חליצת צרת מעוברת

[ר_חיים_הקטן]

שתי נשים שנפלו ליבום, אחת מעוברת ואחת אינה מעוברת. האם צרת המעוברת שנחלצה מותרת לשוק מיד (ממה נפשך אם הולד תהיה של קיימא, אין בה זיקה כלל, ואם הולד אינה של קיימא, כבר נחלצה), או שהיא צריכה להמתין עד שהמעוברת תלד ויתברר אם הולד של קיימא או לאו כמו שאמרו במעוברת עצמה?

[עזריאל ברגר]

הרמב"ם פ"ג מהלכות יבום הט"ז כותב בתוך דבריו "תחלוץ לאחר תשעה חודשים", ואילו היתה חליצת צרת מעוברת מועילה - היה יכול לדייק ולכתוב "תחלוץ, ותנשא לאחר תשעה חודשים".
ואמנם זהו דיוק קל ביותר, ואפשר ליישב את לשון הרמב"ם גם אם נכריע להלכה אחרת, אך כך הדעת נותנת - שכשם שאין חליצת המעוברת מועלת, כך אין חליצת צרתה מועלת.

וראוי לעיין אם עמדו על כך בשו"ע ונו"כ וכיו"ב.

[אשר ברא]

ביבמות (לו.) לגירסתינו וגירסת רש"י ותוס' מבואר דאין נפק"מ בין חליצת המעוברת לצרתה, ולמ"ד חליצת מעוברת לא שמה חליצה גם בחליצת צרתה כן.

א"ר אלעזר אפשר איתא להא דריש לקיש [דס"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה] ולא תנן לה במתניתין נפק דק ואשכח דתנן האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך הרי זו לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה בשלמא יבומי לא שמא יהא ולד בן קיימא ויפגע באיסור אשת אח דאורייתא אלא לא תחלוץ אמאי [אי חליצת מעוברת שמה חליצה תחלוץ ממה נפשך דבין צרתה מעוברת ובין אינה מעוברת הרי חליצה פוטרתה - רש"י] בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא היינו ספק [שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם - רש"י] אלא תחלוץ בתוך תשעה ותנשא לאחר תשעה [ממה נפשך אי מיעברא צרתה והפילה או לאו מעוברת הואי הרי חלצה זו ואי ולד של קיימא הוה הרי יצא לאויר העולם אלא לאו משום שמא מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא וההיא חליצה לא פטרה כר"ל הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה ההיא שעתא דאמרינן עיין עליו - רש"י] ולטעמיך תחלוץ ותנשא לאחר ט' אלא בר מינה דההיא דאביי בר אבא ורב חיננא בר אביי דאמרי תרוייהו שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה

[ר_חיים_הקטן]

הרמב"ם פ"ג מהלכות יבום הט"ז כותב בתוך דבריו "תחלוץ לאחר תשעה חודשים", ואילו היתה חליצת צרת מעוברת מועילה - היה יכול לדייק ולכתוב "תחלוץ, ותנשא לאחר תשעה חודשים".
ואמנם זהו דיוק קל ביותר, ואפשר ליישב את לשון הרמב"ם גם אם נכריע להלכה אחרת, אך כך הדעת נותנת - שכשם שאין חליצת המעוברת מועלת, כך אין חליצת צרתה מועלת.

וראוי לעיין אם עמדו על כך בשו"ע ונו"כ וכיו"ב.

גם אני חשבתי כן מסברא דנפשאי, אך לא מצאתי כן יוצא מפורש בספרים הקדושים.

לאלו שרוצים לעיין בסוגיא, הא לכם המראה המקומות:
בלשון הבבלי (יבמות לו.): אמר רבא הכי קאמר הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא וביאת מעוברת לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם תניא כוותיה דרבא הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהא ולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד פוטר והולד אין פוטרה עד שיצא לאויר העולם טעמא.
בלשון הרמב"ם (הל' יבום וחליצה פ"א): [כ] החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה--אם היה ולד של קיימה, הרי זו כמי שלא נחלצה לו מעולם; ומותרת לכהונה, ומותר בקרובותיה. ואם הפילה, או שלא שהה שלושים יום אחר שנולד--חוזר וחולץ לה, הוא או אחד מאחיו: שחליצת המעוברת, אינה חליצה; וביאת המעוברת, אינה ייבום. [כא] לפיכך הכונס או החולץ ליבמתו המעוברת--לא תינשא צרתה, עד שתלד זו, שאין הוולד מתיר, עד שייצא לאוויר העולם.
בלשון הירושלמי (יבמות ד א): הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר (שם) ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל את שאין שמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול אומר צרתה מותרת להינשא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תינשא עד שתדע כמה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחלוצה כן חליצה פטור וביאה פטור.

[זנב לאריות]

אני לא כ"כ מבין מה השאלה, אתה מביא ברייתא מפורשת ביבמות, שהגמ' מבארת שזה בין לר"ל ובין לריו"ח, שכ' להדיא שלא תנשא צרתה שמא הולד בן קיימא ואינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, אז מה השאלה?
ועוד שהרי אתה מביא רמב"ם שפסק כר"ל דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה, ומבואר בברייתא דיש לחשוש לצד דאינו בר קיימא, ועדיין זקוקה היא וצרתה , וא"כ אין כאן ממ"נ?
ובכלל מה הסברא לחלק ביניהם, אם ולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, מבואר שעדיין זקוקה היא, וא"כ אם יש עדיין זיקה עוד לא הותרה הצרה? [ואמנם דנו באחרונים שאם היא זקוקה מ"ט במשנה מבואר דבבא עליה והולד בן קיימא חייבין קרבן, ועי' משכ"ב - וגם הדבר בעצמו טעון ביאור רב, מה הביאור שהיא זקוקה, הרי איירינן לצד שיהא הולד בן קיימא ואז לא יהיה דין ייבום אז למה יש כאן זיקה, ואולי ע"פ הדרשא של הירושלמי אין זה שהיא זקוקה לייבום אלא דין התורה שמ"מ לא ניתרת לשוק עד שיצא לאויר העולם, והדברים מחודשים מאוד].

[זנב לאריות]

אני לא כ"כ מבין מה השאלה, אתה מביא ברייתא מפורשת ביבמות, שהגמ' מבארת שזה בין לר"ל ובין לריו"ח, שכ' להדיא שלא תנשא צרתה שמא הולד בן קיימא ואינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, אז מה השאלה?
ועוד שהרי אתה מביא רמב"ם שפסק כר"ל דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה, ומבואר בברייתא דיש לחשוש לצד דאינו בר קיימא, ועדיין זקוקה היא וצרתה , וא"כ אין כאן ממ"נ?
ובכלל מה הסברא לחלק ביניהם, אם ולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, מבואר שעדיין זקוקה היא, וא"כ אם יש עדיין זיקה עוד לא הותרה הצרה? [ואמנם דנו באחרונים שאם היא זקוקה מ"ט במשנה מבואר דבבא עליה והולד בן קיימא חייבין קרבן, ועי' משכ"ב - וגם הדבר בעצמו טעון ביאור רב, מה הביאור שהיא זקוקה, הרי איירינן לצד שיהא הולד בן קיימא ואז לא יהיה דין ייבום אז למה יש כאן זיקה, ואולי ע"פ הדרשא של הירושלמי אין זה שהיא זקוקה לייבום אלא דין התורה שמ"מ לא ניתרת לשוק עד שיצא לאויר העולם, והדברים מחודשים מאוד].

[ר_חיים_הקטן]

אני לא כ"כ מבין מה השאלה, אתה מביא ברייתא מפורשת ביבמות, שהגמ' מבארת שזה בין לר"ל ובין לריו"ח, שכ' להדיא שלא תנשא צרתה שמא הולד בן קיימא ואינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, אז מה השאלה?
ועוד שהרי אתה מביא רמב"ם שפסק כר"ל דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה, ומבואר בברייתא דיש לחשוש לצד דאינו בר קיימא, ועדיין זקוקה היא וצרתה , וא"כ אין כאן ממ"נ?
ובכלל מה הסברא לחלק ביניהם, אם ולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, מבואר שעדיין זקוקה היא, וא"כ אם יש עדיין זיקה עוד לא הותרה הצרה? [ואמנם דנו באחרונים שאם היא זקוקה מ"ט במשנה מבואר דבבא עליה והולד בן קיימא חייבין קרבן, ועי' משכ"ב - וגם הדבר בעצמו טעון ביאור רב, מה הביאור שהיא זקוקה, הרי איירינן לצד שיהא הולד בן קיימא ואז לא יהיה דין ייבום אז למה יש כאן זיקה, ואולי ע"פ הדרשא של הירושלמי אין זה שהיא זקוקה לייבום אלא דין התורה שמ"מ לא ניתרת לשוק עד שיצא לאויר העולם, והדברים מחודשים מאוד].

אני מסכים לדבריך 100%. אך חכם אחד כתב לי שאף שחליצת מעוברת לא פוטרת המעוברת או צרתה להינשא לשוק, אבל חליצת הצרה עצמה פוטרת הצרה להינשא לשוק. וכמו שהזכרת דבר זה אינו כפי ההגיון, אך אין לי מקור מפורש שלא כדבריו.

[אשר ברא]

למה אין הגמרא הנ"ל שציטטתי מקור מפורש שלא כדבריו?