רחיצת כל גופו בחמין ביו"ט

[הלכה]

מה שבזמנינו מקלחת היא לכאורה שוה לכל נפש, (ודלא כבזמן התלמוד שלא היה מקלחת ואמבטיה לכל אחד בביתו). היא (אם אני לא טועה) אחד מן הפסקים שקשה למצוא בדפוס גם לאלו שרכשו האוצה"ח, וכנראה הפסק רק נמסר (ע"י כמה מן הפוסקים שבסרו כן) מפה לאוזן ולא תמצאנה בדפוס. והטעם לזה היא דהרי בשו"ע נפסק ברור שרחיצת כל גופו אסור בחמין שהוחמו ביו"ט משום דאינו שוה לכל נפש, רק פניו ידיו ורגליו או אבר אבר התירו (מבוסס על התוס' בשבת דף לט)
רק מצאתי רמז להיתר בשש"כ פי"ד הערה כ"א, ובשלחן שלמה הלכות יו"ט ח"א עמוד קצ"ח הערה ג (שאגב לא נמצא הסדרה באוצה"ח, והייתי צריך לחטט רגלי לאוצר הספרים של בית הכנסת) שם היא יותר ברור שמצטט לשון הגאון רבי ש"ז זצ"ל שהתיר לתלמידו לרחוץ בחמין שהוחמו ביו"ט מפני שכיום היא שוה לכל נפש.
ובציץ אליעזר ח"א סימן כ פרק ג אות ח ד"ה "ומינה נלמד" נראה שלגמרי סבר שרחיצת כל גופו היא אוכל נפש גופה, ואף יותר מבישול ואפיה, ע"ש...
האם ידוע לחכמינו כאן מתירים בהדיא בספרי שו"ת לסברה זו שהיא כיום שוה לכל נפש, או מכיון שבשו"ע נפסק שהיא אסורה אכן לא תמצאנה, והיא לכל היותר רק מפה לאוזן...האם זה דבר רגיל גם בפסקים אחרים שפוסקי זמנינו לא רצו לחרוט פסקים מסויימים בדפוס ורק נמסר מפה לאוזן

[יאיר]

viewtopic.php?f=17&t=6273

[אוהב אוצר]

הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה על יו"ט, התיר במפורש לבני עדות המזרח להתקלח בבית אף במים חמים כל גופו עיינו שם.

[אורייתא!]

הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה על יו"ט, התיר במפורש לבני עדות המזרח להתקלח בבית אף במים חמים כל גופו עיינו שם.

זה לשון הרב בחזון עובדיה [ההלכות מודגש, והמקורות אחריהן].
הנאה השוה לכל נפש מותרת ביום טוב כאוכל נפש עצמו, ולכן מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, בזמן הקור. שבכל מקום שנאמר יאכל (היו"ד בצירי), נכלל בזה גם הנאה, והואיל ונאמר: אשר "יאכל" לכל נפש, הותרה ההנאה כמו האכילה (הרמב"ם בפירוש המשנה (ביצה כא:). ספר יראים (סימן קיג). הרוקח (סי' רצו). הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם לשבת (לט:). עבודת הקודש (שער ג ס"ה). ועוד. וכן פסקו הטור ושלחן ערוך (סי' תקיא ס"א). וגם הרמ"א סיים שנהגו להקל. וע"ע בהר"ן שכתב שהטעם שהתירו במדורה, משום שמתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך. ומה שכתב החיי אדם (כלל צה סי' ט) להחמיר כשאין הקור גדול וכו', כבר כתב בשו"ת אהל משה ממזריטש (חאו"ח סי' טו) שהחיי אדם טעה בזה בפירוש דברי המג"א, ומסיק להקל, ושכ"כ הפמ"ג והגר"ז. ע"ש. והרי במשנה (ביצה כא:) שאמרו "עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה", לא חילקו בין אם הקור גדול או לא. הגר"א. וע"ע במשנ"ב (סק"ב). ודלא כהקיצור ש"ע שנמשך אחר הח"א. וע' בכה"ח (סק"ט).
ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים חמים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה השוה "לכל" נפש. אבל כדי לרחוץ כל גופו אסור, שאין זו הנאה השוה "לכל" נפש. (טור ושלחן ערוך (סי' תקיא ס"ב). והטעם שכתבנו בפנים מהתוס' (ביצה כא:). ומ"ש בש"ע לרחוץ ידיו, ה"ה לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ולא שלל אלא "כל גופו" כמ"ש בסיפא. וכמבואר ברמב"ם בפירוש המשנה שם וביד החזקה (פ"א מהלכות יו"ט הט"ז). ובספר הרוקח (סי' רצט). ובפרש"י (שבת לט:). וראבי"ה (סי' תשנו). וכן הוא בהדיא בירושלמי (פ"ב דביצה ה"ה) חמין שהוחמו ביו"ט מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו וכו'. ע"ש. וכן העלה בשו"ת בית דוד (סי' רצ). ובספר מאורי אור עוד למועד (ד"פ ע"א). ועוד. וע' במחזיק ברכה (סי' תקיא סק"ג) שכתב, שמצא כתוב בתשובה כת"י למהר"י ראוינה מגדולי רבני איטליא, שהתיר להחם מים, לרחוץ הרחיצה ההכרחית לאשה ללבוש הלבנים. ע"ש. וע"ע בשו"ת באר משה חלק ח (סי' קסט), שכתב שכל שרוחץ בהם מקצת גופו, ולא רוב גופו, מותר. ע"ש).
ומים שהוחמו מערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת. (כדעת הרי"ף בשם גאון (ביצה כא:) וכדעת הרמב"ם, שפסק מרן הש"ע (סי' תקיא ס"ג) כמותם. וכן הוא באור זרוע ח"ב (סי' שמז). וראבי"ה (סי' תשנו). אך לדעת הרמ"א יש להחמיר, שלא לרחוץ כל גופו כאחד, אפילו במים שהוחמו בערב יו"ט. וכדעת התוס' והרא"ש [והרשב"א בתשובה בח"ד סי' יו"ד[ וסיעתם. וע' בהר"ן (ביצה כא:). ולענין מש"כ להתיר ביום טוב להתרחץ כל גופו במים שהוחמו בדוד שמש. ראה מש"כ בהליכות עולם ח"ד (פרשת תצוה עמוד רח), ובשו"ת ברית אברהם דניאל ח"ב (סי' יח אות יב). ודו"ק).
ומים שהוחמו בדוד שמש, מותר להתרחץ בהם כל גופו ביום טוב. ודוקא חוץ למרחץ אבל בבית המרחץ אפילו פניו ידיו ורגליו אסור. (הר"ן. וכן פסק הש"ע שם).
ובאמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו יש להקל אפילו ברחיצת כל גופו. שכל הגזירה במרחץ משום הבלנים שזלזלו לעשות באיסור, וכמ"ש ג"כ בכה"ח (ס"ק כז). אבל באמבטיא פרטית שפיר דמי. ואע"פ שע"י פתיחת הברז של המים החמים, נכנסים מים צוננים לתוך המים החמים ומתבשלים, אין להחמיר בזה ביו"ט, שמכיון שלדעת הרמב"ם (פ"א הט"ז) והסמ"ג (בהלכות יו"ט) אין איסור לחמם מים ביו"ט לרחיצת כל גופו אלא משום גזירת מרחץ. (וע"ע בחידושי הרמב"ן שבת לט:). הו"ל דבר שאינו מתכוין לבישול, ורק דהוי פסיק רישיה, וכיון דלא איכפת ליה בבישול המים הו"ל פ"ר בדרבנן דלא ניח"ל דשרי אף להתוס' דפליגי על הערוך. כמבואר בתוס' (שבת קג סע"א). ואע"פ שלד' התוס' (ביצה כא:) והרשב"א והריטב"א (שבת לט:) איסור זה מה"ת דלא הוי הנאת מידי דשוה לכל נפש, מ"מ יש לנו כמה ספקות להקל. וע' בהר"ן (ביצה כא:) שלדעת התוס' שזה אסור מה"ת גם בהוחמו מערב יו"ט אסור, אלא שהעיקר כהרי"ף. ע"ש. ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ד (סי' לד). וקצרתי. וע' בספר חגי יהודה (דף ל סוף ע"ג).

עכ"ד הרב שם.

[היא שיחתי]

אם יש כאן איזה מישהו מישיבת חברון בי-ם אז אולי יוכל לפרט על הפולמוס שהיה שם עם ראש הישיבה הרב ממ פרבשטיין לבין הרב נובירט בכגון דא

[הלכה]

מה שהג"ר עובדיה שליט"א כותב, כנראה לא מבוסס על הסברא וההיתר שרחיצת כל גופו כיום מיקרי שוה לכל נפש, שהרי בהדיא כתב קטע לפני זה שרק פניו ידיו ורגליו מיקרי שוה לכל נפש ולא כל הגוף (וכדברי השו"ע).
מה שהוא אכן התיר היה רק בדוד שמש, ולמה בעצם יש לחלק בכך, אם רחיצת גופו מיקרי שוה לכל נפש אז יהיה מותר להחם ביו"ט גם בלי דוד שמש, כמו שמותר לבשל ולאפות בלי דוד שמש.
היתר זה כנראה רק התיר הג"ר שלמה זלמן זצ"ל (מפי השמועה בספר שלחן שלמה הנ"ל), ולעת עתה לא מצינו בדפוס אחרים שפוסקים כן, שהיא בעצם נגד פסק השו"ע סי' תקי"א והתוס', שכתבו בהדיא שרחיצת כל הגוף אינו שוה לכל נפש.

[הלכה]

אם יש כאן איזה מישהו מישיבת חברון בי-ם אז אולי יוכל לפרט על הפולמוס שהיה שם עם ראש הישיבה הרב ממ פרבשטיין לבין הרב נובירט בכגון דא

זכור לי ששמעתי שבישיבת חברון כבר מלפני 50 שנה היה המנהג אצל הבחורים להתקלח ביום שני של ר"ה, וגם בשבועות, מפאת שהדבר שוה לכל נפש להתקלח כיום, ובפרט שהיו מזוהמים מעבודת התפלה של ר"ה, ומההליכה לכותל בשבועות.
ולאלו שיגידו כאן מה לך להביא ראיה מבחורים של ישיבת חברון "שאינם מניחים תפילין", לא כן הדבר אלא אלו היו הבני עליה והיראי שמים מרבים שבישיבה. (ואגב לא היו בכלל כאלו שלא הניחו תפילין זה סתם המצאה של מנגדי דרך סלבודקה).
לא ידוע לי על פולמס עם הגרמ"מ פרבשטיין, אבל כנראה גם לו היה זכור כבר בזמן זקנו הג"ר חצקל (סרנא) זצ"ל שהיו בני הישיבה מתקלחים ביו"ט בחמין כל גופם, ואולי אף קיבלו ההיתר מהג"ר שלמה זלמן שכיום היא שוה לכל נפש, וע"ז הוויכוח עם הרב נויבירט שאינו מביא ההיתר בהדיא בספרו שש"כ, ורק מרמז לזה בהערה בצ"ע אבל לא בלמעשה, וכנראה לא שמע ההיתר למעשה מפיו, מה שבעל שלחן שלמה כנראה כן שמע מפורש יוצא מפיו שמצטט דבריו בההגהה הנ"ל בשלחן שלמה.

[הלכה]

מן הנראה הג"ר עובדיה התיר לספרדים שעיקר כדעת הרמב"ם והרי"ף שזה רק גזירת הבלונים, ולכן בביתו אין לגזור, והג"ר שלמה זלמן כנראה התיר גם לאשכנזים לדעת הרמ"א שהעיקר היא משום מתוך דאוכל נפש וכל גופו אינו שוה לכל נפש, מ"מ כיום בשעת הדחק היא שוה לכל נפש.

[אוהב אוצר]

ראשית, בודאי שחלק מפסקו של הרב עובדיה נובע מגזירת הבלנים שאינה כעת בביתו.
שנית, צא ולמד ממה שהתירו בתשעת הימים [שלא יהיו השנה בע"ה] גם חלק מפוסקי אשכנז שעקב החום הכבד התירו להתקלח בצונן ולהחליף את הבגד הסמוך לגוף.
לכן היום יש בזה הנאה שווה לכל נפש.

[נהר שלום]

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=22429

[כשתילי זיתים]

מן הנראה הג"ר עובדיה התיר לספרדים שעיקר כדעת הרמב"ם והרי"ף שזה רק גזירת הבלונים, ולכן בביתו אין לגזור, והג"ר שלמה זלמן כנראה התיר גם לאשכנזים לדעת הרמ"א שהעיקר היא משום מתוך דאוכל נפש וכל גופו אינו שוה לכל נפש, מ"מ כיום בשעת הדחק היא שוה לכל נפש.

הרב עובדיה לא התיר חמים שהוחמו ביו''ט, רק שהוחמו מעיו''ט.
ומפורש בר''ן ביצה שהגזירה של חמין שהוחמו ביו''ט שייך גם במרחץ פרטי.
ומה שמתירים משום שכיום שוה לכל נפש, אין זה היתר כלל, דאפ''ה אסור מדרבנן, כמו שאסרו אפילו חמין שהוחמו בעיו''ט, ויש גזירה דרבנן על כל רחיצה.

[בריה נמוכה]

מה שבזמנינו מקלחת היא לכאורה שוה לכל נפש, (ודלא כבזמן התלמוד שלא היה מקלחת ואמבטיה לכל אחד בביתו).ן

גם בזמן התלמוד לכאורה היה המקלחת במים חמין צורך בסיסי של כל אדם ומה שלא היה מצוי בבית הרי זה כצידת צבי.
ובית מרחץ רגיל בזמנם היו רוחצין כל גופן בחמין. וכדאיתא כמה פעמים בש"ס שהיו רגילין ללכת לבית מרחץ ובפרט בשבת מ.
וכן ידוע מהלל הזקן שהיה הולך לרחוץ עצמו ובגמ' יש הרבה עובדות שהלכו לחמי טבריא וכדומה והרמב"ם כותב בהלכות דעות (פ"ד הלכה ט):
דרך הרחיצה שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים ולא יכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב אלא כשיתחיל המזון להתעכל ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה בהן וראשו בלבד בחמין שהגוף נכוה בהן ואחר כך ירחץ גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן ולא יעבור על ראשו מים לא פושרין ולא צונן ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים.
הרי שכל אדם יש לו להתרחץ בחמין לכה"פ פעם בשבוע
ממילא נראה שעיקר הטעם בזמן חז"ל לא היה כיון שאינו שוה לכל נפש אלא גזירה מיוחדת מדרבנן וכדעת כמה ראשונים

ובדעת בית שמאי שאוסרים לרחוץ אפי' פניו ידיו ורגליו ביו"ט ואילו בית הלל מתירים
נראה שהולכים לשיטתם לגבי עצם המושג רחיצה
וכאמור במסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ל:
"וכל מעשיך יהיו לשם שמים כהלל. כשהיה הלל יוצא למקום היו אומרים לו להיכן אתה הולך. לעשות מצוה אני הולך. מה מצוה הלל. לבית הכסא אני הולך. וכי מצוה היא זו. אמר להן הן. בשביל שלא יתקלקל הגוף. איכן אתה הולך הלל. לעשות מצוה אני הולך מה מצוה הלל. לבית המרחץ אני הולך. וכי מצוה היא זו. אמר להן הן. בשביל לנקות את הגוף. תדע לך שהוא כן מה אם אוקיינות העומדות בפלטיות של מלכים הממונה עליהם להיות שפן וממרקן המלכות מעלה לו סלירא בכל שנה ושנה ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות. אנו שנבראנו בצלם ודמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט, ו) על אחת כמה וכמה. שמאי לא היה אומר כך אלא יעשה חובותינו עם הגוף הזה" {פירוש: "יעשה חובותינו" – צורכי הגוף הם חובות וההכרח לא ישובח ולא יגונה}.

[כשתילי זיתים]

והרמב"ם כותב בהלכות דעות (פ"ד הלכה ט):
דרך הרחיצה שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים ולא יכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב אלא כשיתחיל המזון להתעכל ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה בהן וראשו בלבד בחמין שהגוף נכוה בהן ואחר כך ירחץ גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן ולא יעבור על ראשו מים לא פושרין ולא צונן ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים.
הרי שכל אדם יש לו להתרחץ בחמין לכה"פ פעם בשבוע
ממילא נראה שעיקר הטעם בזמן חז"ל לא היה כיון שאינו שוה לכל נפש אלא גזירה מיוחדת מדרבנן וכדעת כמה ראשונים

בקיצור אתה מביא ראיה לשיטת הרמב"ם שזה שוה לכל נפש (או יתירא מזו, אוכ"נ ממש, כמש"כ בפיה"מ ביצה)-מדברי הרמב"ם עצמו במק"א!

לעצם הענין אין מכך קושיא על תוספות, זה שמצאנו שהיה דרך לרחוץ לא אומרת שהוא שוה לכל נפש.

[כשתילי זיתים]

לאחרונה שמעתי מכמה וכמה אנשים, גם תלמידי חכמים, שכיום יש מקום להקל ברחיצה בחמין גם בחמין שהוחמו ביו"ט. וכשעיינתי בזה נראה שזה טעות גמור, שאין שום מקום להקל בזה לשום אחד מהראשונים, שהרי לדעת הרמב"ן וסייעתו היה תמיד שוה לכל נפש, ואפ"ה אסרו מדרבנן א"כ מה נשתנה היום. ובר"ן ביצה מפורש שאיסור זה אפילו במרחץ פרטי לדעת הרמב"ן.
ולדעת התוספות אמנם מסתבר דכיום אין איסור דאורייתא שהוא שוה לכל נפש, אבל מה נרויח בזה הא לדעתם גם חמין שהוחמו בערב יו"ט אסור מדרבנן, א"כ ברור שעדיין יש איסור דרבנן. ומה שטוענים שהגזירה היה משום שלא יבוא להחם מים, א"כ כיום שבטלה הטעם בטלה התקנה, ומדמים למה שכתב תוספות ביצה לענין אין מטפחין ואין מרקדין, שכיום שאין אנו בקיאין בכלי שיר מותר, ראה כמה טרחו האחרונים ליישב דברי התוספות שהוא כנגד הגמרא ביצה ה. וכמו שמפורש ברא"ש שם פ"ק דביצה שאפילו בטלה הטעם לא בטלה התקנה, וכן פסק הרמב"ם ממרים ב ב שכל גזירות חכמים קיימים גם כשבטלה הטעם. וראה בשו"ת תורת חסד או"ח יז אחר שטרח ליישב דברי התוספות, סיים דחלילה להגיד מדעתינו על תקנות חז"ל שבטל משום שבטלה הטעם, ואין לנו אלא במקומות שמפורש בראשונים עיי"ש. וע"ע אג"מ או"ח ח"ב סימן ק.

[בריה נמוכה]

והרמב"ם כותב בהלכות דעות (פ"ד הלכה ט):
דרך הרחיצה שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים ולא יכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב אלא כשיתחיל המזון להתעכל ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה בהן וראשו בלבד בחמין שהגוף נכוה בהן ואחר כך ירחץ גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן ולא יעבור על ראשו מים לא פושרין ולא צונן ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים.
הרי שכל אדם יש לו להתרחץ בחמין לכה"פ פעם בשבוע
ממילא נראה שעיקר הטעם בזמן חז"ל לא היה כיון שאינו שוה לכל נפש אלא גזירה מיוחדת מדרבנן וכדעת כמה ראשונים

בקיצור אתה מביא ראיה לשיטת הרמב"ם שזה שוה לכל נפש (או יתירא מזו, אוכ"נ ממש, כמש"כ בפיה"מ ביצה)-מדברי הרמב"ם עצמו במק"א!

לעצם הענין אין מכך קושיא על תוספות, זה שמצאנו שהיה דרך לרחוץ לא אומרת שהוא שוה לכל נפש.

יש מדברי הרמב"ם כן קושיא על תוס'
כי אם רחיצה הוא צורך של כל אדם הרי זה לכה"פ דומה לצידת צבי כמבואר בכתובות ז.
ואע"פ שאינו מצוי זה נקרא שוה לכל נפש

[בריה נמוכה]

לאחרונה שמעתי מכמה וכמה אנשים, גם תלמידי חכמים, שכיום יש מקום להקל ברחיצה בחמין גם בחמין שהוחמו ביו"ט..

ראיתי בספר אוצר הלכות הכותב בשם פוסקים שכיום מים שהוחמו ללא יד אדם כבויילער נקרא מים שהוחמו מעי"ט אע"פ שהוחמו ביו"ט ואולי לזה כוונת הת"ח

[כשתילי זיתים]

לאחרונה שמעתי מכמה וכמה אנשים, גם תלמידי חכמים, שכיום יש מקום להקל ברחיצה בחמין גם בחמין שהוחמו ביו"ט..

ראיתי בספר אוצר הלכות הכותב בשם פוסקים שכיום מים שהוחמו ללא יד אדם כבויילער נקרא מים שהוחמו מעי"ט אע"פ שהוחמו ביו"ט ואולי לזה כוונת הת"ח

במקלחת המים קרים מתערבים עם המים חמים, וזה גופא הויא מים שהוחמו השבת על ידי אדם לכאורה

[כשתילי זיתים]

והרמב"ם כותב בהלכות דעות (פ"ד הלכה ט):
דרך הרחיצה שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים ולא יכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב אלא כשיתחיל המזון להתעכל ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכוה בהן וראשו בלבד בחמין שהגוף נכוה בהן ואחר כך ירחץ גופו בפושרין ואח"כ בפושרין מן הפושרין עד שירחץ בצונן ולא יעבור על ראשו מים לא פושרין ולא צונן ולא ירחץ בצונן בימות הגשמים.
הרי שכל אדם יש לו להתרחץ בחמין לכה"פ פעם בשבוע
ממילא נראה שעיקר הטעם בזמן חז"ל לא היה כיון שאינו שוה לכל נפש אלא גזירה מיוחדת מדרבנן וכדעת כמה ראשונים

בקיצור אתה מביא ראיה לשיטת הרמב"ם שזה שוה לכל נפש (או יתירא מזו, אוכ"נ ממש, כמש"כ בפיה"מ ביצה)-מדברי הרמב"ם עצמו במק"א!

לעצם הענין אין מכך קושיא על תוספות, זה שמצאנו שהיה דרך לרחוץ לא אומרת שהוא שוה לכל נפש.

יש מדברי הרמב"ם כן קושיא על תוס'
כי אם רחיצה הוא צורך של כל אדם הרי זה לכה"פ דומה לצידת צבי כמבואר בכתובות ז.
ואע"פ שאינו מצוי זה נקרא שוה לכל נפש

לא דמי לצידת צבי ששם הכוונה שאכילה היא שוה לכל נפש, כמו שביאר הרשב''א, אבל ל''ש כלל לרחיצה שלדעת התוספות לא מיקרי שוה לכל נפש

[בריה נמוכה]

לאחרונה שמעתי מכמה וכמה אנשים, גם תלמידי חכמים, שכיום יש מקום להקל ברחיצה בחמין גם בחמין שהוחמו ביו"ט..

ראיתי בספר אוצר הלכות הכותב בשם פוסקים שכיום מים שהוחמו ללא יד אדם כבויילער נקרא מים שהוחמו מעי"ט אע"פ שהוחמו ביו"ט ואולי לזה כוונת הת"ח

במקלחת המים קרים מתערבים עם המים חמים, וזה גופא הויא מים שהוחמו השבת על ידי אדם לכאורה

לדבריו שם אין לחשוש לזה כי הוי רק גרמא בדרבנן דלא ניחא ליה ואע"פ שפסיק רישא ובנסוף הוי לצורך אוכל נפש - הנאת נפש ולכן מותר

[בריה נמוכה]

והרמב"ם כותב בהלכות דעות (פ"ד הלכה ט):
לעצם הענין אין מכך קושיא על תוספות, זה שמצאנו שהיה דרך לרחוץ לא אומרת שהוא שוה לכל נפש.

יש מדברי הרמב"ם כן קושיא על תוס'
כי אם רחיצה הוא צורך של כל אדם הרי זה לכה"פ דומה לצידת צבי כמבואר בכתובות ז.
ואע"פ שאינו מצוי זה נקרא שוה לכל נפש

לא דמי לצידת צבי ששם הכוונה שאכילה היא שוה לכל נפש, כמו שביאר הרשב''א, אבל ל''ש כלל לרחיצה שלדעת התוספות לא מיקרי שוה לכל נפש

מבחינה רפואית כמו שכותב הרמב"ם הרחיצה הוא צורך כל אדם וכמו אכילה הרי זה שוה לכל נפש
ומה שאנשים באשכנז וצרפת לא היו רוחצים הוא בגלל שלא היו מודעים לצורך בהייגינה ונקיון
כך שצ"ע סברת התוס'.

[כשתילי זיתים]

לא דמי לאכילה שבפועל כל אנשים אוכלים, אבל לא כולם רוחצים בקביעות לכן לא מיקרי שוה לכל נפש לתוספות

[כשתילי זיתים]

לאחרונה שמעתי מכמה וכמה אנשים, גם תלמידי חכמים, שכיום יש מקום להקל ברחיצה בחמין גם בחמין שהוחמו ביו"ט..

ראיתי בספר אוצר הלכות הכותב בשם פוסקים שכיום מים שהוחמו ללא יד אדם כבויילער נקרא מים שהוחמו מעי"ט אע"פ שהוחמו ביו"ט ואולי לזה כוונת הת"ח

במקלחת המים קרים מתערבים עם המים חמים, וזה גופא הויא מים שהוחמו השבת על ידי אדם לכאורה

לדבריו שם אין לחשוש לזה כי הוי רק גרמא בדרבנן דלא ניחא ליה ואע"פ שפסיק רישא ובנסוף הוי לצורך אוכל נפש - הנאת נפש ולכן מותר

כוונתי להמים שמשתמש בו למקלחת, שמערבים מים חמים עם מים קרים, וזה אסור מגזירת רחיצה, ולא שייך כלל ענין גרמא וכו'

[יוסף חיים אוהב ציון]

באורל"צ ח"ג אוסר להתקלח במים שהוחמו בדוד שמש.