אָמַר מֹשֶׁה נְבִיָא כַּד סַלְקִית לִמְרוֹמָא חֲמִית תַּמָן רִבּוֹן כָּל עַלְמַיָא יְיָ מְרַבַּע יוֹמָא לְאַרְבַּע חוּלְקִין, תְּלַת שָׁעִין עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא, וּתְלַת שָׁעִין עָסִיק בְּדִינָא, וּתְלַת שָׁעִין עָסִיק מְפַרְנֵס עַלְמָא, וּתְלַת שָׁעִין מְזַוֵוג גְבַר לְאִיתָא, תַּקִיפָא דְשַׁלְמִין עוֹבָדוֹהִי אֲרוּם כָּל אוֹרְחָתֵיהּ דִינִין דִקְשׁוֹט אֱלָהָא מְהֵימְנָא וְקַשִׁיטָא וְלֵית קֳדָמוֹי שְׁקַר צַדִיק וְקַשִׁיט בְּדִינָא הוּא
עכ"ל.
ומבואר שבג' שעות אחרונות הקב"ה מזווג זיווגין.
לכאורה הוא כנגד תלמוד ערוך בתחילת ע"ז ג: ד: ע"ש.
וצ"ע מה המקור לזה.
ואכתוב כאן פרפרת נאה, ששמעתי מת"ח אחד שליט"א, וכה היו דבריו,
נאמר בפסוק בפרשת חיי שרה (כד, סג)
"וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים"
וחז"ל בברכות כו: דרשו שיצחק תיקן תפלת מנחה וילפי' מהאי קרא, שהוא לשון "שיחה" תפלה וגפרש"י ג"כ בהאי קרא.
והנה התפלל יצחק "לפנות ערב", כלומר בג' שעות אחרונות,
וזכה הוא לזיווגו באותה פרק ואותה שעה,
וז"ל בעל הטורים (שם),
לשוח בשדה. היינו תפלה שיצחק תיקן תפלת המנחה (ברכות כו ב) ואז נזדמנה לו רבקה. והיינו דכתיב (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, דהיינו אשה דכתיב (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב (ברכות ח א):
ועל פי זה נראה, כי הזמן הראוי להתפלל על זיווג הוא בתפלת מנחה קטנה!
