אודה לחכמים שיפנו אותי למקורות בענין חובת ההשתדלות בקיום מצוות אף במקום שסובל מכך פיזית ואולי אף חולי נקודתי.
בסימן תעב' במשנ"ב סקל"ה משמע שאין לשתות ד' כוסות במחיר שיפול למשכב, אך בשעה"צ שם כותב שמשום שאין זה דרך חירות (ואכמ"ל ביחס שבין עצם חובת ד' כוסות לחירות והאם יש חילוק ביניהם), ומשמע שלולי דין החירות היה חייב לקיים המצוה אף בכה"ג? אמנם בסימן תעג' סע' ה' בענין המרור למי שחולה או איסטניס כתב בס"ק מג' שאם א"א לו מחמת בריאותו לא יקיים המצווה, ובשעה"צ סא' כתב שאם אין לכך השלכה בריאותית אלא רק סבל ראוי לדחוק עצמו.
חשבתי על כמה חילוקים בזה ולא אמנה אותם כאן כרוכל, אלא אבקש מקורות יסודיים בש"ס ורבותינו ראשונים ואחרונים.