בדברי שבח כל תחינה, ואז הוא מרוויח במובן מסוים גם הבדלה בתפילה, או דילמא אין מקום אחרי אלהי נצור אלא לתחינות, ולא לשבחים, שאינה תפילה בפני עצמה, ויש לעיין.

עי׳ ערה״ש רצ״ד י׳, ומשמע שם שאומר את כולו, ושיש תחנונים באבינו מלכנו כו׳. אך לא משמע שיש משמעות לשבח, רק שכן הרגילות לומרו כיחידה א׳.
גם בכה״ח ס״ק י״ז כתב שאפשר לומרו באלהי נצור, אך לא הרחיב בזה.

[איש_ספר]

אתה חונן בשומע תפילה, פלוגתת הראשונים עי' טור סי' רצד ומ"ב שם ס"ק ו.
במוצ"ש זה נדברנו במעשה שהיה, פלוני, שכח אתה חוננתו במקומו ואמרה בשמע קולנו.
אח"כ שכח וטעם קודם הבדלה.
האיך נדון בו...

מה דעתכם?

[עזריאל ברגר]

אתה חונן בשומע תפילה, פלוגתת הראשונים עי' טור סי' רצד ומ"ב שם ס"ק ו.
במוצ"ש זה נדברנו במעשה שהיה, פלוני, שכח אתה חוננתו במקומו ואמרה בשמע קולנו.
אח"כ שכח וטעם קודם הבדלה.
האיך נדון בו...

מה דעתכם?

בשו"ע הרב - הכריע שמי שיודע שיוכרח לאכול לפני הבדלה, כגון שאין לו כוס להבדלה לא במוצ"ש ולא ביום ראשון - אם נזכר באמצע שמו"ע יזכיר את ההבדלה בשומע תפילה.

מכאן ראיה ברורה שמי שהזכיר בשומע תפילה - אינו צריך לשוב ולהתפלל אם אכל.

[איש_ספר]

אתה חונן בשומע תפילה, פלוגתת הראשונים עי' טור סי' רצד ומ"ב שם ס"ק ו.
במוצ"ש זה נדברנו במעשה שהיה, פלוני, שכח אתה חוננתו במקומו ואמרה בשמע קולנו.
אח"כ שכח וטעם קודם הבדלה.
האיך נדון בו...

מה דעתכם?

בשו"ע הרב - הכריע שמי שיודע שיוכרח לאכול לפני הבדלה, כגון שאין לו כוס להבדלה לא במוצ"ש ולא ביום ראשון - אם נזכר באמצע שמו"ע יזכיר את ההבדלה בשומע תפילה.

מכאן ראיה ברורה שמי שהזכיר בשומע תפילה - אינו צריך לשוב ולהתפלל אם אכל.

זה כבר במג"א, אבל לכאורה אינה ראיה כלל.
כמ"ש, השאלה אם אתה חוננתו יש לו מקום בשומע תפילה היא מחלוקת ראשונים, המחלוקת לא כ"כ מוכרעת.
כעת השאלה, מה הדין בדיעבד הלכה למעשה, במי ששכח במקומו והזכיר רק בשומע תפילה, ואכל, האם יחזור ויתפלל אם לאו. לסוברים שאפשר להזכיר אתה חוננתו בשומע תפילה כנראה שלא יחזור (גם זה לא ממש ברור, כי צריך לעיין היטב אם כוונתם שרשאי לומר שם, או שכוונתם שמקיים בזה תקנת חז"ל להבדיל בתפילה והלשון והסברא יותר כצד השני), אבל לסוברים שאין לה מקום בשומע תפילה, ודאי יחזור.
כעת המג"א ואחריו עוד אחרונים, כתבו, שמי שאין לו כוס, וגם שכח במקומו, שיסמוך על אותם ראשונים ויבדיל בשומע תפילה. שהרי מי שאין לו כוס אינו מחויב להתענות כעת, ומוטב שיבדיל בשמע קולינו, אע"פ שי"ס שהוא הפסק בתפילה, משלא יבדיל כלל. וממילא אין כאן פתרון לשאלתינו.

ומורי שליט"א בנו של מורינו זצ"ל שהזכיר הרב פר"י, אמר שיבדיל על הכוס ואז יש כאן כמה צירופים שלפיהם אינו חוזר ומתפלל.

א. הרמב"ם החולק בכלל על דין שאם טעם חוזר ומתפלל.
ב. הסוברים שאם טעם אינו חוזר ורק באכל חוזר ומתפלל
ג. הסוברים שאם כבר הבדיל על הכוס אינו חוזר ומתפלל.

[פרי יהושע]

אירע לי ששכחתי לדאבוני במוצ"ש לומר אתה חוננתנו, והנה כמו ששמעתי ממורינו זצ"ל אין להוסיף שום בקשה במקרה כזה, וגם להזכיר בשומע תפילה אבינו מלכינו החל עלינו וכו', א"א, אבל אחרי אלוהי נצור מסתבר שאפשר להזכיר, ובאתי לדון אם עדיף בכהאי גוונא גם להתחיל באתה חוננתנו, כי זה הזכרת שבח, ודווקא ראוי להתחיל בדברי שבח כל תחינה, ואז הוא מרוויח במובן מסוים גם הבדלה בתפילה, או דילמא אין מקום אחרי אלהי נצור אלא לתחינות, ולא לשבחים, שאינה תפילה בפני עצמה, ויש לעיין.

עי׳ ערה״ש רצ״ד י׳, ומשמע שם שאומר את כולו, ושיש תחנונים באבינו מלכנו כו׳. אך לא משמע שיש משמעות לשבח, רק שכן הרגילות לומרו כיחידה א׳.
גם בכה״ח ס״ק י״ז כתב שאפשר לומרו באלהי נצור, אך לא הרחיב בזה.

יישר כוח
לכאורה בשמע קולנו גם לאומרים אותו שם, אין לומר אתה חוננתנו, שהרי אין שם מקום לשבח כלל.

[עזריאל ברגר]

ומוטב שיבדיל בשמע קולינו, אע"פ שי"ס שהוא הפסק בתפילה, משלא יבדיל כלל.

סיום דבריך - אינו מובן לי.
הפוסקים כתבו שמוטב שיבדיל בשמע קולנו משיצטרך לחזור ולהתפלל שנית!
דהיינו שהמבדיל בשמע קולנו - אינו צריך להתפלל שנית!

[פרי יהושע]

כמדומני שמעתי מהגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל בפעם שעברה שהיה עשרה בטבת ביום שישי והוא עוד בחיים חיותו, והיה צריך לקחת גלולה, ושאל: האם עדיף לשתות מעט בצום לצורך כך, או עדיף לאחר צה"כ לפני קידוש, (וכן כמדומני אח"כ שמעתי שדנו בזה גם לפני הג"מ שי"ח בהגר"י זצ"ל, וענה להם איזה דבר, ואני כעת לא זוכר).

[עזריאל ברגר]

כמדומני שמעתי מהגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל בפעם שעברה שהיה עשרה בטבת ביום שישי והוא עוד בחיים חיותו, והיה צריך לקחת גלולה, ושאל: האם עדיף לשתות מעט בצום לצורך כך, או עדיף לאחר צה"כ לפני קידוש, (וכן כמדומני אח"כ שמעתי שדנו בזה גם לפני הג"מ שי"ח בהגר"י זצ"ל, וענה להם איזה דבר, ואני כעת לא זוכר).

מה מפריע לו לקדש מיד בצאה"כ?!

[פרי יהושע]

מה מפריע לו לקדש מיד בצאה"כ?!

הוא כנראה לא קרא ק"ש והתפלל ערבית עוד

אבל כעת מצאתי בכתבי שהספק היה משום שהיה יכול שלא לקחת את התרופה בשבת, וע"ז היה הספק שלו:
ואעתיק מכתבי כל המו"מ בזה:

עשרה בטבת שחל להיות בע"ש תשע"א

שאלני הר"ר יצחק לאנדו שיחיה לאוי"ט ושנים ושהי"ת ישלח לו רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל ויאמר לצרותינו די, מה עדיף לאכול פחות מכשיעור בצום, או לקחת תרופה בשבת, והסתפק עפ"י רש"ש בגטין שכ' שחשאב"ס לא גזרו בו על שחיקת סממנין ודמי למה שמפורסם עפ"י הרמב"ן בת"א לעניין צום מד"ק, ור"ל שצום הוי תרי דרבנן ותרופה בשבת הוי חד מדרבנן.

ולא צלצל באזני וכמדומה משום שאינה כתרי מדרבנן של חמץ מדרבנן בזמן דרבנן, דהתם הוי גזירה מדרבנן ובתרי לא גזרו, אבל הכא הוי תקנה מדרבנן לצום מד"ק על הצרות שאירעו ולא גזירה וצ"ע. אלא שאכן יש מקום לדון שכיון ותענית הוי תקנה ושחיקת סממנים הוא גזירה, יש להעדיף הרחקה מחשש דאו' לתקנה מד"ק, אבל י"ל דהוי כמין עשה דוחה ל"ת בדרבנן וה"נ דחי העשה דד"ק לאיסור דרבנן וצ"ע.

שוב שמעתי מהגרח"מ שליט"א שהסתפק בכגון דא ושאל למורו הגר"ח קניבסקי שליט"א, ואחר שהות מה ענה לו שאם הוא פחות מכשיעור נראה לו שיש להעדיף את הצום כיון ומקיים הצום ולא דוחה אלא האיסור של ח"ש, ועדיף הקיום של התענית מהאיסור.

[פרי יהושע]

היום התפללתי בבוקר במקום שהש"ץ לא הסתכל אחורה, הוא התחיל בלי מניין בכלל את שמונה עשרה, האם עדיף לצאת החוצה בחזרת הש"ץ, או שבכל זאת להישאר

[עזריאל ברגר]

היום התפללתי בבוקר במקום שהש"ץ לא הסתכל אחורה, הוא התחיל בלי מניין בכלל את שמונה עשרה, האם עדיף לצאת החוצה בחזרת הש"ץ, או שבכל זאת להישאר

אם אין שום הצדקה להתחיל חזרת הש"ץ במצב כזה - לכאורה כל ברכותיו לבטלה ואסור לענות אחריו אמן, ולכן עדיף לצאת.