הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' ינואר 10, 2022 10:40 am
פלא מה שכתוב שם שדוד תפס כר"א, מדיוק האותיות שפתח וסיים בהן את ספר תהלים, בזמן שבאותו קטע לעיל מינה הובא כראיה לרבי יהושע שאף דוד פירש עליה "לב טהור ברא לי".
עוד פלא למה לא הביאו פסוקים מפורשים מהחומש, בלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועוד.
אולי יש לדקדק בפסוקים בפרשת תצוה, שחכם לב היינו כישרון מעשי, אומנות, ועל זה קאי כל החכמה שמוזכר שם שהיא בלב [וגם זה צ"ב לפי ימינו], אבל חכמה ובינה ודעת - עליהם לא מוזכר שם להדיא שהם בלב. [ואצל המקובלים פשוט שהם ג' מוחין (ושמעתי להקביל לב' המיספרות וגזע המוח היורד לחוט השדרה), ומאידך בפתח אליהו בינה לבא ובה הלב מבין, ורק חכמה מוחא. ואין איתי יודע].
מאידך, כתוב שם על בצלאל "לחשוב מחשבות", ומצינו "וכל יצר מחשבות לבו", וגם בתהלים "מחשבות לבו לדור ודור".
וקשה לומר מסתימת הכתוב שהאמור לגבי בצלאל היינו במוח, כשבכל מקום אחר נזכר רק לב, כולל לגבי "מחשבות" כנ"ל.
ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי. אב"ע: לא גנב יעקב כי אם דעתו, כי עיקר הדעת בלב.
ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנוב את לבבי וכו' למה נחבאת לברח ותגנוב אותי, רש"י: גנבת את דעתי [ופשוט שרש"י פירש כן על סמך "ותגנוב את לבבי" וזהו הטעם שרק כאן הוצרך לפרש כן, שלא נזכר "לבבי"].
ורבי בעצמו נקט לשון זה במשנה סוטה ט, ב:
לפי שגנב ג' גנבות לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל (שנאמר (שמואל ב טו, ו) ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל) לפיכך נתקעו בו ג' שבטים שנאמר (שמואל ב יח, יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום.
ויאמר עשו בלבו.
[וכעי"ז אמר נבל בלבו].
ע"ז נה, א:
אמר ליה זונין לרבי עקיבא לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא.
ומה תאמר על בתרא דבתרא, הוא ניהו רבי יוחנן?
עירובין נג, א:
אמר רבי יוחנן י"ב תלמידים היו לו לרבי אושעיא בריבי וי"ח ימים גידלתי ביניהן, ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד וכו' אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סדקית.
ועוד בתראי:
בבא בתרא י"ב:
אמר אמימר וחכם עדיף מנביא, שנאמר ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול... אמר רבי אבדימי דמן חיפה קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד, שנאמר איש נבוב ילבב, וכתיב נבוב לוחות, ומתרגמינן חליל לוחין. אמר רב הונא בריה דרב יהושע הרגיל ביין, אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר ותירוש ינובב בתולות.
שבועות כו, ב:
אמר שמואל גמר בלבו [גמר בדעתו] צריך שיוציא בשפתיו.
וכל המושג "דברים שבלב", "בלבו ובלב כל אדם" [בדעתו ובדעת כל אדם].
עוד בכתובים בנחמיה:
וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב.
רש"י: אין המעשה הזה כי אם רוע לב שיש בלבבך עלי להמיתני.