הלך אחרי הרוב כאשר הרוב כבר אינו

[איש_ספר]

אולי אין כאן מקום לשאלה מסברא ואולי הדבר מפורש בגמ', עכ"פ ממני הוא ריק.

מכלאה שהיו בה כמה בהמות נניח עשרה בהמות, תשעה חולין ואחת חטאת המתה, ויצאה בהמה אחת, מעיקר הדין אומרים בה כל דפריש מרובה פריש (מדרבנן גזרו שמא יקח ממקום הקבוע). וכך יצאו להם בזו אחר זו, כל אחת שיצאה לקחנו שחטנו ואכלנו. נגמר. עד שלבסוף נותרו במכלאה שתי בהמות, האם גם עתה נאמר על הבהמה הפורשת כל דפריש? או שמא הרוב כבר אינו, או דילמא כבר נספק עליה שהיא חלק מרוב בהמות כשרות, או שמא עד שלא פירשה היה דינה כקבועה שלא נפסק עליה שום היתר וכו' וכו'.

איך נדון בה?

[כדכד]

שייך אולי למח' הרא"ש והרשב"א בענין רוב ביבש ביבש?

[אבנר]

ממש זה סוגית הגמ' בזבחים פרק חטאות שנתערבו. זה עיקר תירוצי, ועכשיו אנסה את זכרוני עד שיבואו הת"ח...

הגמ' רוצה לומר שטעם הגזירה בכל דפריש הוא שמא ישחטם כולם כא'. פי' היינו שמא יארע מ"ש מע"כ שישחט סכום בהמות שכבר פרשו, וכעת הם ביחד יותר מרוב, ונמצא שהאיסור הוא כאן במזרק א'. והגמ' דחתה זה בטענת "וכי מגיסתא אסירא" שא"א לומר שהאיסור נולד מחדש במזרק אחר שכבר התבטל.

ובפשטות אחר שכבר התרנו ודננו על כל בהמה בנפרד, הבהמות שנשארו עדיין אסורים משום קביעות שזה דין דאורייתא וכשפרשו מהם מותר כאשר עד עכשיו עד שיש רק שנים מהם ואין כאן רוב להתיר.

יוצא מן הכלל הוא כשיצאו בפע"א שש בהמות ונשארו ד', שאז יש לנו מושג חדש של "איסורא ברובא איתא" לתלות שהאיסור נמצא אצל השש. אבל (לזכרוני הקלושה) אין אומרים זה כשרוב היוצא אינם כאן או כשיצאו כיחידים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

שו"ת דברי חיים יורה דעה חלק ב סימן לז
וכן מבואר בזבחים (ע"ג ע"ב) וז"ל הגמרא אלא נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא השתא דאמור רבנן לא ניקרבה גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקרבו אמר ליה ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגוסא אסורה משום שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו בעשרה כהנים בבת אחת מי אפשר אלא אמר רבא משום קבוע עכ"ל ופירש רש"י ז"ל וז"ל בד"ה אמר רבא גזירה כו' קס"ד השתא דחייש לשמא אחר שיקחו אחד אחד עד שישחטו עשרה והם רוב יבואו עשרה כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת ואיכא למיחוש איסורא ברובא איתא ובשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר דמרובא פריש ואיסורא הנאה בהני דפיישי היא דהוי רובא לגבי' אבל השתא דקרבו כי הדדי לא הוי הני דפיישי רובא לגבייהו. אלא מעתה מגוסא אסורה כלומר וכי מאחרי שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקיבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרין ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר עכ"ל אלמא דאפילו יש טריפה בודאי ולא נתבטל ברוב מכל מקום מותרים כולם אפילו הטריפה להקריבו לגבי המזבח דכבר נתהפך להיתר דאזלי בכל חד בתר רוב בשעת שחיטה

[יוסף חיים אוהב ציון]

קובץ שעורים כתובות אות מ
והקושיא מהא דפריך וכי מגיסא אסירא, אפשר לישב עוד באופן אחר, דהנה בעיקר הדין דכל דפריש יש לעיין דנהי דהחתיכה שנמצאת אינה במקומה, אבל כל החתיכות המונחות במקומן הן כמע"מ וא"כ זו שפירשה לא פירשה מרובא אלא ממע"מ, וחכם אחד השיב, דהא דקבוע הוא כמע"מ אין פירושו דנחשב כאילו ליכא רובא, אלא דגזה"כ דבדבר הקבוע לא אזלינן בתר רובא, אבל באמת איכא רובא גם בקבוע אלא דלא מהני, ולתירוץ זה הסכים כ' מו"ר הגר"ח זצ"ל, ולפי"ז י"ל דבאמת הרוב מועיל לעולם ולא רק לשעתו, ומשו"ה פריך בגמ' אטו מגיסא אסירא, דהתם איירי לענין איסורא ברובא איתיה, וליכא רובא להתיר, ולזה פריך אף דעכשיו ליכא רובא, מ"מ סגי ברוב שהיה בתחלה דהרוב התיר לעולם, אבל בהדרא לניחותא, דבקבוע הא איכא רובא, אלא דבדבר הקבוע אין הולכין אחר הרוב, וא"כ גם הרוב שהיה מתחלה אינו מועיל, כמו שאינו מועיל הרוב שישנו עכשיו.

[איש_ספר]

תודה רבה לעונים. אעיין בעז"ה.

[איש_ספר]

לא נעים. אבל השאלה שלי המוצגת כאן כחקירה מחודשת מפורשת בטור ושו"ע
ומקור הדין בבה"ג שהובאו דבריו ברא"ש חולין פרק או"ב סוס"ה: וז"ל כתב בעל הלכות וכו' בהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהן בו ביום כיצד יעשה מכה אותן וטורדן וכל הפורש מן הרוב הוא פורש ושנים הנותרים אסור לשוחטן עד למחר עכ"ל .

והו"ד הרא"ש הנ"ל בטור ושו"ע יור"ד סי' טז לגבי אותו ואת בנו, ובטור יור"ד נז לגבי טריפה שנתערבה (וכ' שם בב"י: ומ"ש רבינו חוץ משתים האחרונות פשוט הוא, דהא לא שייך לומר מרובא פריש כשהם פחות משלשה).
וכ"ה בהגהות רמ"א יור"ד סי' ק"י ס"ו.


ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים שאף שתי החתיכות מותרות כיון שבאו מהרוב (ומהם שלמדו כן בד' הרשב"א, ואם נכונים הדברים, נמצא שהרא"ש והרשב"א הפכו שיטתם במחלוקתם הידועה בדין ביטול אם מותר לאכול הכל, והוא חידוד בעלמא כמובן ואכמ"ל).

ראו סיכום קצר במצ"ב

תורת איש לוי.PDF

(608.59 KiB) הורד 53 פעמים

-----------

הרב אבנר, לא הבנתי את דבריך, ברש"י לכאורה מבואר שהחשש שם שכיון שדנים כעת על הרוב שהתאחדו להם, הרי שאיסורא ברובא איתא. והוא נידון אחר. אשמח להבהרה.

[אבנר]

הרב אבנר, לא הבנתי את דבריך, ברש"י לכאורה מבואר שהחשש שם שכיון שדנים כעת על הרוב שהתאחדו להם, הרי שאיסורא ברובא איתא. והוא נידון אחר. אשמח להבהרה.

איני בטוח שאני מבין מה לא הבנת...

אחר שיצאו ופרשו מן הרוב אזי לפי ההו"א עדיין שייך שיאסרו הפורשים מחדש אם נצטרפו עוה"פ במגיסא והמסקנא הוא שגם אז לא נאסר ולפ"ז לא אמרינן איסורא ברובא איתא באופן זה אלא רק כשיצאו ביחד רוב.

וא"כ אמרינן כל דפריש/קבוע (לפי הענין) על הנשארים עד שנים האחרונים, שאז נאסר משום דליכא רוב (בדבריי "ובפשטות אחר שכבר התרנו ודננו על כל בהמה בנפרד, הבהמות שנשארו עדיין אסורים משום קביעות שזה דין דאורייתא וכשפרשו מהם מותר כאשר עד עכשיו עד שיש רק שנים מהם ואין כאן רוב להתיר.")