ט"ז חו"מ סי' רמה כתב:אין בעל חוב של הנותן. ק"ל ל"ל נקיט רבינו שאם המקבל רוצה עכשיו לקבל השדה ואמר כבר הודית שנתת לי והנותן אינו רוצה לתת עכשיו שהדין עם המקבל וכן כתב רש"י ועוד קשה הא דכתב כ"ז שישאר ביד הנותן כו' דמשמע לענין זה מהני הא אפילו אם לא הודה מעולם לא היה בעל חוב יכול ליקח השדה זו כיון שיש למלוה מידי אחרינא לשלם וא"ל [שהית'] שדה זו אפותיקי לאותו ב"ח דא"כ וודחי ההודאה לאו כלום לקלקל שעבודו של זה ונ"ל דודאי כשהגיע זמן הפרעון ובא זה והודה ואומר נתתי לפלוני שדה זו שהיא בינונית ושעבוד בעל חוב פשיטא דאינו נאמן אלא דמיירי שכבר הודה קודם זמן הפרעון ובזה יש חילוק דכל שיש לו עכשיו נכסים אחרים לפרוע אף שהם זבורית מהני ההודאה שהודה כבר ואינה גובה מבינונית דהא בשעה שהודה כן אם היה הלוה רוצה למוכרה היה הב"ח מוכרח לקבל זבורית דאין נפרעין ממשועבדים במקום שיש ב"ח ה"ה נמי שמועלת ההודאה ההיא אבל אם אין לו עכשיו נכסים אחרים לא מהני אותה ההודאה הקדומה דהא אף אם הי' מוכרה היה מוכרה היה ב"ח טורפ' עכשיו ולרבותא זו לא נקט הנ"מ של רש"י שזכרתי כנ"ל נכון ולקמן בס"ז יתבאר דאם המקבל מהרב מלזכות באותה המתנה דבטלה והכא לא מיירי מזה שעיקר החלוק אם זכה מעולם או לא אבל עכשיו אין מהרב בזיכוי אם נעשה באמת:
לכאו' הוא נוקט בפשיטות, שההלכה הידועה שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין היא רק לגבי קרקעות שנמכרו קודם זמן הפירעון, אבל אלו שנמכרו אח"כ ה"ה נגבים גם במקום שיש בני חורין.
האם יש מקורות נוספים לחידוש זה?