צופה_ומביט כתב:כאחד שלא מונח בסוגיה ובחומר, נראה כי אתה עושה עבודה מדהימה ומרשימה ביותר.
חילך לאורייתא!!!!
מאד אודה לך אם אחרי שתסיים עם כל המשא ומתן הארוך, תוכל לסכם במשפטי סיכום בהירים את גוף הדיון בצורה מסודרת וקצרה.
מה הבעיה, מה ההצעות שהיו לפתרון, מדוע הן דחויות, ומהי הצעתך.
באשכול שיעורים של תורה גישה חדשה למחקר על הספר של הרב אדלר, כתבת כמה פעמים שיש לך שיטה בביאור הסוגיה של שיעורים שמייתרת את כל הספר שלו מעיקרו,
אני מניח שהתכוונת לשיטה שאותה אתה פורש באשכול זה,
במה היא מייתרת את הצורך בספר של הרב אדלר? [בירור משקלי מטבעות וכו' בכל מקום ופירוש דברי הראשונים עם המטבעות והמשקלים של תקופתם ומקומם].
גם על גופם של דבריו התווכחת שם, והבנתי מזה שאתה כן עסוק גם בחלק הזה של הסוגיה.
צופה_ומביט כתב:כאחד שלא מונח בסוגיה ובחומר, נראה כי אתה עושה עבודה מדהימה ומרשימה ביותר.
חילך לאורייתא!!!!
מאד אודה לך אם אחרי שתסיים עם כל המשא ומתן הארוך, תוכל לסכם במשפטי סיכום בהירים את גוף הדיון בצורה מסודרת וקצרה.
מה הבעיה, מה ההצעות שהיו לפתרון, מדוע הן דחויות, ומהי הצעתך.
באשכול שיעורים של תורה גישה חדשה למחקר על הספר של הרב אדלר, כתבת כמה פעמים שיש לך שיטה בביאור הסוגיה של שיעורים שמייתרת את כל הספר שלו מעיקרו,
אני מניח שהתכוונת לשיטה שאותה אתה פורש באשכול זה,
במה היא מייתרת את הצורך בספר של הרב אדלר? [בירור משקלי מטבעות וכו' בכל מקום ופירוש דברי הראשונים עם המטבעות והמשקלים של תקופתם ומקומם].
גם על גופם של דבריו התווכחת שם, והבנתי מזה שאתה כן עסוק גם בחלק הזה של הסוגיה.
מרבה_שלום כתב:דברי סיכום קצרים.
להרב אליעזר שליט"א, אנחנו מייצגים 2 גישות.
אתה מייצג את הגישה של הגרא"ח נאה וההולכים בדרכו שמטבעות הרמב"ם [והגאונים] ונפח הביצים הוא ממצא שאי אפשר לזוז בלעדיו, והוא הקובע בכל שיעורי התורה, והיות והגרא"ח לא כתב ביאור מתיישב על הלב מפני שאחז בשיטת המדידה הישנה, הנך מציע שיטת מדידה חדשה ומשוכללת שתשפוך אור ותוציא לאור תעלומה, ואני מייצג את הגישה הרווחת בכל הדורות באופן מדידת האגודל, כדבר שאי אפשר לסטות ממנו.
סטייה ממסורת זו קשה יותר מכל הצעה חלופית אחרת [למיטב הבנתי], לא מפני שאנחנו חייבים להאמין שאבותינו לא טעו מעולם, אלא מפני שקשה להעלות על הדעת שמסורת זהה בקרב ראשונים בספרד ובאשכנז בו זמנית, המשלימות זו את זו, ובדברים שהיו שימושיים דבר יום ביומו [חיוב מזוזה, מחיצות סוכה, פרצת מבוי, תחומין, טריפות הריאה, מקוה, ועוד ועוד], תשתבש ברמה כזו, ובמשך שנים רבות כל כך, ומפני שמדברי חז"ל בכמה מקומות יש ביסוס חזק למדידות אלו [את חלקם הבאתי בתגובתי הקודמת, ואף שלכל ראיה תמצא דחיה, אדיחויא לא סמכינן, במקום שהביאור המרווח בדברי הגמרא תואם את מסורת ישראל]
באם לא רוצים להגדיל את שיעור הביצה, ישנם פתרונות חלופיים, שנכתבו בספרים גדולי טהרה, בית שאול, ועוד, גם בשו"ת חתם סופר סימן קכ"ז מעלה פתרון מבלי לאמץ את מילות הקסם "התקטנו הביצים", ומבלי לזנוח את מידות האורך המקובלות. באם נתעלם ונזנח את מדידות הקדמונים, ונאמץ את שיטת הרמב"ם בלבד [אני מדגיש שיטת הרמב"ם כי אין ראשונים נוספים "שמוכרח מהם" שמדדו כשיטת הרמב"ם], יש לתהות האם בסופו של יום הרווחנו משינוי שיטת המדידה או שמא הפסדנו דברים חשובים עוד יותר.
במקביל יש לעיין, מי הוא המוסמך לשנות את שיטת המדידה בכלל ישראל, וכיצד יש לנהוג עד שהגיע המוסמך.
בתודה על כל התגובות עד הנה.
מרבה_שלום כתב:דברי סיכום קצרים.
להרב אליעזר שליט"א, אנחנו מייצגים 2 גישות.
אתה מייצג את הגישה של הגרא"ח נאה וההולכים בדרכו שמטבעות הרמב"ם [והגאונים] ונפח הביצים הוא ממצא שאי אפשר לזוז בלעדיו, והוא הקובע בכל שיעורי התורה, והיות והגרא"ח לא כתב ביאור מתיישב על הלב מפני שאחז בשיטת המדידה הישנה, הנך מציע שיטת מדידה חדשה ומשוכללת שתשפוך אור ותוציא לאור תעלומה, ואני מייצג את הגישה הרווחת בכל הדורות באופן מדידת האגודל, כדבר שאי אפשר לסטות ממנו.
סטייה ממסורת זו קשה יותר מכל הצעה חלופית אחרת [למיטב הבנתי], לא מפני שאנחנו חייבים להאמין שאבותינו לא טעו מעולם, אלא מפני שקשה להעלות על הדעת שמסורת זהה בקרב ראשונים בספרד ובאשכנז בו זמנית, המשלימות זו את זו, ובדברים שהיו שימושיים דבר יום ביומו [חיוב מזוזה, מחיצות סוכה, פרצת מבוי, תחומין, טריפות הריאה, מקוה, ועוד ועוד], תשתבש ברמה כזו, ובמשך שנים רבות כל כך, ומפני שמדברי חז"ל בכמה מקומות יש ביסוס חזק למדידות אלו [את חלקם הבאתי בתגובתי הקודמת, ואף שלכל ראיה תמצא דחיה, אדיחויא לא סמכינן, במקום שהביאור המרווח בדברי הגמרא תואם את מסורת ישראל]
באם לא רוצים להגדיל את שיעור הביצה, ישנם פתרונות חלופיים, שנכתבו בספרים גדולי טהרה, בית שאול, ועוד, גם בשו"ת חתם סופר סימן קכ"ז מעלה פתרון מבלי לאמץ את מילות הקסם "התקטנו הביצים", ומבלי לזנוח את מידות האורך המקובלות. באם נתעלם ונזנח את מדידות הקדמונים, ונאמץ את שיטת הרמב"ם בלבד [אני מדגיש שיטת הרמב"ם כי אין ראשונים נוספים "שמוכרח מהם" שמדדו כשיטת הרמב"ם], יש לתהות האם בסופו של יום הרווחנו משינוי שיטת המדידה או שמא הפסדנו דברים חשובים עוד יותר.
במקביל יש לעיין, מי הוא המוסמך לשנות את שיטת המדידה בכלל ישראל, וכיצד יש לנהוג עד שהגיע המוסמך.
בתודה על כל התגובות עד הנה.
מרבה_שלום כתב:קראתי בכל לב את דברי הרב אליעזר הראשונים, האחרונים, ואחרוני אחרונים, עד הנה.
ניתן בזאת סיכום על הידוע עד כה:
1. דעת הרשב"א ריטב"א והמגיד משנה [ולטענת הרב אליעזר גם הרמב"ן] שהאמה היא 55 או 57 ס"מ, וזה לקולא ולחומרא בכל דיני התורה.
2. דעת הרמ"א ורוב מוחלט של האחרונים שמידת האגודל המבוארת בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג [דפוס פראג סימן רל"ט] היא במקום הרחב ביותר באגודל ממעל לפרק.
3. מידת מהר"ם נפסקה במרדכי הגהות מיימוני ובפסקי הר"מ מרקאנטי, הרמ"א הסמ"ע "וכל גדולי האחרונים אשר בית ישראל נשען עליהם". [לשון רש"ר הירש הנדפס בשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר סימן ר"י]
4. רוב המודדים על פי הוראת מהר"ם [כפי הבנתם במהר"ם] מצאו שהאגודל 2.4 או 2.5 ס"מ, והאמה 57 או 59 ס"מ, ולדבריהם מהר"ם וסיעתו וכל האחרונים משתווים עם מדידת הרשב"א וסיעתו.
[מצאתי 4 שינויים בין מדידת רבותינו האחרונים לבין מדידת מוכרי טבעות האגודל, שהביא הרב אליעזר, אשר יוצרים הפרש מתבקש של כ-2 מילימטר בקירוב, ונמצא שמידת 2.2 אשר כתבו מסייעת למדידת חכמי ישראל אשר נקטו שהאגודל 2.4]
5. לאחר שהתפרסם בכל העולם הסתירה בין הביצים לאמות [לפי מדידת האחרונים] נחלקו הדעות חלקם המשיכו לשער בביצים קטנות וחלקם האחר הגדילו את נפח הביצים.
6. אלו ואלו [למעט בודדים ממש] המשיכו את מסורת הדורות שהאמה 57 ס"מ, ולא נטו לפרש לשון מהר"ם פירושים שיישבו את הסתירה.
7. כמו כן המשיכו את מסורת ההוראה ממהר"י וייל [קדמון מלפני כ-600 שנה] שהאמה אורכה 2 נעליים - 58 ס"מ [אמנם הרב אליעזר שליט"א כתב שהנעל 26 ס"מ, אולם בכל המדידות והבירורים שערך הרב י. גרשון ויס [מדות ומשקלות של תורה פרק פ"ז] בבתי חרושת נמצא ללא ספק שהנעל מידה 42 - 29 ס"מ, והרגל היא 26 ס"מ, וכן בדקתי ומצאתי גם אני. נמצא שהרב אליעזר לקח מידה שניתנה לאורך הרגל ופירש אותה שהיא אורך של נעל]
8. לאור חשיפת מטבעות הרמב"ם [שמדד את הרביעית באגודלים 'ולא בביצים'] התגלתה בבירור מידת האגודל לסברת הרמב"ם. הגרא"ח נאה סבר שהיא 2 ס"מ, והחכמים שאחריו סבורים שהיא 1.9 ס"מ, או מעט יותר, ומאז התגלית רבים מצדדים בעמדה זו להקטין את שיעורי האורך.
9. מידת מטבעות הרמב"ם היה ידוע לרשימה מכובדת של אחרונים בדורות הקודמים ואלה שמותם:
חושב מחשבות [תפ"ח, סעיף ב'],
ברורי המדות [תקס"ז, סימן ל"א-ל"ה]
גדולי טהרה [תקצ"ט, סימן א']
שו"ת יהודה יעלה [תר"ה, סימן ר"ד ר"]
פני זקן [תר"י, חלה פרק א', פאה פרק ח']
קיצור שלחן ערוך [תרט"ו, בכללים בראש הספר]
צמח צדק [תר"כ, יו"ד סימן שכ"ג]
אפריון שלמה [תרל"ו, סוף קונ' שעורין דאורייתא]
דרישת הזאב [תרמ"ז, או"ח סימנים קנ"ח שצ"ז]
דבר נאה [תר"נ, דף ד]
בית שאול-חדושי מהרי"ץ [תרנ"ז, סעיף ב' סק"א]
10. ואף על פי כן רובם נקטו ששיעור האמה הוא 57 ס"מ בקירוב, והמקילים שבהם נקטו שהאמה 54-55 ס"מ.
[11. כאן המקום לציין שהמגיד משנה וכנראה גם התשב"ץ משערים את האמה 'לדעת הרמב"ם' בשיעור אמה גדול כ-55 ס"מ]
12. בדורות האחרונים נודעו הרבה תשובות מתקופת הגאונים בכל הדורות, ששיערו את נפח הביצים [ללא קשר לאגודלים] במטבעות ערביות, ומידותיהם שוות וקרובות לכל מידות הנפח המסורות בידינו מתקופת הראשונים והאחרונים.
13. לא נמצא בדבריהם כיצד משערים אגודל טפח ואמה !!! והמתרגמים את דברי הגאונים למידות אורך עושים זאת על דעת עצמם.
השאלה הנצבת בפנינו, האם תפקידנו לברוא שיטת מדידה חדשה לטפח ולאמה (כהצעתו של הרב אליעזר), או להניח לשאלה זו ולחפש פתרונות אחרים באופנים יצירתיים, כפי שחיפשו וחקרו חלק מהחכמים המוזכרים בסעיף 9. ולמי אשר לו פתרונים לשאלה זו, יבא וישיב ויפתור התעלומה.
לסיום ברצוני לברר:
1. מקורות לכך שאורך פרה בינונית הוא 2.2 מטר
2. מקורות לכך שמטבעות בשימוש תכוף נשחקות ברמה של 1% לשנה [בכל ספרי המידות שלפני, והמצויים באוצר החכמה, לא מצאתי דבר זה]
3. מנין לנו שאת האגודל והאמה יש למדוד בכלים ומכשור מתקדם, ולהתבסס על מדע הסטטיסטיקות, והרי כלים אלו לא היו לפני רבותינו התנאים והאמוראים קובעי השיעורים, והם מדדו את כל מדידותיהם בדרכים פרימיטיביות.
כמדומני, שעל מנת להקל את הדיון היה כדאי למקד את הדברים בנקודות המרכזיות, ולכתבם בקצרה.
מרבה_שלום כתב:א
האם הברואים משתנים
בגודל האדם חלו שינויים. הכל מודים שבני האדם מוצאם מאיש אחד ושמו נח בן למך שנפטר סה"כ לפני 3774 שנה. והנה ראה זה פלא, במזרח הרחוק תמצא אומות שלימות שממוצע הגובה שלהם 1.5 מטר, ובמערב תמצא באירופה וארה"ב אומות שהגובה הממוצע הוא 1.8 מטר ואף יותר מכך. במדד המשקל העולמי המכונה B M I ימצא שבקרב האומות הנמוכות ממוצע המשקל [ובהתאם אף הנפח] עומד על 50 קילוגרם בקירוב [BMI 22.22], ובקרב האומות הגבוהות יעמוד המשקל הממוצע על 72 קילוגרם בקירוב [22.22 BMI], תוספת גידול של 50% [בזמן שהתוספת בגובה היא של 20% בלבד].
כך הוא בכל הברואים, ובכל הבעלי חיים ישנם תנודות בין המדינות יש של 50% 70% 100% ויותר מכך.
לגבי פרות חולבות: לפני 140 שנה, הרבה לפני עידן התיעוש [ספר עבודת האדמה, נדפס תרמ"ג, ירושלים] היו בארץ ישראל 3 סוגי פרות, פרות ארץ ישראל מניבות 2-3 ליטר חלב ביום, פרות הלבנון בריאות מהם בכח ובמראה ומניבות ממוצע של 5 ליטר ביום, ופרות מצרים מיוחדות ברוב כוח וקומה ותנובתן 6-16 ליטר חלב ביום.
פרות מאותו אזור גידול פחות או יותר מגיעות לשינויים בתפוקת החלב של 200-300%.
בשו"ת התשב"ץ [קכ"א-ר"ד] מבואר שהביצים שבמקומו היו בנפח 12 דרהם שזהו 2/3 מהביצה לפי שיעור הרמב"ם, ולפי הידוע שדרהם של הרמב"ם נע סביב 3 גרם נמצא שנפח ביצה במקומו נע סביבות 35 גרם שבימינו היא קטנה שבקטנות [ביצה ממוצעת בגודל הכי קטן [S] נפחה כ-45 סמ"ק] זו היתה ביצה ממוצעת בדורו.
בדורו של מהר"ר ישועה בסיס בתוניס [תר"י] נמדד נפח הביצים ונמצא שהביצה היא כשיעור אוקיה תוניסאית שהיא 31-32 גרם. קטן יותר משיעורו של התשב"ץ.
לעומת זאת בצפון איטליה מדד הרב שמחה קאלימאני [ת"ל] ומצא שביצה בינונית היא בנפח 60 סמ"ק. [כך על פי דברי הרב י. גרשון וייס בספר צדות ומשקלות של תורה פרק פ"ח]
זאת ועוד, בכל הספרים שבדקתי נמצא שביצי תרנגול ערבי [בלדי] 40-42 סמ"ק. וגם יהודה פליקס כותב שהביצים שמצא בפומפי [למרגלות הר הגעש ווזוב] הן בנפח 41 סמ"ק כנפח ביצה ערבית. כך עד היום אלו המגדלים תרנגול ערבי בחצרותיהם יהיו נפח הביצים כ-30-40 סמ"ק ואף פחות מכך, וכך הוא נפח הביצים מזן בראקאל [שניסו להכניסו לפני כ-5 שנים לשיווק מסחרי] 30 סמ"ק או מעט יותר.
ועוד לא הזכרנו את הפיל האפריקני למול הפיל האסייתי שמכפיל את גודלו גובהו נפחו ואת משקלו. ואת הכלב שההכפלה שם עומדת על תוספת של פי 30 או 50 יש כלב שקטן מחתולה ויש כלב שגדול הרבה יותר מבן אדם מדובר בתוספת של 3000-4000% !!! ואטו כי רוכלא נחשיב וניזיל??
כללו של דבר, הקב"ה ברא בריאה דינמית היא זורמת עם תנאי המחיה מזג האויר וכל דבר המשפיע על גידולם, וההפרשים מגיעים למאות אחוזים בתקופה לא ארוכה, כך זה בכל בעלי החיים שבטבע. והסבורים שלא השתנה דבר ולא עתיד להשתנות דבר דבריהם תמוהים בהחלט. אינני מאמין שיש במדע פרופסר אחד שסבור הבלים מעין אלו, שברואים לא השתנו ולא עשויים להשתנות במשך 1000 או 2000 שנה !!!
מרבה_שלום כתב:ג
שיעור רביעית וחלה
לאור האמור, נשאלת שאלה! מצאנו בגמרא, שנתנו שיעור מקוה ושיעור רביעית גם בביצים וגם באצבעות. וקשה הלא יש שינויים בין הברואים, פעמים שהם גדלים ופעמים מתקטנים וכיצד נתנו 2 שיעורים שונים שאמורים להתאים זה עם זה.
שאלה נוספת נשאלת ידוע שגם תוספות [מנחות דף מ"א] וגם מהר"ם מרוטנבורג הסתפקו כיצד ובאיזה מקום נמדד האגודל. והנה מאחר ורבנן נתנו 2 שיעורים בביצים ובאצבעות למה להם להסתבך במדידת אגודלים יבואו נא וימודו ביצים ואת התוצאה יחלקו באגודלים, ותשקוט הארץ.
התשובה כתובה בשו"ת חסד לאברהם או"ח סימן י"ח, כשחכמים נתנו את ההקבלה בין הביצים לאגודלים, לא היתה שום התחייבות שכך תשמר לעולם, ולתפיסת המדע לא יתכן לקבוע בהחלטיות שכך תהיה ההקבלה לנצח. ולכן מה שלא נמצא במדידת הביצים לא יכריע לנו כיצד מודדים אגודלים. אלו הם דברים שהמדע מודה בהם !!! ומכריח את קיומם.
אפשר היה להשיב שחכמים קבעו כך ברוח הקודש והתגלה להם כמשה מפי הגבורה שהביצים והאגודלים ישמרו על הקבלה לדורות עולם, אולם זה היה נכון אם היינו מוצאים בתלמוד הוראה מפורשת שההקבלה תישאר לעולמים, אולם מאחר ואין גמרא כזו מותר לנו להציע שההקבלה נאמרה כל עוד והיא קיימת וללא כל התחייבות עד מתי תשמר ההקבלה.
אליעזר ג כתב:...לגבי מטבעות:
א. בדיקת ממוצע בין מטבעות אינה משקפת נכונה את משקל המטבע ביצורו , כי מטבעות נשחקים בשימוש , אצל אספנים מקובל להניח שהשחיקה היא בשיעור של כאחוז לשנה , והרי מטבעות לשימוש יוצרו, ורוב מוחלט שלהם בדרך כלל עבר שימוש של שנים רבות. וזו למעשה טעותם המרכזית של חלק מהמחברים האחרונים המורידים משמעותית על פי ממצאי המטבעות משיעור רב חיים נאה.
ב. למעשה מטבעות שלא השתמשו בהם כלל או השתמשו שימוש קצר יש רשימת אפשרויות סגורה של אופן היות כזו מטבע :
1. שמשלוח מטבעות אבד עם יצורו בעיקר בטביעת ספינת משלוח שכזה , במקרה זה נקבל ריכוז משמעותי של מטבעות שכאלו ובדרך כלל מדווח מקור הממצא.
2. שאבדו מהמשתמש הפרטי מיד שהונפקו אחרי שיצאו לציבור ולא נמצאו ע"י אף אחד , מעין זוטו של ים.
3. שהופקדו מיד שהונפקו או אחרי שהופצו למטמון ולא הוא או יורשיו הוציאו אותם משם. במקרה זה גם נצפה למצוא ריכוז מה של מטבעות כאלו ולא אחד או שתיים ודבר זה מדווח במסגרת הקבצים של תיאורי המטבעות ראה להלן.
4. ששימשו לקישוט מיד עם הפצתם או זמן קצר אחריה ואכן נמצאו בהן סימנים לכך כגון שמחוברים לטבעת או סימנים שהיו מחוברים פעם .ללא סימנים ההסתברות לאפשרות כזו רחוקה ביותר, וגם אם ישנם סימנים אין הכרח שלא שימשו כלל.
ג. בקבצים של תיאורי מטבעות מתארים את הסימנים המיוחדים עליהם וכן האם יש קבוצה שנראית חדשה לגמרי ואם יש ממצא קבוצתי את מקורו אם ידוע , כך שבהינתן שאין אף אחד מהאזכורים הללו , יש להוסיף שגם במקרה ונמצאו קיבוץ מטבעות כאפשרות 1 או 3 והמוצא הסתיר את מקור הממצא והפיץ אותם באופן מפוזר , הרי שנותנים דו"ח כולל על מצאי מטבעות בתקופה מסוימת יבחינו בריכוז חריג של מטבעות שנראים חדשים וידווחו על כך.
ד. מכל אלו יעלה שללא דווחים שכאלו הסיכוי למטבע לא משומש אפסי , כי :
1. אבדה בכלל היא נדירה ובפרט במטבעות בעלי ערך גבוה , שאדם יבדוק לעצמו כמה שטרות של מאתיים שקלים עברו תחת ידו וכמה מתוכם נאבדו, וערך דינר של אז היה כ-900 שקלים במחיר הזהב היום ויש להניח שכוח קנייתו או חלקו בשכר היה אז יותר גבוה מ-900 שקלים היום.
2. בנוסף מדובר באבדה שלא נמצאה ע"י אדם אחר ואנו הרי יודעים שסיבת הייאוש בכסף שאבד היא מחד המשמוש בכיסו לייאוש מדעת ומאידך המחשבה שתוך הזמן הקצר הזה מישהו כבר מצאו ולקחו. ולכן אנו מדברים על אבדה בזוטו של ים ושלוליתו של נהר מה הסבירות לכך ?
3. ומה הסבירות שימצאו ברבות הימים כבמצב עליו אנו מדברים את המטבע שנסחפה בים.
4. ועל כך יש להוסיף שכל זה צריך לקרות מיד עם הפצת המטבע.
5.גם אם נצרף הי אלו סיכויים קלושים של אפשרויות אחרות כגון שנלקח לקישוט כחדש לגמרי ואחר כך נותק מהשרשרת או הטבעת ולא נשארו סימנים וכו' נשאר באפשרות קלושה בלבד כך שלהניח שימצא סדר גודל של מטבע אחד כזה על ממצא של מאה מטבעות היא הנחה נדיבה .
ה. גם שמדווחים על מטבע או ריכוז מטבעות כחדש, חשוב באיזה סולם של הבחנה השתמשו , היום קיים סולם למעשה כמה גרסאות שלו בעלי קרוב לעשרים דרגות המשמש אספנים , אך הוא לא היה קיים בעבר, ביחס להרבה דוחות שניתנו לפני בנייתו השתמשו בסולם יותר גס או בהבחנה אינטואיטיבית ומי שמכיר את הסולם החדש מבין שיתכנו הרבה שגיאות באופנים הללו. בנוסף גם אחרי יסודו ישנם חוקרים שלא משתמשים בו ורובם לא מציינים כלל איך אבחנו שהמטבעות חדשים . ממילא יש לקחת דיווח כזה בערבון מוגבל כל עוד איננו יודעים שנעשה על פי הסולם הזה.
מסקנה: בסתם ריכוז מטבעות אנו צריכים להתחשב רק בכבדים ביותר, ביחס מספרי של סדר גודל של כאחד למאה ביחס לכמות המטבעות , כלומר מתוך שלוש מאות מטבעות הנחת העבודה שמקסימום רק שלוש אינם משומשים כלל , אך כמובן ישנם עוד שיקולים להרחבת מה של ההתייחסות , בנוסף לאלו נצרף את אלו שיש בהם סימנים שהשתמשו בהן לקישוט...
באמונתו כתב:אליעזר ג כתב:...לגבי מטבעות:
א. בדיקת ממוצע בין מטבעות אינה משקפת נכונה את משקל המטבע ביצורו , כי מטבעות נשחקים בשימוש , אצל אספנים מקובל להניח שהשחיקה היא בשיעור של כאחוז לשנה , והרי מטבעות לשימוש יוצרו, ורוב מוחלט שלהם בדרך כלל עבר שימוש של שנים רבות. וזו למעשה טעותם המרכזית של חלק מהמחברים האחרונים המורידים משמעותית על פי ממצאי המטבעות משיעור רב חיים נאה.
ב. למעשה מטבעות שלא השתמשו בהם כלל או השתמשו שימוש קצר יש רשימת אפשרויות סגורה של אופן היות כזו מטבע :
1. שמשלוח מטבעות אבד עם יצורו בעיקר בטביעת ספינת משלוח שכזה , במקרה זה נקבל ריכוז משמעותי של מטבעות שכאלו ובדרך כלל מדווח מקור הממצא.
2. שאבדו מהמשתמש הפרטי מיד שהונפקו אחרי שיצאו לציבור ולא נמצאו ע"י אף אחד , מעין זוטו של ים.
3. שהופקדו מיד שהונפקו או אחרי שהופצו למטמון ולא הוא או יורשיו הוציאו אותם משם. במקרה זה גם נצפה למצוא ריכוז מה של מטבעות כאלו ולא אחד או שתיים ודבר זה מדווח במסגרת הקבצים של תיאורי המטבעות ראה להלן.
4. ששימשו לקישוט מיד עם הפצתם או זמן קצר אחריה ואכן נמצאו בהן סימנים לכך כגון שמחוברים לטבעת או סימנים שהיו מחוברים פעם .ללא סימנים ההסתברות לאפשרות כזו רחוקה ביותר, וגם אם ישנם סימנים אין הכרח שלא שימשו כלל.
ג. בקבצים של תיאורי מטבעות מתארים את הסימנים המיוחדים עליהם וכן האם יש קבוצה שנראית חדשה לגמרי ואם יש ממצא קבוצתי את מקורו אם ידוע , כך שבהינתן שאין אף אחד מהאזכורים הללו , יש להוסיף שגם במקרה ונמצאו קיבוץ מטבעות כאפשרות 1 או 3 והמוצא הסתיר את מקור הממצא והפיץ אותם באופן מפוזר , הרי שנותנים דו"ח כולל על מצאי מטבעות בתקופה מסוימת יבחינו בריכוז חריג של מטבעות שנראים חדשים וידווחו על כך.
ד. מכל אלו יעלה שללא דווחים שכאלו הסיכוי למטבע לא משומש אפסי , כי :
1. אבדה בכלל היא נדירה ובפרט במטבעות בעלי ערך גבוה , שאדם יבדוק לעצמו כמה שטרות של מאתיים שקלים עברו תחת ידו וכמה מתוכם נאבדו, וערך דינר של אז היה כ-900 שקלים במחיר הזהב היום ויש להניח שכוח קנייתו או חלקו בשכר היה אז יותר גבוה מ-900 שקלים היום.
2. בנוסף מדובר באבדה שלא נמצאה ע"י אדם אחר ואנו הרי יודעים שסיבת הייאוש בכסף שאבד היא מחד המשמוש בכיסו לייאוש מדעת ומאידך המחשבה שתוך הזמן הקצר הזה מישהו כבר מצאו ולקחו. ולכן אנו מדברים על אבדה בזוטו של ים ושלוליתו של נהר מה הסבירות לכך ?
3. ומה הסבירות שימצאו ברבות הימים כבמצב עליו אנו מדברים את המטבע שנסחפה בים.
4. ועל כך יש להוסיף שכל זה צריך לקרות מיד עם הפצת המטבע.
5.גם אם נצרף הי אלו סיכויים קלושים של אפשרויות אחרות כגון שנלקח לקישוט כחדש לגמרי ואחר כך נותק מהשרשרת או הטבעת ולא נשארו סימנים וכו' נשאר באפשרות קלושה בלבד כך שלהניח שימצא סדר גודל של מטבע אחד כזה על ממצא של מאה מטבעות היא הנחה נדיבה .
ה. גם שמדווחים על מטבע או ריכוז מטבעות כחדש, חשוב באיזה סולם של הבחנה השתמשו , היום קיים סולם למעשה כמה גרסאות שלו בעלי קרוב לעשרים דרגות המשמש אספנים , אך הוא לא היה קיים בעבר, ביחס להרבה דוחות שניתנו לפני בנייתו השתמשו בסולם יותר גס או בהבחנה אינטואיטיבית ומי שמכיר את הסולם החדש מבין שיתכנו הרבה שגיאות באופנים הללו. בנוסף גם אחרי יסודו ישנם חוקרים שלא משתמשים בו ורובם לא מציינים כלל איך אבחנו שהמטבעות חדשים . ממילא יש לקחת דיווח כזה בערבון מוגבל כל עוד איננו יודעים שנעשה על פי הסולם הזה.
מסקנה: בסתם ריכוז מטבעות אנו צריכים להתחשב רק בכבדים ביותר, ביחס מספרי של סדר גודל של כאחד למאה ביחס לכמות המטבעות , כלומר מתוך שלוש מאות מטבעות הנחת העבודה שמקסימום רק שלוש אינם משומשים כלל , אך כמובן ישנם עוד שיקולים להרחבת מה של ההתייחסות , בנוסף לאלו נצרף את אלו שיש בהם סימנים שהשתמשו בהן לקישוט...
אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
מרבה_שלום כתב:ד
תרנגולים
הערכת המדע, שהתרנגול לא היה בנמצא באזורנו [מזרח התיכון] בתקופת יציאת מצרים, ואפילו בזמן בית ראשון היתה מציאותו נדירה ביותר, בעוד עופות אחרים כמו תור ויונה היו מצויים לרוב. אמנם זוהי הערכה בלבד ללא הוכחות מוצקות, אולם מאידך גיסא אין שום הוכחה ניצחת שתרנגולים היו מצויים בתקופות המדוברות בארצנו.
על פי המדע בית הגידול של התרנגולים הוא במזרח הרחוק סין אינדונזיה והאזור [שם מצוי שפע של זנים ומינים שונים של משפחת התרנגולאים הגדלים בחיק הטבע], משם נדדו להודו, עברו לפרס, ומשם התפשטו לבבל סוריה ארץ ישראל ומצרים. בהמשך התפשטו התרנגולים לכל ארצות הים התיכון כמו יוון ואיטליה, ובכיבושי היוונים והרומאים את ארצנו הביאו עמהם תרנגולים לרוב ואף טפחו את גידולם.
משפחת התרנגולים משופעת בזנים ומינים ממינים שונים ומשונים, כמו כן עוף זה הוא מבין המינים שהטבע שלהם לעבור שינויים מהותיים תוך תקופה קצרה יחסית ובמהירות מתפתחות ממנו מוטציות שונות של זנים ותתי זנים השונים מן הזן המקורי. בעקבות שינוי תנאי הגידול אקלים וכל כיוצא בזה.
נוכל לסכם את האמור עד כה במשפטים הבאים :
א. להאמין שתרנגול וביצה השתמרו בצורתם ובגדלם המקורי מזמן המשנה ועד זמננו במשך 1800 שנה זה דבר שמנוגד להגיון הבריא.
ב. אם נרצה לדעת את גודל הביצה בזמן חז"ל, נצטרך לברר את הפרטים הבאים : איזה מין ממיני התרנגולים הובא ארצה מסין, כמה תחנות עבר, אלו שינויים חלו בו בדרך, מתי הגיע התרנגול ארצה, ואלו מוטציות עברו עליו מיום הגיעו עד היום ששיערו בו חכמים.
ג. מאחר ואין בידינו את התשובות לשאלות הנ"ל, לעולם לא נוכל לדעת את שיעור כביצה ששיערו בו חכמים.
לאור כל האמור, אם רב נטוראי גאון כותב כ-400 שנה אחרי רב חסדא שהביצה היא 16-17 דרהם, אין זה משקף קביעה ודאית מה היתה ביצתו של רב חסדא, וקל וחומר שאינו משקף את ביצת התנאים שקדמו בעשרות ומאות שנים לרב חסדא, ושנולדו לתרנגולים בארץ ישראל השונה באקלימה מבבל.
***
עצרתי בנקודה זו בכדי לשמוע על מה אנחנו מתווכחים, ובמה אנחנו משתווים.
מרבה_שלום כתב:סיום וסיכום:
השאלה ה'עצובה' על המכשול בשיעורים לאורך הדורות, תלויה בגישה בין בתי מדרשות שונים.
מדברי הגאונים שהזכרתי לעיל עולה, שכל מי ששיער על פי ההוראות הידועים לו אין מדידתו מוגדרת כמכשול כלל. והוא פעל כדין וכהלכה. ולאחר שנודעה הטעות יש מקום לדיון מה לעשות מכאן ולהבא, ואין דנים על ה'למפרע' כיון שהמודד פעל כהלכה וכשורה וכפי שאכן התבקש ממנו. וכשניתנו ההוראות על דעת כך הם ניתנו שכל אחד יפעל כהבנתו, ואין הדבר מוגדר כמכשול אלא כשימוש נכון ורצוי בכלים שניתנו.
לעומת זאת בשו"ת הלכות קטנות חלק ב' סימן ט' כותב שנהגו בני מקומו לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם בתוך שיעור אכילת פרס של ד' ביצים, ולרבים טועים לא חיישינן, וראוי לשבוק דעתנו ולעשות כמותם. וזה כלל גדול שהיה מוסד בידינו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, כי פשוט הוא שבאהבת ה' את עמו ישראל יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה. עד כאן לשונו.
כל מילה נוספת מיותרת.
מרבה_שלום כתב:סיום וסיכום:
השאלה ה'עצובה' על המכשול בשיעורים לאורך הדורות, תלויה בגישה בין בתי מדרשות שונים.
מדברי הגאונים שהזכרתי לעיל עולה, שכל מי ששיער על פי ההוראות הידועים לו אין מדידתו מוגדרת כמכשול כלל. והוא פעל כדין וכהלכה. ולאחר שנודעה הטעות יש מקום לדיון מה לעשות מכאן ולהבא, ואין דנים על ה'למפרע' כיון שהמודד פעל כהלכה וכשורה וכפי שאכן התבקש ממנו. וכשניתנו ההוראות על דעת כך הם ניתנו שכל אחד יפעל כהבנתו, ואין הדבר מוגדר כמכשול אלא כשימוש נכון ורצוי בכלים שניתנו.
לעומת זאת בשו"ת הלכות קטנות חלק ב' סימן ט' כותב שנהגו בני מקומו לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם בתוך שיעור אכילת פרס של ד' ביצים, ולרבים טועים לא חיישינן, וראוי לשבוק דעתנו ולעשות כמותם. וזה כלל גדול שהיה מוסד בידינו אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, כי פשוט הוא שבאהבת ה' את עמו ישראל יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה. עד כאן לשונו.
כל מילה נוספת מיותרת.
מרבה_שלום כתב:א. הרב אברהם חיים נאה כותב באריכות רבה ששום דבר לא השתנה, וגם לא ישתנה אפילו כמלא נימא, ומאריך בשיעורי תורה שער א' שדברים לא יכולים להשתנות.
בפשטות, כל מי ש'טוען לכתר' שמדידת רב הילאי גאון או רב האי גאון מחייבת את כלל ישראל לדורותיו מבוסס על סברת הרא"ח נאה, דאם לא כן מה ערך יש למדידת הגאונים, ומה משמעותה לגבינו. ונבאר :
ב. גם אם הגאונים מדדו תמהיל של זנים [אינני יודע מנין היה להם כלים ויכולות למדוד מדידה מדעית זו], זה משקף רק את הממוצע בדורם, ולא את הממוצע בדורות שלפניהם ושלאחריהם. בפרט בתרנגול שכפי הנראה היה בתפוצתו הרחבה עוף חדש באזורנו.
מי שמסתמך על בדיקת הגאונים לקביעת הלכה לדורנו, צריך להאמין בכל ליבו שהממוצע של הגאונים, הוא הממוצע של - רב חסדא, רבי יוסי, ושאר מצוקי ארץ, והוא גם הממוצע שלנו, דבר שנוגד כל תפיסה מדעית.
ג. גם אם נניח שבזמן האמוראים והגאונים ידעו על המושג ממוצע בין דורי, אין שום הכרח שדורו של רב חסדא היה מותאם בדיוק לאותו ממוצע, והסיכוי לכך על פי הסתברות הוא קטן מאוד, ובוודאי לא היה ידוע לרב חסדא מהו הממוצע הבין דורי המדויק.
ד. כל הנ"ל נכון גם לגבי מדידות הגאונים. ופשיטא שהגאונים התכוונו לכתוב מידה לבני דורם ואזורם בלבד.
ה. לאור כל זאת, אם באנו לקבוע שיעור לדורנו ולפרש את דברי רב חסדא על פי דברי הגאונים, מוכרחים אנו לסבור כסברת הרא"ח נאה.
אינני יודע כיצד אתה מפריד בין הדברים ?
ו. הגאונים כותבים כך [על פי המופיע באורחות חיים, אשכול, ועוד]: לרב הילאי יצאה בבדיקתו הביצה כך וכך, ואתם תבדקו ותעשו כפי הביצה שיצא לכם בבדיקתכם, כיצד ניתן לפרש דברים אלו לשיטתך.
ז. לטענתי גודל האדם, האגודל, הביצה, ושאר בעלי חיים וצמחים, נתונים לשינויים, ומשתנים כל העת, עיתים לטובה ועיתים לרעה, ובפרט הביצה והתרנגולת שמשתנות בקצב מהיר ומשמעותי. וזהו נתון מדעי ברור שאי אפשר לנטות ממנו.
לטענתי רב חסדא והגאונים מדדו ממוצע שבמקומם ובדורם, המושפע מהשינויים שחלו באותו הזמן.
לאור זאת, כל ההקבלות בין אגודל - ביצה - ומטבעות, בדור מן הדורות, אינו משקף קביעה לדורות אחרים.
ובזה נדחות כל הראיות מגמרות מפורשות, הפוך בה והפוך בה דכולי בה.
ח. כל הטענות על חוסר השינוי בין דורו של משה לדורו של רב חסדא מבוסס על ההנחה שמשה רבינו שיער בביצים, אבל את האמת אתה כותב בעצמך, שלוג וסאה היו מידות נפח ידועות כמו שכיום מקובל לשער במידות כמו ליטר, גאלון, פלואיד אונסס, וכדומה.
הכלי הזה ככלי עבר מדור לדור בגודלו המדויק עד לימות התנאים. ובשעה שראו חכמים צורך להעביר את המדידה לביצים [כפי שאכן אירע שמידת הלוג שניתנה במדבר אבדה מכלל ישראל] כבר היו ביצים מצויות ושיערו חכמים בהם.
לא היה לחז"ל שום מידע על גדלם של הביצים בזמן משה רבינו, וכפי שכתבתי ההסתברות היא שבזמן יציאת מצרים לא היה התרנגול עוף שימושי במזרח התיכון כלל. וכשבאו רבי יוסי ורבי יהודה לשער את הלוג במידות זמנם הם אמרו כך : הלוג המקובל מאבותינו שהוא הלוג המדברי נפחו כנפח 6 ביצים בניוניות שלנו, ללא התייחסות כמה הייתה ביצה במדבר סיני, כי לא היו ביצים במדבר ומפני שמעולם לא שיערו לוג בביצים עד שחידשו זאת לאחר חורבן בית שני.
כך שההצעה בדבר שינוי הביצים מדברת על תקופה של 200 שנה, מול 150-200 שלפניהם, ולא על 200 מול 1500 שנה.
בתוספת מה שהבאתי בתגובה הקודמת שעל פי המדע הביצים עוברים שינויים כל העת וגם בתקופת הגאונים והאמוראים אין ספק שחלו שינויים בתרנגולים ובביצים!!!!!!
השאילה איננה האם השתנה, אלא בכמה השתנה, והאם התחלפו הזנים או שהזנים הישנים השתמרו !!!!!
ט. הקביעה הזו היא קביעה מדעית טהורה ואין לה כל קשר עם הסתירה בין ביצים לאגודלים [גם האגודלים משתנים], אלא נטו חקירה בגודל הביצים.
אני אומר את הקביעה הזו על הכבשים, הג'ירפות, ועל כל בעל חי אחר שאין לו כל זיקה לקביעת שיעורי התורה. זו עובדה מציאותית שבעלי חיים עוברים בטבע שינויים משמעותיים בגודלם, בצבע עורם, ואין שום דבר שנשאר על עמדו במשך אלפי שנים. זו אמונה שאין לה כל קשר למציאות.
מרבה_שלום כתב:השלמות טכניות :
1. לגבי הביצים בפומפי. הם נבדקו על ידי יהודה פליקס בלבד, והוא כותב בפירוש שגודלם הממוצע 41 סמ"ק. כל שאר הספרים שפגשתי מצטטים את פליקס, ולפעמים לא מצטטים אותו מדויק, לא ידוע על מודדים נוספים שמצאו משהו אחר.
2. לגבי ביצים בזמנינו. אלו הם הנתונים : ביצים של תרנגול בראקאל הם בממוצע של 30 מ"ל, ביצה ערבית - 40-43 מ"ל, ביצה מזן לגהורן – 60 מ"ל, ביצת פטם – כ-70 מ"ל ויותר, ביצת קוצ'ין [תרנגול שהתפשט באירופה לפני 170 שנה ומוצאו מיוחס לקוצ'ין] 80 מ"ל ומעלה.
ההבדלים נובעים משינוי בין זנים ומינים שונים, ולא מהבדלי תזונה מאחר וכל הביצים הנ"ל גדלו בחיק הטבע הפתוח [זו גם הסיבה שבארץ ישראל ייבאו פרות מהולנד וגרמניה ולא פיטמו את הפרות המקומיות, כי זה זנים שונים ובעלי תכונות ייחודיות, ועם שינוי הרגלי אכילה אי אפשר לשנות תכונות העוברות ב - DNA].
כיצד נדע מה היתה הביצה המצויה בזמן חז"ל, אנחנו לא יודעים, ולא הגאונים ידעו.
3. לגבי נעליים, אין דבר כזה שאדם בגובה 170 ס"מ ישתמש בנעל של 26 או 27 ס"מ, הרגל לא תכנס לו בנעל, תבדוק ותמצא.
4. לגבי חכמי הספרדים, עשרות מחכמי הספרדים [מירושלים, טורקיה, והסביבה], רובם קדמו להצל"ח, חידשו וכתבו מדעתם שגובהו של קטן בן 9 [115-120 ס"מ] בדורם, הוא מעט פחות מ-2 אמות בנות ששה טפחים, דבר שמכריח את שיעור האמה הגדול. ולא נמצא ביניהם מי שפקפק על מדידה זו.
הידיעה הנפוצה בתבל שחכמי הספרדים נהגו בשיעור אמה של 46-48 ס"מ, מקורה בקביעה שקבע רא"ח נאה ונסמכת על ההנחה :
שגובה קטן בן 9 הוא 90 ס"מ [דבר שאין לו אחיזה במציאות]
שמשיעור רביעית שנהגו בו הספרדים ניתן ללמוד את שיעור מידות האורך [דבר שאיננו צודק, ראה בספר קרית אריאל פרק ט']
באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
מרבה_שלום כתב:בל"נ מחר אעביר את דברי הרב אליעזר לידידי.
בנתיים משהו נוסף שקיבלתי ממנו.באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
בענין שחיקת המטבעות
אין בירור גמור שהרמב"ם והגאונים שיערו במטבעות שאינן שחוקות, אולם יש סברא חזקה כשאשר פוסק כותב שיעור במטבעות כגון דרהם דינר אוקיה, וידוע לו שישנה תופעה של שחיקת מטבעות מכוונת בידי אדם הוא ישתדל למדוד את מדידותיו במטבעות מקוריות שלא נשחקו.
גם אם נניח שהרמב"ם והגאונים לקחו מטבעות מזדמנות, יש להניח שהמטבעות שנמצאים בידינו הם ברובם מטבעות ששחוקות יותר משיעור השחיקה שהיתה בשעת המדידה, שהרי אין סברא שהם מדדו רק במטבעות שהסתיים תהליך שחיקתם, אלא היו ביניהם גם מטבעות חדשות או קרובות לחדשות.
בענין שיעור רגמ"ה ורש"י
יש לציין שהרא"ח נאה [שיעור מקוה סעיף ז'] כבר עמד על חשבון הדינר לדעת רש"י, על דברי הרמב"ן, ועל שיעור הרביעית לדעת רש"י ורגמ"ה שהוא כ-90 מ"ל בקירוב עיי"ש. אלא שכבר הוא יסד את החידוש שמידת הגאונים והרמב"ם עיקר ואין להתחשב בשיטות אחרות, הן המגדילות והן המקטינות.
בפרט לענין שיעור פרוטה ופדיון שכבר הורגלו הרבה דורות לפסוק כהגאונים שהדינר 96 שעורות, וקשה מאוד לשנות את המסורת בדורנו.
באמונתו כתב:מרבה_שלום כתב:בל"נ מחר אעביר את דברי הרב אליעזר לידידי.
בנתיים משהו נוסף שקיבלתי ממנו.באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
בענין שחיקת המטבעות
גם אם נניח שהרמב"ם והגאונים לקחו מטבעות מזדמנות, יש להניח שהמטבעות שנמצאים בידינו הם ברובם מטבעות ששחוקות יותר משיעור השחיקה שהיתה בשעת המדידה, שהרי אין סברא שהם מדדו רק במטבעות שהסתיים תהליך שחיקתם, אלא היו ביניהם גם מטבעות חדשות או קרובות לחדשות.
אמנם לענ"ד מסתבר שמדדו בסתם מטבעות מסתובבות, מצויות ושכיחות שביניהם, ולא בחדשות דווקא אשר אינם ביד כל אדם, מפני שכל כה"ג הו"ל לפרושי, שהרי כל מטרת שיעורם - לתת כלי שקילה לכל אדם בימיהם!
אמנם מטבעות שבידינו רובם אולי כדבריך, יותר משומשות מן הממוצעות שבימיהם, אבל אם נכונו דבריי, כי גם מדידת שקילתם, במטבעות משומשות שבשוק, כבר מדובר בדקויות, ולא בהפרשים משמעותיים.בענין שיעור רגמ"ה ורש"י
מסתמא רש"י מייצג בדבריו את מסורת אשכנז וצרפת שבדורותיו (מימות רגמ"ה ומעלה ועד דורות אחרונים לפחות).
מצד השני, הרמב"ן הספרדי, אכן נקט ע"ד הגאונים בתחילה, ואחרי שהגיע לא"י, הרי הכריע עפ"י שקלי הקודש, שכדעת רש"י - כן האמת.
ממילא קשה ההתעלמות מן העובדות ומן מסקנת רבינו הרמב"ן.
אליעזר ג כתב:באמונתו כתב:מרבה_שלום כתב:בל"נ מחר אעביר את דברי הרב אליעזר לידידי.
בנתיים משהו נוסף שקיבלתי ממנו.באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
בענין שחיקת המטבעות
גם אם נניח שהרמב"ם והגאונים לקחו מטבעות מזדמנות, יש להניח שהמטבעות שנמצאים בידינו הם ברובם מטבעות ששחוקות יותר משיעור השחיקה שהיתה בשעת המדידה, שהרי אין סברא שהם מדדו רק במטבעות שהסתיים תהליך שחיקתם, אלא היו ביניהם גם מטבעות חדשות או קרובות לחדשות.
אמנם לענ"ד מסתבר שמדדו בסתם מטבעות מסתובבות, מצויות ושכיחות שביניהם, ולא בחדשות דווקא אשר אינם ביד כל אדם, מפני שכל כה"ג הו"ל לפרושי, שהרי כל מטרת שיעורם - לתת כלי שקילה לכל אדם בימיהם!
אמנם מטבעות שבידינו רובם אולי כדבריך, יותר משומשות מן הממוצעות שבימיהם, אבל אם נכונו דבריי, כי גם מדידת שקילתם, במטבעות משומשות שבשוק, כבר מדובר בדקויות, ולא בהפרשים משמעותיים.בענין שיעור רגמ"ה ורש"י
מסתמא רש"י מייצג בדבריו את מסורת אשכנז וצרפת שבדורותיו (מימות רגמ"ה ומעלה ועד דורות אחרונים לפחות).
מצד השני, הרמב"ן הספרדי, אכן נקט ע"ד הגאונים בתחילה, ואחרי שהגיע לא"י, הרי הכריע עפ"י שקלי הקודש, שכדעת רש"י - כן האמת.
ממילא קשה ההתעלמות מן העובדות ומן מסקנת רבינו הרמב"ן.
איני מבין למה אתה שואל אותי אני טורח לענות לך תשובה ונראה שאפילו לא קראת אותה . כפי שכתבתי השוק בעולם המוסלמי היה מלא משקולות במשקל דרהם המקורי עשויות זכוכית נמצאו עשרות רבות כאלו מתקופת הרמבם לא פחות ממטבעות של דרהם להעיד על מידת נפוצותם , ראה ספרו של הרב וייס. הסיבה להיותם היא מהטעם הפשוט שידעו מהשחיקה, ומדדו את ערכם לפי המשקל בפועל, ממילא אין שום ספק שהרמבם ידע מה שידע אחרון הקונים בשוק , ואין שום ספק שהייתה לו גישה למשקלות שהיו אצל כל סוחר ואולי גם במשקי בית , ומכאן שמדד במשקלות הדרהם שהיו מצויות והבין היטב את נצרכותם על מנת לקבל משקל אחיד, ומסתבר שכיוון שדקדק השתמש בממוצע מקרב כמה משקולות . וכן ידע כל אדם שקנה מימיו בשוק והבינו היטב כל לומדי דברי הרמבם בעולם המוסלמי, וכן המשקולות היו מצויות להם גם כן. ובכלל המושג משקל דרהם = דרהם כייל פירושו משקולת דרהם כפי שידעו כל בני התקופות תחת שלטון המוסלמים.
עניתי גם על שאלתך לגבי הרמבן לעיל עיין שם .
אבל "עמדתו המקורית" אינה אלא אישור שיטת רש"י, היינו מסורת אשכנז וצרפת של דורי דורות עד האחרונים. מאחר שחזר בו הרמב"ן הספרדי, שהוכיח כי רש"י צודק, תמוה המנהג שמקילים בדבר.אחרי היותו בא"י מה שחזר בו בוודאי הוא לעניין פדיון הבן, ודומני שמעיקר הדין לא פוסקים בעניין זה כעמדתו המקורית...
באמונתו כתב:אליעזר ג כתב:באמונתו כתב:מרבה_שלום כתב:בל"נ מחר אעביר את דברי הרב אליעזר לידידי.
בנתיים משהו נוסף שקיבלתי ממנו.באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
בענין שחיקת המטבעות
גם אם נניח שהרמב"ם והגאונים לקחו מטבעות מזדמנות, יש להניח שהמטבעות שנמצאים בידינו הם ברובם מטבעות ששחוקות יותר משיעור השחיקה שהיתה בשעת המדידה, שהרי אין סברא שהם מדדו רק במטבעות שהסתיים תהליך שחיקתם, אלא היו ביניהם גם מטבעות חדשות או קרובות לחדשות.
אמנם לענ"ד מסתבר שמדדו בסתם מטבעות מסתובבות, מצויות ושכיחות שביניהם, ולא בחדשות דווקא אשר אינם ביד כל אדם, מפני שכל כה"ג הו"ל לפרושי, שהרי כל מטרת שיעורם - לתת כלי שקילה לכל אדם בימיהם!
אמנם מטבעות שבידינו רובם אולי כדבריך, יותר משומשות מן הממוצעות שבימיהם, אבל אם נכונו דבריי, כי גם מדידת שקילתם, במטבעות משומשות שבשוק, כבר מדובר בדקויות, ולא בהפרשים משמעותיים.בענין שיעור רגמ"ה ורש"י
מסתמא רש"י מייצג בדבריו את מסורת אשכנז וצרפת שבדורותיו (מימות רגמ"ה ומעלה ועד דורות אחרונים לפחות).
מצד השני, הרמב"ן הספרדי, אכן נקט ע"ד הגאונים בתחילה, ואחרי שהגיע לא"י, הרי הכריע עפ"י שקלי הקודש, שכדעת רש"י - כן האמת.
ממילא קשה ההתעלמות מן העובדות ומן מסקנת רבינו הרמב"ן.
איני מבין למה אתה שואל אותי אני טורח לענות לך תשובה ונראה שאפילו לא קראת אותה . כפי שכתבתי השוק בעולם המוסלמי היה מלא משקולות במשקל דרהם המקורי עשויות זכוכית נמצאו עשרות רבות כאלו מתקופת הרמבם לא פחות ממטבעות של דרהם להעיד על מידת נפוצותם , ראה ספרו של הרב וייס. הסיבה להיותם היא מהטעם הפשוט שידעו מהשחיקה, ומדדו את ערכם לפי המשקל בפועל, ממילא אין שום ספק שהרמבם ידע מה שידע אחרון הקונים בשוק , ואין שום ספק שהייתה לו גישה למשקלות שהיו אצל כל סוחר ואולי גם במשקי בית , ומכאן שמדד במשקלות הדרהם שהיו מצויות והבין היטב את נצרכותם על מנת לקבל משקל אחיד, ומסתבר שכיוון שדקדק השתמש בממוצע מקרב כמה משקולות . וכן ידע כל אדם שקנה מימיו בשוק והבינו היטב כל לומדי דברי הרמבם בעולם המוסלמי, וכן המשקולות היו מצויות להם גם כן. ובכלל המושג משקל דרהם = דרהם כייל פירושו משקולת דרהם כפי שידעו כל בני התקופות תחת שלטון המוסלמים.
עניתי גם על שאלתך לגבי הרמבן לעיל עיין שם .
1. באמת לא הבנתי כוונתך בתגובה הקודמת (דמיתי שהתכוונת אל משהו אחר), כעת לפחות מובנת לי כוונתך.
כמובן, הדברים טעונים בדיקה. הא לכאורה, הרי כל מה שיש לומר במטבעות - נכון גם לגבי משקלות. מסתמא, אם מטבעות שרדו, אף משקלות שרדו. מה נ"מ אם מדברים באלו או באלו?
הכלל לענ"ד, כי הגאונים והרמב"ם נתנו סימנים ושיעורים בדבר השווה לכל נפש, לא למקצוענים בלבד. מסתבר ודאי אפוא, אשר דיברו בהווה וברגיל, שכל אדם יוכל לשער בביתו ועל שולחנו. ממילא בטל טיעון השחיקה!
2. כתבת:אבל "עמדתו המקורית" אינה אלא אישור שיטת רש"י, היינו מסורת אשכנז וצרפת של דורי דורות עד האחרונים. מאחר שחזר בו הרמב"ן הספרדי, שהוכיח כי רש"י צודק, תמוה המנהג שמקילים בדבר.אחרי היותו בא"י מה שחזר בו בוודאי הוא לעניין פדיון הבן, ודומני שמעיקר הדין לא פוסקים בעניין זה כעמדתו המקורית...
הרב אליעזר, דבריך (בכל תחום) מרשימים בגאונותם והיקפם, יסודיותם ומקוריותם.
חסרונם מאידך (לדידי) הוא באופן הצגתם. דרכך בתקיפות, שאינה נותנת מקום לאפשרות אחרת. כארי בסוגר, כלוחם מלחמת קיום, ביטחון עצמי מופרז. אוי אל מי שלא מיישר אתך קו, ומעז לחלוק עליך, לחשוב אחרת. אני אישית נרתע להתווכח אתך.
דברי חכמים - בנחת נשמעים, בענווה ובכפיפות קומה, למד לשונך תמיד לומר איני יודע, ספק שמא אולי.
אליעזר ג כתב:באמונתו כתב:אליעזר ג כתב:באמונתו כתב:מרבה_שלום כתב:בל"נ מחר אעביר את דברי הרב אליעזר לידידי.
בנתיים משהו נוסף שקיבלתי ממנו.באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
בענין שחיקת המטבעות
גם אם נניח שהרמב"ם והגאונים לקחו מטבעות מזדמנות, יש להניח שהמטבעות שנמצאים בידינו הם ברובם מטבעות ששחוקות יותר משיעור השחיקה שהיתה בשעת המדידה, שהרי אין סברא שהם מדדו רק במטבעות שהסתיים תהליך שחיקתם, אלא היו ביניהם גם מטבעות חדשות או קרובות לחדשות.
אמנם לענ"ד מסתבר שמדדו בסתם מטבעות מסתובבות, מצויות ושכיחות שביניהם, ולא בחדשות דווקא אשר אינם ביד כל אדם, מפני שכל כה"ג הו"ל לפרושי, שהרי כל מטרת שיעורם - לתת כלי שקילה לכל אדם בימיהם!
אמנם מטבעות שבידינו רובם אולי כדבריך, יותר משומשות מן הממוצעות שבימיהם, אבל אם נכונו דבריי, כי גם מדידת שקילתם, במטבעות משומשות שבשוק, כבר מדובר בדקויות, ולא בהפרשים משמעותיים.בענין שיעור רגמ"ה ורש"י
מסתמא רש"י מייצג בדבריו את מסורת אשכנז וצרפת שבדורותיו (מימות רגמ"ה ומעלה ועד דורות אחרונים לפחות).
מצד השני, הרמב"ן הספרדי, אכן נקט ע"ד הגאונים בתחילה, ואחרי שהגיע לא"י, הרי הכריע עפ"י שקלי הקודש, שכדעת רש"י - כן האמת.
ממילא קשה ההתעלמות מן העובדות ומן מסקנת רבינו הרמב"ן.
...כפי שכתבתי השוק בעולם המוסלמי היה מלא משקולות במשקל דרהם המקורי עשויות זכוכית נמצאו עשרות רבות כאלו מתקופת הרמבם לא פחות ממטבעות של דרהם להעיד על מידת נפוצותם , ראה ספרו של הרב וייס. הסיבה להיותם היא מהטעם הפשוט שידעו מהשחיקה, ומדדו את ערכם לפי המשקל בפועל, ממילא אין שום ספק שהרמבם ידע מה שידע אחרון הקונים בשוק , ואין שום ספק שהייתה לו גישה למשקלות שהיו אצל כל סוחר ואולי גם במשקי בית , ומכאן שמדד במשקלות הדרהם שהיו מצויות והבין היטב את נצרכותם על מנת לקבל משקל אחיד, ומסתבר שכיוון שדקדק השתמש בממוצע מקרב כמה משקולות . וכן ידע כל אדם שקנה מימיו בשוק והבינו היטב כל לומדי דברי הרמבם בעולם המוסלמי, וכן המשקולות היו מצויות להם גם כן. ובכלל המושג משקל דרהם = דרהם כייל פירושו משקולת דרהם כפי שידעו כל בני התקופות תחת שלטון המוסלמים.
עניתי גם על שאלתך לגבי הרמבן לעיל עיין שם .
1. באמת לא הבנתי כוונתך בתגובה הקודמת (דמיתי שהתכוונת אל משהו אחר), כעת לפחות מובנת לי כוונתך.
כמובן, הדברים טעונים בדיקה. הא לכאורה, הרי כל מה שיש לומר במטבעות - נכון גם לגבי משקלות. מסתמא, אם מטבעות שרדו, אף משקלות שרדו. מה נ"מ אם מדברים באלו או באלו?
הכלל לענ"ד, כי הגאונים והרמב"ם נתנו סימנים ושיעורים בדבר השווה לכל נפש, לא למקצוענים בלבד. מסתבר ודאי אפוא, אשר דיברו בהווה וברגיל, שכל אדם יוכל לשער בביתו ועל שולחנו. ממילא בטל טיעון השחיקה!
2. כתבת:אבל "עמדתו המקורית" אינה אלא אישור שיטת רש"י, היינו מסורת אשכנז וצרפת של דורי דורות עד האחרונים. מאחר שחזר בו הרמב"ן הספרדי, שהוכיח כי רש"י צודק, תמוה המנהג שמקילים בדבר.אחרי היותו בא"י מה שחזר בו בוודאי הוא לעניין פדיון הבן, ודומני שמעיקר הדין לא פוסקים בעניין זה כעמדתו המקורית...
הרב אליעזר, דבריך (בכל תחום) מרשימים בגאונותם והיקפם, יסודיותם ומקוריותם...
1.אבל
א. מטבעות עשויות מכסף וזהב משקולות עשויות מזכוכית. זכוכית פחות נשחקת וניכר שנשחקה כי שחיקתה היא נפילת חתיכות.
ב. השימוש במשקולות פחות שוחק כי אינם עוברים מיד ליד בזעה בלכלוך בחיכוך מתמיד ובכל מיני דרכים מזיקות בהם בודקים אותם . לפי הממצאים כמעט כל המטבעות שחוקות אבל חלק משמעותי אולי רוב מהמשקולות לא.
ג. ועוד אין בעיה להשתמש במטבעות שחוקים כי הרי ערכם הוא לפי משקלם , מאידך אסור להשתמש במשקולות שחוקות וממילא אצל כל סוחר ישר או ירא חוק תמצא אותם וכן גם בחלק מהבתים בהם השימוש אינו כל כך מסיבי שישחוק בכלל . ומכאן שהן היו זמינות לכל אחד ...
באמונתו כתב:אליעזר ג כתב:באמונתו כתב:אליעזר ג כתב:באמונתו כתב:מרבה_שלום כתב:בל"נ מחר אעביר את דברי הרב אליעזר לידידי.
בנתיים משהו נוסף שקיבלתי ממנו.באמונתו כתב:אינני מכיר סוגיה הזו היטב, רק אבקש לשאול שתי שאלות תם:
1. אם מטבעות נשחקות ונחסרות מפני שימושם, מסתמא אף מדידות של הגאונים והרמב"ם בעצמם מלכתחילה, נערכו במטבעות שהיו בתפוצה ובשימוש (= coins in circulation), לא במטבעות שהונפקו ויוּצרו באותו רגע.
אין לטעון גם, אשר במשך כל מאות רבות ויותר של שנים, מימי הגאונים והרמב"ם ועד היום, נמשכה ונוספה השחיקה, היות וכל עיקר שחיקתם והתבלותם והתכלותם, מפני שימושם דווקא, בעוד רבים ממטבעות אלו, לא היו בשימוש בני אדם, משך כל אלה הדורות כלל.
2. שאלה השנייה לא קשורה לראשונה.
הנני מנסה להבין, מדוע עד היום בפוסקים משתמשים וסומכים על שיעור של הגאונים והרמב"ם = לפי משקל הדרהם, אחרי שהרמב"ן הכריע בפירוש, על סמך שקלי הקודש מזמן הבית, כשיעור רש"י שנגד הגאונים והרמב"ם, לפי "משקל הישר של קולוניא", ראה המצורף פה:
בענין שחיקת המטבעות
גם אם נניח שהרמב"ם והגאונים לקחו מטבעות מזדמנות, יש להניח שהמטבעות שנמצאים בידינו הם ברובם מטבעות ששחוקות יותר משיעור השחיקה שהיתה בשעת המדידה, שהרי אין סברא שהם מדדו רק במטבעות שהסתיים תהליך שחיקתם, אלא היו ביניהם גם מטבעות חדשות או קרובות לחדשות.
אמנם לענ"ד מסתבר שמדדו בסתם מטבעות מסתובבות, מצויות ושכיחות שביניהם, ולא בחדשות דווקא אשר אינם ביד כל אדם, מפני שכל כה"ג הו"ל לפרושי, שהרי כל מטרת שיעורם - לתת כלי שקילה לכל אדם בימיהם!
אמנם מטבעות שבידינו רובם אולי כדבריך, יותר משומשות מן הממוצעות שבימיהם, אבל אם נכונו דבריי, כי גם מדידת שקילתם, במטבעות משומשות שבשוק, כבר מדובר בדקויות, ולא בהפרשים משמעותיים.בענין שיעור רגמ"ה ורש"י
מסתמא רש"י מייצג בדבריו את מסורת אשכנז וצרפת שבדורותיו (מימות רגמ"ה ומעלה ועד דורות אחרונים לפחות).
מצד השני, הרמב"ן הספרדי, אכן נקט ע"ד הגאונים בתחילה, ואחרי שהגיע לא"י, הרי הכריע עפ"י שקלי הקודש, שכדעת רש"י - כן האמת.
ממילא קשה ההתעלמות מן העובדות ומן מסקנת רבינו הרמב"ן.
...כפי שכתבתי השוק בעולם המוסלמי היה מלא משקולות במשקל דרהם המקורי עשויות זכוכית נמצאו עשרות רבות כאלו מתקופת הרמבם לא פחות ממטבעות של דרהם להעיד על מידת נפוצותם , ראה ספרו של הרב וייס. הסיבה להיותם היא מהטעם הפשוט שידעו מהשחיקה, ומדדו את ערכם לפי המשקל בפועל, ממילא אין שום ספק שהרמבם ידע מה שידע אחרון הקונים בשוק , ואין שום ספק שהייתה לו גישה למשקלות שהיו אצל כל סוחר ואולי גם במשקי בית , ומכאן שמדד במשקלות הדרהם שהיו מצויות והבין היטב את נצרכותם על מנת לקבל משקל אחיד, ומסתבר שכיוון שדקדק השתמש בממוצע מקרב כמה משקולות . וכן ידע כל אדם שקנה מימיו בשוק והבינו היטב כל לומדי דברי הרמבם בעולם המוסלמי, וכן המשקולות היו מצויות להם גם כן. ובכלל המושג משקל דרהם = דרהם כייל פירושו משקולת דרהם כפי שידעו כל בני התקופות תחת שלטון המוסלמים.
עניתי גם על שאלתך לגבי הרמבן לעיל עיין שם .
1. באמת לא הבנתי כוונתך בתגובה הקודמת (דמיתי שהתכוונת אל משהו אחר), כעת לפחות מובנת לי כוונתך.
כמובן, הדברים טעונים בדיקה. הא לכאורה, הרי כל מה שיש לומר במטבעות - נכון גם לגבי משקלות. מסתמא, אם מטבעות שרדו, אף משקלות שרדו. מה נ"מ אם מדברים באלו או באלו?
הכלל לענ"ד, כי הגאונים והרמב"ם נתנו סימנים ושיעורים בדבר השווה לכל נפש, לא למקצוענים בלבד. מסתבר ודאי אפוא, אשר דיברו בהווה וברגיל, שכל אדם יוכל לשער בביתו ועל שולחנו. ממילא בטל טיעון השחיקה!
2. כתבת:אבל "עמדתו המקורית" אינה אלא אישור שיטת רש"י, היינו מסורת אשכנז וצרפת של דורי דורות עד האחרונים. מאחר שחזר בו הרמב"ן הספרדי, שהוכיח כי רש"י צודק, תמוה המנהג שמקילים בדבר.אחרי היותו בא"י מה שחזר בו בוודאי הוא לעניין פדיון הבן, ודומני שמעיקר הדין לא פוסקים בעניין זה כעמדתו המקורית...
הרב אליעזר, דבריך (בכל תחום) מרשימים בגאונותם והיקפם, יסודיותם ומקוריותם...
1.אבל
א. מטבעות עשויות מכסף וזהב משקולות עשויות מזכוכית. זכוכית פחות נשחקת וניכר שנשחקה כי שחיקתה היא נפילת חתיכות.
ב. השימוש במשקולות פחות שוחק כי אינם עוברים מיד ליד בזעה בלכלוך בחיכוך מתמיד ובכל מיני דרכים מזיקות בהם בודקים אותם . לפי הממצאים כמעט כל המטבעות שחוקות אבל חלק משמעותי אולי רוב מהמשקולות לא.
ג. ועוד אין בעיה להשתמש במטבעות שחוקים כי הרי ערכם הוא לפי משקלם , מאידך אסור להשתמש במשקולות שחוקות וממילא אצל כל סוחר ישר או ירא חוק תמצא אותם וכן גם בחלק מהבתים בהם השימוש אינו כל כך מסיבי שישחוק בכלל . ומכאן שהן היו זמינות לכל אחד ...
הדברים מתמיהים אותי, שהלא א"כ לא מובן על מה המהומה, ולפחות שלושה חיבורים מדורינו ידועים לי מעניין "השיעור הקטן", הכול על סמך בדיקת מטבעות דרהם מקוריות.
כיצד ומדוע, אף אחד מהם לא עלה על דעתו בפשטות, לבדוק גם "משקלות דרהם", מלבד "מטבעות דרהם"?!
אליעזר ג כתב:ואני חוזר על בקשתי שזה לא יקרה בהודעות הבאות אלא שאו שתענה במדויק על שבע שאלות אלו שכאמור הן רק חלק מהשאלות שלא נענו , או שתודיע שאין בכוונתך לעשות כן ונפסיק את הדיון
אליעזר ג כתב:...הרב וייס כן בדק משקלות דרהם , האחרים איני יודע , ועוד שגם לדרכי יוצא דרהם של הרמבם בסביבות 3.05 מול 3.2 כרב חיים נאה אומנם מהגמרא בערובין פג יוצא שיעור קרוב לרב חיים .
בכל מקרה כל ההכרעה של מטבעות אלו אינה אמורה להכריע את השיעורים אלא לכוון אותנו למקום המדידה באגודל וכן בידינו בדורינו לבדוק דברים יותר מדויק משהיה ביד הרמבם וודאי ביחס לביצים שהיה ביד הגאונים. ולכן לכאורה שתהיינה בידינו מדידות כאלו בקליבר של כמות אנשים מספקת ביחס לאגודלים לא נצטרף לשיעור הרמבם וביחס לגאונים כבר עכשיו אין צורך בשיעורם .
אומנם יש לקבל הכרעה הלכתית האם העדפה יחודית לדורינו של תרנגולות שרק מטילות ואינן לבשר שמעלה את משקל הביצה הבינונית בארץ מקצת מעל 60 גרם ל-לכמעט 62 גרם צריך להלקח בחשבון מול הבינונית שהייתה קבועה לדורות קצת מעל 60 גרם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 372 אורחים