למה תמיד של בוקר לא מעכב את התמיד של בין הערביים?

[yankev]

למה כתוב בפוסקים שתמיד של בוקר לא מעכב את התמיד של בין הערביים? הרי כתוב את הכבש השני תעשה בין הערביים, וברגע שלא מקריבים בבוקר, אז מתבטל תורת כבש שני.

[אליהו חיים]

עי' גמ' מנחות נ' א' מנא הני מילי וכו' ורש"י שם ד"ה ולא ראשון וד"ה במה דברים אמורים וד"ה אבל נתחנך המזבח.

[yankev]

תודה!
בריטב"א שם יותר בהיר.

[אליהו חיים]

יש ריטב"א על מנחות?

[yankev]

כמובן שלא. המילה שם ט"ס.
בריטב"א יומא לד. ד"ה וא"ת ואכתי.

אגב, עדיין דברי רש"י לא ברורים בשבילי, כי עדיין אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שני בין הערביים ולא ראשון בין הערביים). וגם אם נאמר שבפרשת תצוה עוסק בחנוכת המזבח, עדיין בפרשת פנחס לא עוסק בחנוכת המזבח. ועל זה משיב רש"י שלומדים מזה בספרי שזה שניים ולא ארבעה. אבל בכל זאת, זה שלומדים מזה בספרי שזה שניים ולא ארבעה - עדיין לכאורה לא סותר ומאידך גם לא מסתדר עם הפשט. האם יש בזה פשטים אחרים?

[אליהו חיים]

כמובן שלא. המילה שם ט"ס.
בריטב"א יומא לד. ד"ה וא"ת ואכתי.

אגב, עדיין דברי רש"י לא ברורים בשבילי, כי עדיין אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שני בין הערביים ולא ראשון בין הערביים). וגם אם נאמר שבפרשת תצוה עוסק בחנוכת המזבח, עדיין בפרשת פנחס לא עוסק בחנוכת המזבח. ועל זה משיב רש"י שלומדים מזה בספרי שזה שניים ולא ארבעה. אבל בכל זאת, זה שלומדים מזה בספרי שזה שניים ולא ארבעה - עדיין לכאורה לא סותר ומאידך גם לא מסתדר עם הפשט. האם יש בזה פשטים אחרים?

עיקר הדגש ברש"י, דבפנחס כתיב פעמיים ואת הכבש השני, פעם הא' יחד עם הכבש הראשון וזה בפסוק ד,' ובפעם הב' כתוב ואת הכבש השני תעשה וגו' (בפסוק ח') בפני עצמו בלי סמיכות והקדמה של הכבש הראשון, ללמדנו דניתן להקריב בפנ"ע ה'שני' שזה עתה הוזכר בלי להקריב 'הראשון' כשכבר נתחנך, אמנם עדיין עיקר תיבת השני שבפסוק ח' נחשב למיותר דהו"ל לכתוב ואת הכבש תעשה וגו' והייתי יודע גם ללמד דבא בפנ"ע ובא ללמדנו הדרשא שנים ולא ארבע.
ועי' במלבי"ם בפ' תצוה ובאריכות יותר בפ' פנחס דלומד הכל מפרשת המילואים שבפ' תצוה, אף לדורות משום מה דכתיב שם עולת תמיד לדורותיכם, ואולי סובר דפרש"י דחוק.