מה שנכון נכון כתב:אי"ז קשור לחידוש המג"א לכרוע בברכיים. עיקר דין כריעה הוא לכפוף את הקומה ואת השדרה עד שיתפקקו החוליות, וגם במודים כ"ה כמ"ש בב"ק טז, א שדרו ש"א שלא כרע במודים.
הדיוק אינו כלום. זו לשון מליצית כמובן. אפשר איכשהו במליצה לדבר על הראש כאבר נפרד ממני, ולומר שאני (רוב הגוף או הלב) מחזיק טובה לו, אבל אם ידבר על כריעת ראשו ורובו מי יחזיק טובה למי?
דרומי כתב:מדוע לא נוהגים בפיוט 'ה' אלוקי ישראל' שאומרים בשני וחמישי (שחיבר חזקיהו המלך) - לומר חזן וקהל בית אחר בית כמו שנוהגים בפיוטי ה'סליחות'?
דרומי כתב:האם נמצאת סברא/ענין כלשהו, שבעת אמירת וידוי (אשמנו בגדנו כו', שלפי מנהג ספרד והחסידים אומרים אותו בכל יום בתחנון) מן הראוי לעמוד בצורה כזאת שלא יהיה חשוף לחבירו, כי לא מתאים להתוודות בפני אחרים
[כגון שהרב או אדם נכבד אחר שמקומו ב'מזרח' שעומד בדרך כלל ופניו כלפי הציבור, יהפוך פניו כלפי הקיר בעת הוידוי כדי שלא יראוהו כ"כ]
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מי ששכח ותן טל ומטר, ולא נזכר עד אמצע ברכת שים שלום, הרי עליו לחזור לברכת השנים. מה הדין עם יעלה ויבא ועל הניסים, האם עליו לחזור ולאומרם? או שיצא כבר בפעם הראשון. חיפשתי בליקוטים שונים ולא מצאתי מי שדן בזה.
ראה יו"ד ר"ס רנז ובנו"כ.כדכד כתב:מה הדין בשני גבאים הגובים יחד ומוצאים מעות או מקבלים (או שא' מקבל בנוכחות השני) כסף עבור חוב פרטי - האם גם אז יש עליהם להקפיד מפני החשד או שבשנים אין חשד?
איתן נוי כתב:1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש אוין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?
עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש ואין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?
1. גם אם מותר - זה מיותר לחלוטין ואין בזה שום תועלת לנשמת אביו.
2. נוהגים להתיר.
איתן נוי כתב:עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:1. יהודי נמצא בהודו ואביו נפטר ונקבר בארצות הברית היכן שהוא ונפשו עגומה עליו מאחר ורוצה מאוד לומר קדיש ואין עימו עשרה ולא בית חב"ד.
האם יש צד היתר שיאמר לקדיש כטקסט בעלמא אך מתוך מחשבה שאומר קדיש לע"נ אביו?
2. ובאותו ענין כיצד הדין ש"ץ שמעוניין להתאמן על קדיש בביתו?
1. גם אם מותר - זה מיותר לחלוטין ואין בזה שום תועלת לנשמת אביו.
2. נוהגים להתיר.
למעשה מה התשובה? התבונן נא בתוכן השאלה!
מקורות?
איתן נוי כתב:1. אמר לי ת"ח ששמע מר' יוסף שרגא שליט"א שקושיית ותירוצי הבית יוסף הלוא המה מובאים במפורש בשו"ת הרא"ש.
2. האם יש מקור בר"ח פלאג'י לאכול מצה שמורה בחנוכה, לא ראיתי במועד לכל חי בכ"א?
איזו היא משנה? ר' מאיר אומר הלכות, ר' יהודה אומר מדרש.
מחשב מסלול כתב:מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?
לבי במערב כתב:כיון שנאמן הוא להעיד על עצמו כי יהודי כשר הוא - אין כאן ספק כלל, ולא הצריכו חקו"ד אלא לענין גטין וקדושין.
דרומי כתב:התפללתי בבית כנסת מסויים וכשהייתי באמצע ברכות ק"ש אמר מישהו קדיש. ראיתי שאומר הקדיש הוא ממוצא אתיופי ולא ידוע לי כמובן האם הוא יהודי בוודאות... האם מותר לי להפסיק באמצע ברכות ק"ש לעניית אמן יהא שמיה רבא על הספק?
א. סוגיא ערוכה היא ביבמות (מה, ב ואילך. וראה תוד"ה במוחזק - שם מז, א), והאריכו הפוסקים בכ"ז.עזריאל ברגר כתב:א. מי אמר שהוא נאמן?
ב. האם הוא יכול להעיד על עצמו? האם הוא יודע משהו שאתה לא יודע עליו?!
ערוגת הבושם כתב:מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?
ראיתי בספר מנחת אפרים להגר"א פדוא שליט"א אב"ד לונדון חליפות מכתבים עם הג"ר יחזקאל ראטא זצ"ל אב"ד קאלסבורג בשאלה זו ממש
מה שנכון נכון כתב:ערוגת הבושם כתב:מעשה שהיה בחג הסוכות - לפני כעשור שנים - בעודי צעיר כאשר התארחתי בביתו של סבי שליט"א ואחר שבירך בשעת סעודתו: "לישב בסוכה" כדין תורה, מבלי דעת שהגג שממעל לסוכתו הבנויה, היו סגורות, - האם צריך לשוב ולברך?
ראיתי בספר מנחת אפרים להגר"א פדוא שליט"א אב"ד לונדון חליפות מכתבים עם הג"ר יחזקאל ראטא זצ"ל אב"ד קאלסבורג בשאלה זו ממש
ראה מ"ב סו"ס תרלט.
עושה חדשות כתב:כידוע, לגבי מלאכת שבת יש קולא בבנין וסתירה בכלים לעומת בנין וסתירה בקרקע, אבל כתבו הפוסקים שכלי בגודל מ' סאה ה"ה כקרקע. לא ראיתי כרגע התייחסות מפורשת, מה הדין כלי שהוא פחות ממ' סאה אבל כובדו קובעו, (כגון תנורים שלנו העומדים על הקרקע), או לאידך גיסא כלי שהוא מ' סאה אבל רגיל להיות נייד (כמו לול של תינוק). אינני יודע אם זה שאלה בהל' כלי לטומאה, או שהגדרים חלוקים לענין שבת. (והרי בכלי מתכת אין חילוק במ' סאה, ולא כ"כ לגבי שבת). אודה למי שיעזור.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:כידוע, לגבי מלאכת שבת יש קולא בבנין וסתירה בכלים לעומת בנין וסתירה בקרקע, אבל כתבו הפוסקים שכלי בגודל מ' סאה ה"ה כקרקע. לא ראיתי כרגע התייחסות מפורשת, מה הדין כלי שהוא פחות ממ' סאה אבל כובדו קובעו, (כגון תנורים שלנו העומדים על הקרקע), או לאידך גיסא כלי שהוא מ' סאה אבל רגיל להיות נייד (כמו לול של תינוק). אינני יודע אם זה שאלה בהל' כלי לטומאה, או שהגדרים חלוקים לענין שבת. (והרי בכלי מתכת אין חילוק במ' סאה, ולא כ"כ לגבי שבת). אודה למי שיעזור.
האו"ז בהל' שבת סי' עח כ' "וכן הא דתנן שובר אדם את החבית אם הוא של עץ צריך שלא תהא מחזקת ארבעים סאה בלח".
כדכד כתב:לא
צער בע"ח הוא רק כשזה לא לצורך האדם
אין אדם חייב להוציא כסף בשביל שהעכבר יצטער פחות
כדכד כתב:משום שהגדרת האיסור היא רק כשאין זה לצורך האדם.
מפורש כן בראשונים
עושה חדשות כתב:איסור מבטל כלי מהיכנו, לכאו' זה גם כשמבטל כלי של חבירו,
(ואף שאינו נעשה 'בסיס' משום כך, מ"מ האיסור של בטכמ"ה אינו מותנה בחלות האיסור של בסיס,
וכן נקט הגריש"א ב'הערות לבמסכת שבת' עמוד שג).
מה הדין במניח מוקצה על כלי של גוי? לפו"ר לא מצאתי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 113 אורחים