הודעהעל ידי דרומי » ה' אפריל 07, 2022 11:22 pm
מה שמצאתי לע"ע (בדרך הסוד):
בהמשך לשני המצבים שבהם הטומאה עוברת בחומרה יתירה, 'משכב' ו'מושב', ממשיכה התורה ומדברת על מצב שלישי הנקרא 'מרכב' – "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא" (טו, ט). גם ה'מרכב' נעשה מקור טומאה ומטמא את האדם שנגע בו (לא כמו חפץ רגיל שנטמא במגע הזב ואין בכוחו להעביר טומאה לאדם שיגע בו), אלא שקיימת הקלה ב'מרכב' ביחס ל'משכב' ו'מושב':
מי שנוגע ב'משכב' ו'מושב' נעשה טמא בעצמו ומעביר את הטומאה גם לבגדים שעליו; ואילו מי שנוגע ב'מרכב' נעשה אמנם טמא בעצמו – אבל זו טומאה קלה יותר ולכן רק גופו עצמו נטמא ולא הבגדים שהוא לובש.
ולסיכום, קיימים שלושה חפצים שמקבלים טומאה חריגה מהטמא שמשתמש בהם – 'משכב', 'מושב' ו'מרכב'; ובתוכם, החפץ השלישי – 'מרכב' – נחשב לקל יותר ביחס לשנים הקודמים לו.
בספר 'תורת לוי יצחק' (ע' שמז), מרחיב בהסבר המשמעות של הטומאה המיוחדת הזאת לפי הקבלה, ונביא רק 'טעימה' קלה:
המשותף לכל השלושה שהזכרנו הוא באותיות מ"ב – שבפרט זה הם זהים לגמרי: האות הראשונה היא מ', והאות האחרונה היא ב'.
ובכן, הקוד "מ"ב" (=42) נחשב בקבלה לסמל של מדת ה'גבורה' (וסימנך: ספר התהלים מתחלק לחמשה 'ספרים' המקבילים לחמשת המדות היסודיות. הספר הראשון הוא כנגד מדת החסד, והוא מסתיים במזמור מ"א; הספר השני הוא כנגד מדת הגבורה והוא מתחיל במזמור מ"ב); ולכן אין פלא ששלושת אלו – שמתחילים ומסתיימים בקוד "מ"ב" – יש בהם 'גבורות ודינים' המתבטאים בטומאה חמורה מהרגיל.
אך באותיות האמצעיות של המלה יש הבדל:
"במשכ"ב הוא ש"ך שרומז על הש"ך דינים, ש"ך גימטריא ה"פ דין, א"כ משכב הוא כולו די"ן .. ומשכב הוא לשינה .. ושינה הוא בלילה, שבלילה מדת חושך הוא זמן שליטת הדינים.
ובמוש"ב הוא ו"ש, רומז ג"כ דל דין, כידוע בענין ש"ו דשופר, א"כ הוא גם כן כולו דין.
ובמרכ"ב הוא ר"ך באמצעו, רך מורה על רכיכות וחסדים. ועיין בזה"ק פ' תצוה דקפ"ז ע"א בענין מבר"ך – מ"ב ר"ך.
והיינו, אם שבמרכב נמשך ג"כ גבורות ודינים, שהוא מסובב מהם, והוא האותיות מ"ב הסובבים אותו – עכ"ז אינו קשה כ"כ שיש בו רכיכות ג"כ (מה שאין כן מוש"ב הוא יותר על מרכ"ב במספר אלקים שרומז על דין) שלכן מגוע אינו מטמא אדם לטמא בגדים".