אדם עובר עבירה בסתר, בא חבירו ומסיר את הוילון ועי"ז רואים אחרים את גנותו של בעל העבירה
כל זאת ללא שהוציא מילה בפיו, לא בגנות אותו אדם, וגם לא מילים של הזמנה לבוא ולראות וכד'.
האם יש טעם לומר שאין בזה איסור לשה"ר?
עליך עיננו כתב:הגרי"ש אלישיב סבור שאין איסור לשה"ר להראות לאדם אחר, שמישהו עושה עבירה (בקובץ תשובות לא זוכר היכן בדיוק)
אשרי יושבי ביתך כתב:עליך עיננו כתב:הגרי"ש אלישיב סבור שאין איסור לשה"ר להראות לאדם אחר, שמישהו עושה עבירה (בקובץ תשובות לא זוכר היכן בדיוק)
בשו"ת קובץ תשובות (ח"ב, סימן כ אות ה):
לשון השאלה: "ראובן עושה מעשה ולוי מראה לשמעון שיראה בעצמו את המעשה המגונה של ראובן (שילמד להמנע מזה, או אפילו לא כדי שילמד) האם יש בזה משום איסור לה"ר או לא'.
וז"ל תשובת מרן זצ"ל: "אם לוי מראה לשמעון את המעשה בשעה שראובן עושה ושמעון בעצמו רואה את הדבר, אין בזה משום לשה"ר", עכ"ל.
הנה ראיתי שמרן הגרי"ש אליישיב זצוק"ל פסק (שו"ת קובץ תשובות ח"ב סימן כ אות ה) שכשראובן עושה מעשה מגונה, ולוי מראה לשמעון שיראה בעצמו מה הוא עושה, מותר הדבר.
ונסתפקתי מה טעם ההיתר, האם משום ששמעון בעצמו בלאו הכי רואה כן (או יראה כן), או דלמא משום שבכך שראובן עושה כן ברבים מראה שלא אכפת ליה (ואיהו דאזיק אנפשיה, ותלוי אם שרי לדבר לשה"ר כשהוא מסכים לו).
ונפק"מ כגון שרב גוער בתלמידו, והוא מראה לו כן, אז אי משום לישנא קמא זה לכאו' שייך, ויהיה שרי כיון ששמעון רואה כן בעצמו, אבל ללישנא בתרא אולי לא שייך כיוון שאי"ז מרצונו של ראובן. (ואכן, בסתר, לשני הטעמים לכאו' יהיה אסור, כיון שלא רואה זאת בעצמו וגם מקפיד שלא יראוהו).
מה נראה לדעת מרן שליט"א טעם ההיתר.
עושה חדשות כתב:אדם עובר עבירה בסתר, בא חבירו ומסיר את הוילון ועי"ז רואים אחרים את גנותו של בעל העבירה
כל זאת ללא שהוציא מילה בפיו, לא בגנות אותו אדם, וגם לא מילים של הזמנה לבוא ולראות וכד'.
האם יש טעם לומר שאין בזה איסור לשה"ר?
איסור זה של לשון הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר זה במכתבו. וגם אין בו חילוק בין אם הוא מספר עליו הלשון הרע שלו בפירוש ובין אם הוא מספר עליו הלשון הרע בדרך רמז, בכל גווני בכלל לשון הרע הוא.
ובבמ"ח: בכל גווני. פירוש - אפילו אם אין מדבר או כותב עליו, רק שמראה לאחרים מכתביו שכתב פלוני אליו, שניכר מכותלי מכתביו שאיננו חכם או למדן וכדומה מעניני גנות, גם זה בכלל איסור לשון הרע הוא. ואף שאין זה צריך ראיה, אעפ"כ אראה לך שגם מין לשון הרע זה נזכר בתורה לאיסור, שבפסוק וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה וגו' פירשו רז"ל שהראה לסנהדרין את המכתב ששלח לו דוד שיעמיד את אוריה בעת חזקת המלחמה כדי שיתמעט עי"ז מדרגת דוד בעיניהם.
מה שנכון נכון כתב:חפץ חיים לה"ר א, חאיסור זה של לשון הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר זה במכתבו. וגם אין בו חילוק בין אם הוא מספר עליו הלשון הרע שלו בפירוש ובין אם הוא מספר עליו הלשון הרע בדרך רמז, בכל גווני בכלל לשון הרע הוא.
ובבמ"ח: בכל גווני. פירוש - אפילו אם אין מדבר או כותב עליו, רק שמראה לאחרים מכתביו שכתב פלוני אליו, שניכר מכותלי מכתביו שאיננו חכם או למדן וכדומה מעניני גנות, גם זה בכלל איסור לשון הרע הוא. ואף שאין זה צריך ראיה, אעפ"כ אראה לך שגם מין לשון הרע זה נזכר בתורה לאיסור, שבפסוק וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה וגו' פירשו רז"ל שהראה לסנהדרין את המכתב ששלח לו דוד שיעמיד את אוריה בעת חזקת המלחמה כדי שיתמעט עי"ז מדרגת דוד בעיניהם.
עליך עיננו כתב:לכא' אינו דומה שהרי שם הנידון שמראה לו מכתב שהוא גנאי עליו,ובנידו"ד רק מראה לו אדם אחר שעושה דבר עבירה וכדו'
מה שנכון נכון כתב:חפץ חיים לה"ר א, חאיסור זה של לשון הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר זה במכתבו. וגם אין בו חילוק בין אם הוא מספר עליו הלשון הרע שלו בפירוש ובין אם הוא מספר עליו הלשון הרע בדרך רמז, בכל גווני בכלל לשון הרע הוא.
ובבמ"ח: בכל גווני. פירוש - אפילו אם אין מדבר או כותב עליו, רק שמראה לאחרים מכתביו שכתב פלוני אליו, שניכר מכותלי מכתביו שאיננו חכם או למדן וכדומה מעניני גנות, גם זה בכלל איסור לשון הרע הוא. ואף שאין זה צריך ראיה, אעפ"כ אראה לך שגם מין לשון הרע זה נזכר בתורה לאיסור, שבפסוק וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה וגו' פירשו רז"ל שהראה לסנהדרין את המכתב ששלח לו דוד שיעמיד את אוריה בעת חזקת המלחמה כדי שיתמעט עי"ז מדרגת דוד בעיניהם.
מה שנכון נכון כתב:עליך עיננו כתב:לכא' אינו דומה שהרי שם הנידון שמראה לו מכתב שהוא גנאי עליו,ובנידו"ד רק מראה לו אדם אחר שעושה דבר עבירה וכדו'
ההבדל בין מעשה למכתב? או בין גנאי לעבירה? או בין הווה לעבר?
לעשות רצונך כתב:בצעירותנו שלחו חבריי להגרח''ק שאלה דומה, האם מותר לאדם עצמו להסתכל על לשון הרע..
כגון ששומע שחבירו מאחורי גבו עושה איזה מעשה שאינו ראוי, האם מותר להסתכל בכך,
וענה את לשון המשנה ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.
עליך עיננו כתב:מה שנכון נכון כתב:עליך עיננו כתב:לכא' אינו דומה שהרי שם הנידון שמראה לו מכתב שהוא גנאי עליו,ובנידו"ד רק מראה לו אדם אחר שעושה דבר עבירה וכדו'
ההבדל בין מעשה למכתב? או בין גנאי לעבירה? או בין הווה לעבר?
אני חשבתי לחלק בין אחד שמראה מכתב לאחד שאחר כתב עליו שזה לשה"ר, לאחד שמראה סתם מכתב לאחר וניכר מזה גנות אבל נכון שהח"ח כ' להדיא שבכל גווני אסור,
מיהו עדין יש לחלק שבשעה שמסיט את הוילון לא עשה מעשה כלל גבי אותו אחד,אבל שמראה מכתב שנשלח לו הוי מעשה כלפי אותו אדם שכתב המכתב.
ובמפרשים שם, בשעה שעובר עבירה.רבי שמעון בן אלעזר אומר... ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.
אשרי יושבי ביתך כתב:עליך עיננו כתב:הגרי"ש אלישיב סבור שאין איסור לשה"ר להראות לאדם אחר, שמישהו עושה עבירה (בקובץ תשובות לא זוכר היכן בדיוק)
בשו"ת קובץ תשובות (ח"ב, סימן כ אות ה):
לשון השאלה: "ראובן עושה מעשה ולוי מראה לשמעון שיראה בעצמו את המעשה המגונה של ראובן (שילמד להמנע מזה, או אפילו לא כדי שילמד) האם יש בזה משום איסור לה"ר או לא'.
וז"ל תשובת מרן זצ"ל: "אם לוי מראה לשמעון את המעשה בשעה שראובן עושה ושמעון בעצמו רואה את הדבר, אין בזה משום לשה"ר", עכ"ל.
עושה חדשות כתב:ראה במצו"ב פרק ה, מאת הרב חיים יצחק קפלן.
ותודה לחבר שהמציא לי את השיחה.
אשרי יושבי ביתך כתב:ושאלתי פעם קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בזה"ל:הנה ראיתי שמרן הגרי"ש אליישיב זצוק"ל פסק (שו"ת קובץ תשובות ח"ב סימן כ אות ה) שכשראובן עושה מעשה מגונה, ולוי מראה לשמעון שיראה בעצמו מה הוא עושה, מותר הדבר.
ונסתפקתי מה טעם ההיתר, האם משום ששמעון בעצמו בלאו הכי רואה כן (או יראה כן), או דלמא משום שבכך שראובן עושה כן ברבים מראה שלא אכפת ליה (ואיהו דאזיק אנפשיה, ותלוי אם שרי לדבר לשה"ר כשהוא מסכים לו).
ונפק"מ כגון שרב גוער בתלמידו, והוא מראה לו כן, אז אי משום לישנא קמא זה לכאו' שייך, ויהיה שרי כיון ששמעון רואה כן בעצמו, אבל ללישנא בתרא אולי לא שייך כיוון שאי"ז מרצונו של ראובן. (ואכן, בסתר, לשני הטעמים לכאו' יהיה אסור, כיון שלא רואה זאת בעצמו וגם מקפיד שלא יראוהו).
מה נראה לדעת מרן שליט"א טעם ההיתר.
והשיבני מרן הגר"ח שליט"א: "שידעו לדונו".
ודבריו צ"ב רב, ואולי כוונתו שידעו עי"ז לדונו לכף זכות, וזה חידוש.
[את שני הטעמים שכתבתי בגוף השאלה, שמעתי מת"ח המורים הוראות בהל' לשה"ר].
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 80 אורחים