דוגמא; אסור לקרות קרי"ש כנגד הערווה או באופן של שמיעת קול באשה ערווה וכל דבר המביא להרהור, ובאופנים מסויימים זה לעיכובא. אבל לא מצאנו הלכה במי שקרא קרי"ש תוך כדי שהרהר בפועל (אבל לא קרא כנגד הערווה) שזה מעכב.
עוד דוגמא; יש המבארים את האיסור להסתכל על הכהנים בשעת נשיאת כפיהם משום שזה מביא להיסח הדעת, אבל לכאו' מי שהסיח דעתו מברכת הכהנים לא עבר שום איסור מוגדר. (באמת צ"ע מה הפשט שזה איסור, לכאו' זה לא יותר ממי שלא שמע כלל).
קצת דומה לזה האיסור לעבור לפני המתפלל, אם הטעם מפני ההפרעה למתפלל. אבל אין איסור מוגדר על מי שמשוחח בקול ליד המתפלל.
יש לכם עוד? ומה ההסבר?