קציצת אילן מאכל

[הצעיר באלפי]

האם שרי לקוץ אילן, שכבר נפל ואינו מחובר לגמרי, רק יונק עדיין, כלומר שנחתך בערך ג' רביע ממנו ונשאר מחובר עדיין קצת ??

[יבנה]

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו ה"ט
"כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו."
וה"ה לכאן.

[דרומי]

בענין זה ראה שו"ע הרב הלכות שמירת גוף ונפש בסופו (בחלק חושן משפט) ובהמצויין ב"אמרי יעקב" (להגרי"מ שטרן שליט"א) שם. ספר שמירת גוף ונפש סימן רנ. שולחן מנחם חלק ד ע' ל.

בקיצור הנקודה, שבענין זה יש גם סכנה סגוליית, ולא רק איסור משורת הדין, ולכן יש להיזהר יותר ולבדוק את כל הפרטים

[הצעיר באלפי]

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו ה"ט
"כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו."
וה"ה לכאן.

ייש"כ
אמנם השאלה הוא שיש סוברים בדעת הטור ושו"ע וכן עוד ראשונים, דאין לזה שיעור, וחולקים בזה על הרמב"ם, ראה שו"ת בית יעקב (למהר"י מצויזמיר סו"ס ק"מ), שו"ת כרם שלמה סי' ע"ח, שו"ת מקור ברוך (סי' ח'), וטעמם או משום דחצי שיעור אסור מה"ת ממילא ולכן אסור גם כה"ג, או דדין איבוד אוכלין הוא בכזית וזה פחות מקב, וכן מבואר בפי' שבעים תמרים על צוואת רבי יהודה החסיד, דדין קב אמור לענין מלקות בלבד, אך גם בפחות מזה איסורא איכא יעו"ש, (וע"ע בשו"ת חיים שאל להחיד"א ח"א סי' כ"ב שחולק ע"ז ע"ש).
וכן מסיים שם במקור ברוך, דכיון דהדברים נוטים לדעת הטור לכן הירא וחרד לדבר ה' יחמייר על עצמו ולא יכניס עצמו בספיקא דאורייתא ע"כ.
וע"כ בנידו"ד השאלה מסובכת קצת, כי קשה לקבוע בודאות שהאילן יוציא פירות כה"ג בכלל, אך יתכן שכן וצל"ע.

עוד נקודה למחשבה בנידון זה, הוא הבירור בכונת הט"ז בזה, שבהל' סכנה (יו"ד סי' קט"ז סק"ו) כתב דחז"ל אסרו לקוץ אילן מפני הסכנה ע"ש, ונחלקו החיד"א (חים שאל סו"ס כ"ג) והבית שלמה (יו"ד א' קצ"א) נגד המנחת אלעזר (ח"ג סי' י"ג) אי כונת הט"ז דבאופן דליכא איסור גם סכנה ליכא (חיד"א ובי"ש), או דכונתו דגם היכא דליכא איסור סכנה מיהא איכא, והדברים עתיקים וידועים אי איכא סכנה גם בדליכא איסור ואכמ"ל.
בקיצור זהו השאלה !

[הצעיר באלפי]

בענין זה ראה שו"ע הרב הלכות שמירת גוף ונפש בסופו (בחלק חושן משפט) ובהמצויין ב"אמרי יעקב" (להגרי"מ שטרן שליט"א) שם. ספר שמירת גוף ונפש סימן רנ. שולחן מנחם חלק ד ע' ל.

בקיצור הנקודה, שבענין זה יש גם סכנה סגוליית, ולא רק איסור משורת הדין, ולכן יש להיזהר יותר ולבדוק את כל הפרטים

ספר אמרי יעקב ושולחן מנחם אין תח"י האם צוכלו להעלות לכאן קישור או pdf
יישר כח גדול !!!

[יבנה]

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו ה"ט
"כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו."
וה"ה לכאן.

ייש"כ
אמנם השאלה הוא שיש סוברים בדעת הטור ושו"ע וכן עוד ראשונים, דאין לזה שיעור, וחולקים בזה על הרמב"ם, ראה שו"ת בית יעקב (למהר"י מצויזמיר סו"ס ק"מ), שו"ת כרם שלמה סי' ע"ח, שו"ת מקור ברוך (סי' ח'), וטעמם או משום דחצי שיעור אסור מה"ת ממילא ולכן אסור גם כה"ג, או דדין איבוד אוכלין הוא בכזית וזה פחות מקב, וכן מבואר בפי' שבעים תמרים על צוואת רבי יהודה החסיד, דדין קב אמור לענין מלקות בלבד, אך גם בפחות מזה איסורא איכא יעו"ש, (וע"ע בשו"ת חיים שאל להחיד"א ח"א סי' כ"ב שחולק ע"ז ע"ש).
וכן מסיים שם במקור ברוך, דכיון דהדברים נוטים לדעת הטור לכן הירא וחרד לדבר ה' יחמייר על עצמו ולא יכניס עצמו בספיקא דאורייתא ע"כ.
וע"כ בנידו"ד השאלה מסובכת קצת, כי קשה לקבוע בודאות שהאילן יוציא פירות כה"ג בכלל, אך יתכן שכן וצל"ע.

עוד נקודה למחשבה בנידון זה, הוא הבירור בכונת הט"ז בזה, שבהל' סכנה (יו"ד סי' קט"ז סק"ו) כתב דחז"ל אסרו לקוץ אילן מפני הסכנה ע"ש, ונחלקו החיד"א (חים שאל סו"ס כ"ג) והבית שלמה (יו"ד א' קצ"א) נגד המנחת אלעזר (ח"ג סי' י"ג) אי כונת הט"ז דבאופן דליכא איסור גם סכנה ליכא (חיד"א ובי"ש), או דכונתו דגם היכא דליכא איסור סכנה מיהא איכא, והדברים עתיקים וידועים אי איכא סכנה גם בדליכא איסור ואכמ"ל.
בקיצור זהו השאלה !

איני מבין שיטתם הלא דברי הרמב"ם מפורשים בגמ' ב"ק צא:
"אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי". הרי לענין איסור מיירי ולא לענין מלקות.
ומה שהשמיטו הטור ושו"ע כל דיני בל תשחית אינו ראיה כלל שדעתם להחמיר בפרט מסויים שבו, וסברת הסוברים כן תמוה.
דכתבו אליבא דט"ז להחמיר מפני הסכנה יותר מהדין איני יודע מהיכן ס"ד מדברי הט"ז כן, ואלו דבריו:
"עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות דאיתא בפרק החובל (דף צ"א) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה ואמר רב חנינא לא שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא ואמרינן התם דרב חסדא חזי לדקל דקאי ביני גופני א"ל לשמעיה זיל עקרינהו פירוש שעושין היזיקא ביניקת הארץ לגפנים והם חשובים יותר וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אף על פי שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל רק בסמ"ג סי' רכ"ט הביאו:"
מדבריו עולה שלא בא כלל להחמיר על האמור בגמ' ובדברי רב.

[הצעיר באלפי]

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו ה"ט
"כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו, וכמה יהא הזית עושה ולא יקוצנו, רובע הקב זיתים, ודקל שהוא עושה קב תמרים לא יקוצנו."
וה"ה לכאן.

ייש"כ
אמנם השאלה הוא שיש סוברים בדעת הטור ושו"ע וכן עוד ראשונים, דאין לזה שיעור, וחולקים בזה על הרמב"ם, ראה שו"ת בית יעקב (למהר"י מצויזמיר סו"ס ק"מ), שו"ת כרם שלמה סי' ע"ח, שו"ת מקור ברוך (סי' ח'), וטעמם או משום דחצי שיעור אסור מה"ת ממילא ולכן אסור גם כה"ג, או דדין איבוד אוכלין הוא בכזית וזה פחות מקב, וכן מבואר בפי' שבעים תמרים על צוואת רבי יהודה החסיד, דדין קב אמור לענין מלקות בלבד, אך גם בפחות מזה איסורא איכא יעו"ש, (וע"ע בשו"ת חיים שאל להחיד"א ח"א סי' כ"ב שחולק ע"ז ע"ש).
וכן מסיים שם במקור ברוך, דכיון דהדברים נוטים לדעת הטור לכן הירא וחרד לדבר ה' יחמייר על עצמו ולא יכניס עצמו בספיקא דאורייתא ע"כ.
וע"כ בנידו"ד השאלה מסובכת קצת, כי קשה לקבוע בודאות שהאילן יוציא פירות כה"ג בכלל, אך יתכן שכן וצל"ע.

עוד נקודה למחשבה בנידון זה, הוא הבירור בכונת הט"ז בזה, שבהל' סכנה (יו"ד סי' קט"ז סק"ו) כתב דחז"ל אסרו לקוץ אילן מפני הסכנה ע"ש, ונחלקו החיד"א (חים שאל סו"ס כ"ג) והבית שלמה (יו"ד א' קצ"א) נגד המנחת אלעזר (ח"ג סי' י"ג) אי כונת הט"ז דבאופן דליכא איסור גם סכנה ליכא (חיד"א ובי"ש), או דכונתו דגם היכא דליכא איסור סכנה מיהא איכא, והדברים עתיקים וידועים אי איכא סכנה גם בדליכא איסור ואכמ"ל.
בקיצור זהו השאלה !

איני מבין שיטתם הלא דברי הרמב"ם מפורשים בגמ' ב"ק צא:
"אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע שאני זיתים דחשיבי". הרי לענין איסור מיירי ולא לענין מלקות.
ומה שהשמיטו הטור ושו"ע כל דיני בל תשחית אינו ראיה כלל שדעתם להחמיר בפרט מסויים שבו, וסברת הסוברים כן תמוה.
דכתבו אליבא דט"ז להחמיר מפני הסכנה יותר מהדין איני יודע מהיכן ס"ד מדברי הט"ז כן, ואלו דבריו:
"עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות דאיתא בפרק החובל (דף צ"א) אמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצציה ואמר רב חנינא לא שכיב שכבת ברי אלא דקץ תאנה בלא זימנא ואמרינן התם דרב חסדא חזי לדקל דקאי ביני גופני א"ל לשמעיה זיל עקרינהו פירוש שעושין היזיקא ביניקת הארץ לגפנים והם חשובים יותר וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אף על פי שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה ותמהתי שבטור לא הביא דין זה בשום מקום מן קציצת האילן הנ"ל רק בסמ"ג סי' רכ"ט הביאו:"
מדבריו עולה שלא בא כלל להחמיר על האמור בגמ' ובדברי רב.

ראה יביע אומר ח"ה יו"ד סו"ס י"ב שהעיר כן ע"ד המנחת אלעזר בכונת הט"ז והכריח עקב כך כהבנת החיד"א ובית שלמה בט"ז ע"ש.

אמנם גם בלי דברי הט"ז יש לדעת שכמה גדולי אחרונים סוברים למעשה דגם היכא דליכא איסור, סכנה מיהא איכא, עי' שאילת יעב"ץ ח"א סי' עו, חיים שאל הנ"ל מצדד בזה, וכן בשו"ת חיים ביד למהר"ח פלאג'י סי' כ"ד, ואמנם יש חולקים ע"ז עי' שו"ת חוות יאיר סי' קצה, ושו"ע הרב סוף הל' שמירת הגו"נ ע"ש, ערוה"ש יו"ד קטז סי"ג, אך מ"מ המנהג הוא להחמיר כמש" בשבט הלוי ח"ה סי' צ"ה, וגם בערוך השלחן הנ"ל לא כתב להתיר למעשה רק כתב דמדינא מותר, אף שי"א דאסור ע"ש.

ולכן כיון שיש כאן פלוגתא, ונר לרגלינו דברי הפמ"ג שכתב (או"ח סי' ד' א"א סק"ב) דבמידי דסכנתא גם להרמב"ם ספיקא דאורייתא לחומרא ע"ש. [וכ"כ בשו"ת שם אריה יו"ד סי' כ"ז, ומהר"ם שיק מצוה תקכ"ט ועוד הרבה מגדולי הפוסקים (ע"ע בשד"ח מערכת ס' כלל ע"ד ושו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' ט')]
לכן אין להקל כשיש עדיין איזה ספק לכאורה.

[אליהו בן עמרם]

מענין לענין:
מה יהיה הדין, לגבי עקירת (השחתת) אילן סרק, במקרים דלהלן:
א. נטע בגינתו אילן סרק, לשם צל, או לשם נוי וכיוצ"ב, ועכשיו רוצה לעקרו, כי רוצה לשנות את העיצוב בגינה, כלומר הוא מעדיף מדשאה על פני העץ, האם מותר?
ב. מול המרפסת שלו גדל אילן סרק, שמסתיר לו את הנוף היפה, האם מותר לעקרו?
ג. בגינתו קיים אילן סרק, שפירותיו/עליו נושרים ומלכלכים את הגינה, או את שביל הגישה לבית, ובגלל זה רוצה לעקרו. האם מותר?
וכן הלאה במקרים דומים, בין אם יש לו סיבה כלשהי (בלי רווח ממוני מוגדר מהעקירה) ובין אם אין לו, ורוצה עכשיו לעקור את אילן הסרק, האם מותר?

מצד אחד, איתא להדיא ברמב"ם מלכים פ"ו: "כל אילן סרק - מותר לקוץ אותו, ואפילו אינו צריך לו", וא"כ מותר בכל אופן שהוא לכאו'.
ומצד שני, הלא יש איסור דרבנן, שגם כתב עליו הרמב"ם שם: "ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה - עובר בלא תשחית, ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם." והלא ידוע כיום, שאילנות הסרק יש להם תועלת בקירור הסביבה, בפליטת חמצן, בנוי, בצל וכו' וכו', וא"כ במה הם גרועים מבגד וכלים שיש להם תועלת, שאסור להשחיתם מדרבנן?

(ובמאמר המוסגר, נראה לענ"ד פשוט, שמי שנטע אילן שפירותיו למאכל, אך נטע אותו לנוי לסייג או לקורה ולא לשם אכילת פירותיו, למרות שפירותיו אינם אסורים באיסור ערלה, מ"מ יהיה אסור בקציצה ועקירה מדאורייתא, כי כוונת נטיעתו איננה מגרעת, וחשיב כאילן מאכל רגיל לעניין זה. וכן נראה לכאורה בדברי רבינו החזו"א זצ"ל בזרעים תחילת מס' ערלה)

[אליהו בן עמרם]

ועוד הסתפקתי בדבר המצוי כיום:
רגילים לנטוע כיום עצי זית לשם נוי בככרות הערים, וכן בגינות נוי ציבוריות וגם פרטיות, ולעצב אותם ע"י גיזום מוקפד בצורות שונות.
ישנם אף עיצובי נוי כאלה, שרוב רובם של גזעי העץ חשופים מבלי עלים וענפים כלל (לזית יש בדרך כלל כמה גזעים שמחוברים רק סמוך לשורש בתחתית העץ), ורק בקצה הגזעים מעצבים כדור עלים בקוטר כלשהו, וכך חוזרים על הגיזום של ה"כדורים" האלה לעיתים קרובות, על מנת לשמור על הצורה המעוצבת לנוי.
והשאלה היא: האם מותר לעשות כך לאילן מאכל? מצד איסור השחתה, כי בגיזום מוקפד זה קוצץ ענפי פרי, ומונע את העץ מלהניב את כל מה שיכול היה להניב בפירותיו.

ואם תימא, מה מקום לשאלה זו? הרי מותר לכאורה לנטוע עץ לסייג או לקורה, וכדמשמע בריש מס' ערלה.
על כך אצרף את דברי רבינו החזו"א זצ"ל בתחילת ערלה, ומתוך דבריו הסתפקתי בנדו"ד.
וז"ל: "הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה. וא"ת היאך יהיה רשאי לקוץ קורות מאילן מאכל? י"ל דשווה לקורות יותר מלפירות. א"נ באינו מפסיד האילן, שזומר כדרך הזומרין. א"נ שיקצוץ קורות לכשייבש האילן." עכ"ל.

כלומר, מדבריו אפשר לכאורה ללמוד לענ"ד:
א. גם אם אינו משחית את כל האילן, קשה כיצד יכול לקוץ ממנו ענפים לקורות, הרי בכך מפסיד את פירותיו. (כלומר, זה ברור שזה מותר, כדאיתא במשנה בערלה, אך מה הטעם?)
(אמנם במאמר המוסגר, לפי זה היה יכול לתרץ עוד תירוץ או במקום תירוצו האחרון, שיכול לקוץ ענפים שנתייבשו...)
ב. לפי התירוץ השני, אם זומר כדרך הזומרין, לית לן בה.

ולפי זה, הסתפקתי, האם מי שמעצב את עץ הזית באופן שתואר לעייל, נחשב שזומר כדרך הזומרין? או שלא, כיון שלזמור כדרך הזומרין, הכוונה לזמור כדרך אלה שרוצים להרבות את ענפי העץ או לעבותם, על מנת שיניבו יותר פירות או מטעם חקלאי אחר למען הפירות, אך מי שגוזם כל ענף מהגזע ומשאיר רק כדור עלים בראש הגזע, איננו זומר כדרך הזומרין.

[מן הדרום]

יש דיון בפוסקים על קציצת ענף מעץ פרי, האם הנידון הוא ענף עם פירות או גם בלי? ואם גם בלי, האם כל ענפון קטן בכלל?