ח,טו המוליכך במדבר...המוציא לך מים מצור החלמיש.
בברכות לח,א: ת"ר מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ. אמר רבא במוציא כו"ע לא פליגי דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים, כי פליגי בהמוציא, רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש, ור"נ סבר המוציא דאפיק משמע. ופירש"י: המוציא לך מים-וכבר הוציא. ור"נ סבר דמפיק משמע-שעתיד להוציא...והמוציא לך מים עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר.
ונראה לבאר בדרך דרוש במאי פליגי רבנן ור"נ, דהלא לא מסתבר שנחלקו אם הלך עמהם הבאר כל ימי היותם במדבר או לא.
אולם נראה בס"ד, דהנה דבקרא בתהילים כתיב: ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים, ויש לבאר הכפילות.
והנה בבמ"ר יט,ה איתא: וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכהו פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטין שנאמר הן הכה צור ויזובו מימיו, כזב שהוא נוטף טיפין. אמרו לו בן עמרם הללו מים ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים ויצא מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדן שנאמר ונחלים ישטפו. ואעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקב"ה. ומנין שאף אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וסלע וצרור שהיו באותו מקום היו מוציאין מים שנאמר יבקע צורים.
ומבואר שהיו כאן שני ענינים שונים. א' בקיעת מים מהסלע-הבאר, וזה היה באמת כל משך היותם במדבר. ב' בקיעה זמנית של כל המימות מהסלעים שבאותו מקום, באותה שעה שהכה משה. ונראה שזהו שני הענינים המבוארים בקרא, ההפכי הצור אגם מים-זהו בקיעת הצורים כולם שנעשה כאגם גדול של מים רבים מכל הסלעים והאבנים שנבקעו שם באותה שעה. חלמיש למעינו מים-זהו אותו הסלע המיוחד הבאר שהיה מהלך עמהם כל הדרך כמעין מים.
ואולי ניתן לפרש בזה גם הפסוקים בתהילים עח,טו-טז: יבקע צורים במדבר וישק כתהומות רבה. יבקע צורים-כמ"ש במדרש דקאי על בקיעת הסלעים כולם, וזהו וישק כתהומות רבה-שהיו מים רבים אדירים. ואילו אח"כ-ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים-זהו הסלע המיוחד שנתגלגל עמהם ממקום למקום.
ומעתה י"ל שפיר דזוהי מחלוקתם של רבנן ורבי נחמיה, אם המוציא מים מצור החלמיש קאי על ההוצאה מהצורים הרבים, וזה היה רק בעבר ולא משמע בהווה, או דזה קאי על ההוצאה מהחלמיש היינו הסלע המיוחד שהוא הבאר הקבוע שהוציא כל העת מים וגם בהווה.