פליאה בדברי הגאון הפילאי רבי יוסף ענגיל זצ"ל
א) באוצרות יוסף חידושי יו"ד (דף כ צד ב) כתב: ...והנה התוס' כתבו ריש שבת דקרא דאל יצא איש ממקומו הוא משום מלאכת הוצאה ועל כרחך הוא כן למ"ד תחומין דרבנן וכמובן, ע' ספ"ק דעירובין, והנה עניין הכתוב על הוצאה כתבו התוס' שם דכוונת הכתוב שאל יצא עם הכלי ללקט המן ואזהר קרא על הוצאת הכלי ע"ש [וכ"ה בריטב"א ובחידושי הר"ן ובפירוש רבינו חננאל בן שמואל שם], ויש לדקדק בזה דהא לא הוזכר כלי בקרא, רק אל יצא כתי' והוי העיקר חסר מן הספר, וי"ל דאין הענין מפאת הכלי דייקא רק דהא זה עכ"פ פשטא דקרא שאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ללקט המן וא"כ אפי' לא יצא בכלי רק ילקט המן בידו הרי יכניסו עכ"פ בידו מרה"ר לביתו שהוא רה"י, וא"כ שפיר פשטא דקרא אזהר מיהת על הכנסה כו', והכנסה הוצאה קרי לה קרא כו'. עכ"ל. ולמד מכך שגם על דבר שנוצר בנס שייך גדר מלאכה.
ודבריו נפלאו ממני, הרי דברי התוס' מוכרחים, שהרי בשבת לא היה יורד מן ולא נשאר מן מאתמול כמוש"נ "ולא מצאו", ולכן בע"כ האיסור דאל יצא, אם קאי על הוצאה, הכוונה על הכלי שהיו רגילים ללקוט בו בימי החול.
ב) ומש"כ דפשטא דקרא דאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ללקט המן, ואפילו ילקט המן בידו ויכניסו לביתו והכנסה הוצאה קרי לה כו', צ"ב לכאורה, מגירסת תוס' הרא"ש בעירובין: "דאמרינן בפ"ק דהוריות (ד.) גבי זקן ממרא אינו חייב" עד שיורה בדבר שהצדוקים מודים בו ופריך והתנן יש שבת במרה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור ואמאי הא כתיב "אל יצא איש ממקומו", ובתוס' הרא"ש להוריות (ד.) גורס בתירוץ הגמ': דאמרי הוצאה הוא דאסור הכנסה מותר (וכ"נ מהתוס' בעירובין ובהוריות שאלו גירסותיהם). הרי דבפסוק אל יצא איש ממקומו הוצאה היא המפורשת ולא ההכנסה. וההכנסה אינה מבוארת בתורה. אע"פ שבע"כ סברא היא דהכנסה בכלל הוצאה מ"מ לל"ק לא חשיב מבואר בתורה. [וכך יל"פ בירושלמי כאן (ה:): "ניחא כמאן דאמר הוצאה והכנסה אחת היא", ר"ל שאז יש לפרש שביטלו הכנסה. ולמ"ד דשתיים הן וילפינן לשתיהן מהכתובים, א"א לפרש דביטלו הכנסה, "ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה".]
אמנם בתירוץ השני בגמ' שם: ואיבעית אימא דאמרי הוצאה והכנסה הוא דאסירא, מושיט וזורק שרי (כ"ה גירסת התוס') יל"פ כפירוש הגר"י ענגיל שהכנסה נאסרה בכתוב דאל יצא, וכיון שסברא היא דגם הוצאה בכלל כמו"ש בשבת (צז:) סובר הלישנא בתרא שגם עקירה של אחד מהם חשיב עקירת דבר המבואר בתורה וכפי שנקט המאירי שם. אולם עיקר פירושו הוא פלא לענ"ד כמושכ"ל.
ג) והנה במושב זקנים עה"כ "יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו", כתב: אמרו רבותינו, אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל בריה שולטת בהם, ותימה דמה חילול שבת היה, והרי לא מצאו מן, ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, וי"ל שיצאו חוץ לתחום. עכ"ל. ומדבריו שס"ל שלא לקחו כלי אלא רצו לקחת בידם, ואם היה מן הויו לוקחים היה בכך איסור הכנסה, נראה כסברת האוצרות יוסף שגם על הוצאת המן מרשות לרשות מתחייבים.
ובאמת צ"ב בקושיית המושב זקנים, איך לא אסיק אדעתיה שיצאו עם כלי כמו בכל יום.
*
הכלל הוא, שבכל מקום שאנו מוצאים קושיה חזקה על קדמונים, כנראה שהקושיא לא מתחילה.
אולי חו"ר הפורום יבררו מקחו של צדיק.