גואל הדם

[בתבונה]

האם לריה"ג יהיה רשות ביד כל אדם להרוג כל רוצח לפני שעמד לדין.
אמנם יש דין גואל הדם לגבי כך שאינו נהרג עליו (ונ"מ שלא יהרג גם לאחר שיחזרו דיני נפשות)
ועוד ציטוט
http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.ph ... 7.96.D7.94
לראשונים כתבו שדין גואל הדם נוהג (רבינו ירוחם לב ג, בשם ה"ר אברהם), וביארו אחרונים שלמרות שאין רשות לבית דין להרוג את הרוצח, גם לסוברים שבזמן שדיני נפשות נוהגים אין רשות להורגו קודם שנגמר הדין (ראה לעיל), מכל מקום ודאי שלגדור הדבר - ולמעט ברציחות - דין גואל הדם נוהג אף בזמן הזה (תומים ב, אורים סק"ב).
יש מהאחרונים שכתב שאינו נוהג בזמן הזה, ולא עוד אלא שאינו יכול גואל הדם אפילו לסבב לו מיתה על ידי ערכאות, שלא יפה כחו של גואל הדם מכח סנהדרין וכל בתי דיני ישראל שאינם דנים דיני נפשות בזמן הזה (חוות יאיר קמו).
ויש מהאחרונים שהסתפק אם נוהג בזמן הזה, שהרי על כל פנים זקוקים לקבלת עדות לברר אמיתת הדבר שהרגו הרוצח, ובזמן הזה אין אנו רשאים לקבל עדות לדיני נפשות, אלא שאפשר שמכיון שאפילו בעדות מוכחשת בבדיקות יש רשות לגואל הדם להרגו, שאינו עדיף מההורג שלא בכוונה (ראה לעיל), אם כן אף בזמן הזה יש לומר שאינו עדיף מההורג שלא בכוונה (קצות החושן ב סק"א).
ואחרונים כתבו שהלכה למעשה נהגו להשתדל להביא הרוצח לערכאות לדונו ולענשו, וכופים הגואל ליתן הדמים הראויים ליתן בערכאות, אבל לא שכר מליצות ושוחד שהוא ממון הרבה, אלא אם רואים שהקהל צריך לכך, נותנים השוחד מממון הקהל, לגדור הפרצה, שלא יהיה דם בני ברית הפקר. ואפילו כשיודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח, מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין, כדי שיהא מפורסם שאין דמם של בני ברית הפקר (צמח צדק (הקדמון) קיא).

[מעט דבש]

החילוק הברור הוא בין רוצח הנמצא חוץ לעיר מקלט קודם שנפסק עליו דין גלות, לבין לאחר שנפסק עליו גלות, שאם לא כך גם בימינו יהיה למ"ד מצוה או רשות ביד גואל הדם להרוג את הרוצח, דבר שלא יתכן.

החזון איש (מכות כג) כתב ג"כ בתחילה מסברא כדבריך [וכן ס"ל לאבי עזרי הל' רוצח ה, י], אך לבסוף הוכיח החזו"א מהרמב"ם (הל' רוצח ה, י) לא כך. וכן במאירי (מכות י: -ויצוטט בהמשך) כתב מפורש שאף קודם העמדה בדין פטור.

והטענה שאם כך גם גם בימינו יהיה מצוה או רשות ביד גואל הדם להרוג את הרוצח, אינה טענה, כיון שכל המחלוקת (מכות יא:) אם מצוה או רשות היא ביצא מעיר מקלט, ולא קודם שנכנס, שאז "אין זה מצוה או רשות כלל, דבודאי אסור להרגו, אלא דבדיעבד אינו מתחייב מיתה" (לשון שיעורי ר' שמואל לעיל).
והאחרונים שדנו בזה (כמבואר בהודעתך הבאה) לא דנו אלא משום מגדר מילתא, ולכן הוסיפו שאף כל אדם לא יהיה נהרג עליו, למגדר מילתא. אף שמדינא רק גואל הדם עצמו פטור בהרגו קודם העמדה לדין.

צריך לחדד שהחילוק הוא בין לפני פסק ולאחר פסק גלות על הרוצח, ולאו דוקא בין קודם שנכנס לעיר מקלט לבין לאחר שנכנס.
שהרי פשוט שאם לאחר שנפסק גלות והרוצח בחר שלא ללכת לעיר מקלט שפשוט שדינו לא יהיה קל יותר ממי שיצא מעיר מקלט

אין זה פשוט כל כך, אם כי כדבריך כתב החזו"א (מכות כג). ומכל מקום אין זה סותר את החילוק בין קודם שנכנס ללאחר שנכנס, רק מוסיף, שאם מתעכב, הרי זה כאילו נכנס.

שיעורי רבי שמואל מכות עמ' תקנא - תקנב.GIF (28.31 KiB) נצפה 2812 פעמים

וכן ההיפך, פשוט שקודם עמידה לדין לאחר שהוציאו אותו מעיר מקלט, רק גואל הדם אין נהרג עליו

לא הבנתי. הרי כתבת לעיל, שקודם פסק דין אפילו גואל הדם נהרג, ולמה כאן כתבת שגואל הדם אין נהרג עליו?

אמנם הדין שכתבת, כך מפורש במאירי (מכות י:):

רוצח שגלה לעיר מקלט, הן שגלה עכשיו תיכף להריגתו, או שגלה ומחזירין אותו עם השומרים לבית דין של עירו אם לחייב מיתה אם לחייב גלות, והרגו גואל הדם חוץ לתחום העיר, הרי זה פטור.

והוא כמו שכתבתי לעיל, שגואל הדם פטור אף קודם העמדה בדין, ואף קודם שנכנס לעיר מקלט.

---------------------

ובקיצור:
קודם שנכנס לעיר מקלט (או שיצא משם קודם גמר דין, דחשיב נמי קודם שנכנס) - רק גואל הדם פטור עליו (ואסור לו לכתחילה, ולכן אסור בזה"ז. אלא שדנו האחרונים להתיר, ואפילו לכל אדם, כדי למגדר מילתא, כמבואר בתומים ס"ב סק"ב);
לאחר שנכנס (ע"י פסק דין) - אם יצא מעיר מקלט בזה איכא פלוגתא דתנאי (מכות יא:) אם מצוה או רשות.

[בתבונה]

החילוק הברור הוא בין רוצח הנמצא חוץ לעיר מקלט קודם שנפסק עליו דין גלות, לבין לאחר שנפסק עליו גלות, שאם לא כך גם בימינו יהיה למ"ד מצוה או רשות ביד גואל הדם להרוג את הרוצח, דבר שלא יתכן.

קודם שנכנס לעיר מקלט (או שיצא משם קודם גמר דין, דחשיב נמי קודם שנכנס) - רק גואל הדם פטור עליו (ואסור לו לכתחילה, ולכן אסור בזה"ז. אלא שדנו האחרונים להתיר, ואפילו לכל אדם, כדי למגדר מילתא, כמבואר בתומים ס"ב סק"ב);
לאחר שנכנס (ע"י פסק דין) - אם יצא מעיר מקלט בזה איכא פלוגתא דתנאי (מכות יא:) אם מצוה או רשות.

סיכמת את דבריי יפה, זה בדיוק נמרץ מה שכתבתי ולזה כיוונתי, אין כל סתירה בדבריי. לא ברור לי למה לא הבנת

[אפשר]

אם מצות גואל הדם הייתה מטעם עונש, היה מקום עוד לדון על כך, אבל כיון והיא אינה שייכת כלל לעונש כמו עונשי בי"ד, אם כן גם אם היא מצווה א"א לדון אלא מטעם נטילת נשמה בשבת, וזה בוודאי איסור בעלמא, ואינו חשוב ע"י כמצוות עשה שהז"ג וזה פשוט.

למה כת"ר סתם קובע, בכלל לא פשוט, עי' משנה למלך שבת כד במה דהסתפק שם ק"ו להא.

הוא דן שם מטעם חילול שבת בנטילת נשמה ולא מטעם עונש בשבת שאסור מטעמו אף מלקות אף אם לא יעשה חבורה לכאורה מדין מיוחד של לא תבערו אש וגו'.

למה אנשים סתם מקשקשים סברות ולמה לפחות לא מעיינים לפחות בדינים שעליהם הם כותבים.
המשנה למלך שם דן באיסור הזה ממש, ומה שהוא משחיל את המילה חילול שבת, היינו כי כל האיסור לענוש בשבת הוא אך ורק במקום שיש חילול שבת וכמש"כ המג"א סי' של"ט, ולכן באמת במלקות היכן דליכא חילול שבת ודאי מותר להלקות, וזהו שכתבנו דכיון שהאשה יכול להרעיב את הרוצח, א"כ נמצא שעצם העונש שפיר שייך בשבת. אולם יש חולקים על המג" א וס"ל דאין עונשים אפילו במקום דליכא חילול שבת, עי' אליה רבה שם, ויש בזה כמדומני בשפת אמת מגילה ז וערוך לנר יבמות ו ע"ב, צריכים לבדוק. אבל המשנה למלך אינו מהמחנה הזאת, ולכן כתב דיש חילול שבת. ועכ"פ מהמשנה למלך מוכח דלא כמש"כ דגואל הדם אינו עונש ב"ד, כי הוא דן שם אפילו בנוגע הבא להרגך, וכן בענינים כמו ניתן להצילו בנפשו. וא"כ ב"ב של ק"ו בגואל הדם דלפי הרבה ראשונים הוא עונש ב"ד ממש.
וכאן יש לעורר על כך שאנשים סתם משפריצים סברות, בלי לבדוק לפחות על מה הם משפריצים.

[פרי יהושע]

וכאן יש לעורר על כך שאנשים סתם משפריצים סברות, בלי לבדוק לפחות על מה הם משפריצים.

אני לא אענה כלל למין תגובות כאלו.

[פרי יהושע]

אני שב ושואל את חברי האם יש מי מהקדושים האומר להדיא שגואל הדם הוי בכלל עונשי בי"ד באחד מהאופנים ואפי' למ"ד דאית ליה מצוה, לבד מכמובן ממה שנא' בתורה בשעה שבי"ד מענישים אותו.

[אפשר]

אני שב ושואל את חברי האם יש מי מהקדושים האומר להדיא שגואל הדם הוי בכלל עונשי בי"ד באחד מהאופנים ואפי' למ"ד דאית ליה מצוה, לבד מכמובן ממה שנא' בתורה בשעה שבי"ד מענישים אותו.

עי' תלמודית ערך זה, ותמצא רוב נחת

[פרי יהושע]

אני שב ושואל את חברי האם יש מי מהקדושים האומר להדיא שגואל הדם הוי בכלל עונשי בי"ד באחד מהאופנים ואפי' למ"ד דאית ליה מצוה, לבד מכמובן ממה שנא' בתורה בשעה שבי"ד מענישים אותו.

עי' תלמודית ערך זה, ותמצא רוב נחת

איני מצוי שם אם זה בידך אשמח לשמוע או לראות ציטוט מדוייק על נושא זה בתמצות.

[פלגינן]

לא מספיק עיינתי בדברים שנאמרו, אך בהגדרה של 'גואל הדם' [וביחס לשאר עונשים] ניתן ללמוד רבות מספרו של פרופ' ר' אהרן קירשנבאום ז"ל, בית דין מכין ועונשין, ירושלים תשעג, לפי המפתח.

[עושה חדשות]

האם מותר לגואל הדם לחבול ברוצח מבלי להרגו?

(כעת ראיתי בשפ"א במכות שכ' "ויש להסתפק דהגם דאין הבן נעשה גואל הדם, מ"מ בהוחם לבבו והרגו לאב צ"ע אי נהרג הבן, דרק אינו נעשה לו גואל הדם להיות מצוה או רשות להרגו, אבל כשהרגו, שפיר קיים הפסוק ורצח גואל הדם כו'. ולפי"ז סברא דבעושה באביו רק חבורה, יתחייב הבן מיתה, דהקרא לא קיים ורק עשה חבורה לכן נהרג הבן. אכן מה לי קטלו כולו מה לי קטלו פלגא").

[גל של אגוזים]

הגליציאנים יקפצו עם הרש"י בפסחים שהראה הטשבינר רב בעניין חבלה בעמלקי, אך אינו עניין לכאן [זולת אם השפ"א מדבר ברצינות בסברתו מ"ל קטלה כולה כו']. אך דברי הגאון מטשבין ע"ד צחות נאמרו [ועי' קובץ הוספות לשיעורי רמ"ד הלוי עה"ת].

[עושה חדשות]

יל"ע עוד דלכאו' לא הותר לגואה"ד להזיק ממונו של הרוצח, אבל מאידך בכדי לפגוע בו הרי בסתמא הוא גם מזיק את בגדיו, וצ"ל דהיזק הנצרך להריגתו הותר בכלל זה, אבל צ"ע מה הגדר בזה, ובפרט אם הנזק יארע כבר אחרי מיתתו כשהממון כבר ברשות היורשים. גם יל"ד אם בהריגת הרוצח יש נזק לאחר, וכגון עבד כנעני שבהריגתו מזיק את האדון, האם הותר אף בכה"ג. (שמעתי בשם הגרד"ל).

[עושה חדשות]

עלה בדעתי כעת שיתכן ויש מקום לומר שבדברי האשה התקועית מצינו נימוק למה גואל הדם זה רשות ולא מצוה, "כִּי מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח".