בפרשת עקב. הנה מתחילה כאשר מזכיר משה את הלוחות הוא מכנה אותם 'לוחות האבנים - לוחות העדות', ראה ט,ט-יא. ואילו אח"כ שמתאר את ירידתו מההר לאחר שאמר לו הקב"ה קום רד מהר מזה, מזכירם רק בתורת לוחות הברית, שם,טו. הלא דבר הוא להתבונן בתוכן שינוי זה, וגם מה מבטא התואר 'לוחות האבנים'.
============
ואולי י"ל בזה בהקדם דברי הגמ' במגילה יט,ב: ואמר רחב"א אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש וכו'. ומבואר דהיה כתוב על האבנים ג"כ כל תורה שבע"פ. וראה בעל הטורים כאן: ועליהם ככל הדברים בגימט' תלמוד.
ולפי"ז נראה דענין לוחות הברית היינו עשרת הדברות שהן עצמן של לוחות, ושני לוחות האבנים זה מרמז על התורה שבע"פ שהיתה כתובה עליהם. וראה דעת זקנים מבעלי התוס': לוחות אבנים - כל מי שאינו לחייו כאבן הזה לעסוק בתורה אינו זוכה לדברי תורה.
ולפי"ז נמצא דאמנם הא קאי על תורה שבע"פ שהיא נקנית רק בעמל גדול ויגיעה עצומה, ואינה נקנית בענין אחר, ועי' מדרש תנחומא ריש פר' נח בארוכה.
=====
(אגב, הנה המהרש"א בח"א פסחים פז,ב הקשה בהא דאיתא שם שכתב הלוחות... תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות, דהא איתא שם שהיו חרותים האותיות מעבר לעבר, ומ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, וא"כ נמצא כשנשתברו הלוחות לא היה ממש באותיות כי אויר היו, יעו"ש.
אולם לפי"ז י"ל, דאותיות פורחות קאי על מה שכתוב על הלוחות דהיינו תורה שבע"פ, ואף שהאותיות של עשרת הדברות היו חלק מגוף הלוחות, הרי אותן האותיות פורחות באויר. ומדויק לפי"ז שכאשר ירד מן ההר שכבר האותיות פרחו לא הזכיר משה את התואר 'לוחות האבנים', כי כבר בחינה זו נסתלקה מהן).