במשנה איתא 'לא היו יו"ט לישראל כיוהכ"פ וכט"ו באב שבהם בנות ישראל יוצאות וכו' שנאמר צאינה וראינה בנות ציון וכו' ביום חתונתו זה מתן תורה וכו', ועיי"ש ברש"י דהיינו יוהכ"פ.
ולכאו' תמוה הא ענין זה דבנות ציון שיוצאות ורואות בבחירת אהובתו של המלך שלמה ביוהכ"פ, אינו אלא משל לאומות וישראל וקב"ה, וא"כ מה שייך זה שמשם מוכח שבאמת יוצאות בנות ציון ביוהכ"פ להבחר לבני ציון. [וביותר, שאין זה בתורת 'טעם' וסיבה, אלא בתור 'הוכחה' - שנאמר!].
ולכאו' חזינן מכאן שהמשל והנמשל אינם נפרדים זה מזה, וכיון שבחירת הקב"ה בכנס"י משולה לבחירת הבחור באחת מבנות ציון, א"כ כאשר בן ציון רואה במעלת בת ישראל או בייחוסה או לוקחה לשם שמים, כמו"כ מתעורר מזה שגם הקב"ה רואה במעלת עמו ובייחוס האבות או בוחר בהם למען שמו, ואין כאן משל ונמשל אלא השתלשלות עניינים, ודו"ק.