בגמ' ב"ב קכ: ובנדרים עח. ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא א"ר ששת לומר שיש שאלה בהקדש. ופירשו הרשב"ם בב"ב והר"ן בנדרים, שאם שחט קדשים בחוץ במזיד ונתחייב כרת ואח"כ הלך אצל חכם לישאל על הקדשו ומצא לו פתח חרטה עקר את ההקדש מעיקרו ופטר מכרת.
והמאירי בנדרים הוסיף שיש חיוב על מי ששחט קדשים בחוץ שילך אצל חכם למצוא פתח חרטה על ההקדש כדי שיופטר מכרת.
לכאורה לפי"ז יש לחקור על מי ששחט קדשים של אחרים בחוץ, אם יש חיוב על המקדיש לישאל על הקדשו כדי שחבירו יופטר מכרת?
ובכלל יהי' הדין על כל חיובי הקדש ותרומה או נדרי קונמות, שאם אכל פיגול נותר או טמא יהא חייב לישאל על ההקדש כדי שיופטר מכרת, או דנימא כיון דלמפרע יהא חולין בעזרה ויתחייב השוחט (למ"ד חשב"ע דאורייתא) יהא אסור לישאל עליו דהרי יהא חב לאחריני. אולם יש לדון גם אי מהני שאלה לאחר שבא ליד הקדש וכבר נשחט בעזרה, כמו הקדש בדה"ב ביד גזבר דלא מהני שאלה.
וכן זר שאכל תרומה במזיד יתחייב לישאל כדי שיופטר מדין מיתה טרם שבא ליד הכהן, או מי שעבר על קונם שהדירו חבירו, יתחייב המדער לישאל על נדרו כדי שחברו יופטר ממלקות.
ומה הדין לגבי שחוטי חוץ אם שחטו בשוגג, עדיף לישאל על ההקדש שלא יהי עליו החטא בכלל, או יביא חטאת ויתכפר על העוון בשוגג?