אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל
פלוריש כתב:המנהג בשקיעה השתנה
עזריאל ברגר כתב:פלוריש כתב:המנהג בשקיעה השתנה
אכן. וגם בעוד כמה דברים השתנו מנהגים, רובם לחומרא (כגון פרוזבול, או ההקפדה להתפלל בדרך כלל תפילת ערבית בזמנה).
לבי במערב כתב:אינו מדויק. זו התפיסה המקובלת בציבור אחרי מאות שנים בהן כבר הוכרעו המחלוקות ע"י גדולי־התורה
כי הענינים העיקריים והמכריעים כבר נדונו ונטחנו היטב.אליהו בן עמרם כתב:אבל למה נמנע מחכם בדורנו להביא ראיות מכריעות חדשות?
לבי במערב כתב:כוונתי פשוטה: הנחת־היסוד הציבורית היא כי מנהגים שיש לשנותם כבר נדונו ותוקנו, והמחלוקות הנשארות הן ספקות שאין בכחנו להכריען.
כל ציבור נוקט נקודת־זמן אחרת שבה נשלם ענין זה, ולכן לק"מ מד' החזו"א הנז'.
אליהו בן עמרם כתב:לבי במערב כתב:כוונתי פשוטה: הנחת־היסוד הציבורית היא כי מנהגים שיש לשנותם כבר נדונו ותוקנו, והמחלוקות הנשארות הן ספקות שאין בכחנו להכריען.
כל ציבור נוקט נקודת־זמן אחרת שבה נשלם ענין זה, ולכן לק"מ מד' החזו"א הנז'.
רבינו החזו'א זצ'ל בשביעית סי' כ' מתאר את השתנות המנהג בענין קנין נכרי להפקיע מקדושת שביעית.
מהמנהג הקדום בימי מרן השו'ע והמבי'ט
דרך המנהג השונה שהנהיגו הרב 'פאת השלחן'
ועד למנהג החדש של 'היישוב החדש' בימי החזו'א.
ניתן ללמוד לכאו' מהדברים, גם על השתנות המנהג, ואפשרות השינוי.
וגם שהשתנות המנהג מכריעה בכל דור את ההלכה אחרת.
הדברים אינם דיכוטומיים כ"כ, כמאמר העולם: 'שחור או לבן'...אליהו בן עמרם כתב:מה שאני לא מבין זה: איך מצד אחד אפשר להכריע הלכה נגד המנהג, כלומר לא המנהג מכריע אלא גדולי הדור שבכל דור ודור יכולים לחדש הכרעה חדשה להלכה. ומצד שני, מסתמכים על המנהג. מה יש להסתמך על המנהג, אם ממילא ניתן להכריע נגדו ולשנות אותו?
לבי במערב כתב:הדברים אינם דיכוטומיים כ"כ, כמאמר העולם: 'שחור או לבן'...אליהו בן עמרם כתב:מה שאני לא מבין זה: איך מצד אחד אפשר להכריע הלכה נגד המנהג, כלומר לא המנהג מכריע אלא גדולי הדור שבכל דור ודור יכולים לחדש הכרעה חדשה להלכה. ומצד שני, מסתמכים על המנהג. מה יש להסתמך על המנהג, אם ממילא ניתן להכריע נגדו ולשנות אותו?
למנהג יש משקל (שאף מכריע לעתים), אך לא יעמוד לו כחו מול שיקולים חזקים ו'כבדים' יותר.
כל אריכות הדברים - היינו שורותי דלעיל.אליהו בן עמרם כתב:לעניות דעתי, אין זה נכון.
אליהו בן עמרם כתב:לבי במערב כתב:הדברים אינם דיכוטומיים כ"כ, כמאמר העולם: 'שחור או לבן'...אליהו בן עמרם כתב:מה שאני לא מבין זה: איך מצד אחד אפשר להכריע הלכה נגד המנהג, כלומר לא המנהג מכריע אלא גדולי הדור שבכל דור ודור יכולים לחדש הכרעה חדשה להלכה. ומצד שני, מסתמכים על המנהג. מה יש להסתמך על המנהג, אם ממילא ניתן להכריע נגדו ולשנות אותו?
למנהג יש משקל (שאף מכריע לעתים), אך לא יעמוד לו כחו מול שיקולים חזקים ו'כבדים' יותר.
לעניות דעתי, אין זה נכון.
כל משמעותו של מנהג, להכריע, היכן שאין בידינו להכריע, ומקורו בירושלמי שהבאתי לעייל, אם הלכה רופפת בידך - הלך אחר המנהג.
וממילא, אם אין הלכה רופפת בידינו, אין ללכת אחר המנהג, ואין למנהג משמעות עבורנו בהכרעת ההלכה. כפי שהבאתי מרבינו הרא"ש שכתב מפורשות בתשובתו: "אבל במקום שאין רפיון בהלכה אין לך לילך אחר המנהג שהוא נגד ההלכה".
והא למר ראיה, מענין סדר תפילין, אם כרש"י או כר"ת, בשו"ע או"ח סי' ל"ד.
הבית יוסף הכריע את ההלכה כרש"י (עין גם במשנ"ב ס' ל"ד ס"ק ד' שכך כתב), ומכל מקום לא כתב בסימן ל"ד שהלכה כרש"י כי כך הכריע להלכה, וגם מנהג העולם מסייע בעדו. אלא רק הציג את דעות החולקים, וכתב בסוף הסעיף, וז"ל: "ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם".
כלומר, למרות שהיה נראה לו להכריע להלכה כרש"י, לא הכריע מכח זה את ההלכה בשו"ע, ולא הביא לעצמו ראיה מהמנהג, אלא הכריע רק מכח המנהג.
משמע מכאן לכאורה, שכוחו של מנהג להכריע, גדול מכח הכרעה אחר. (שלא כדברי הרא"ש)
או שמשמע מכאן, שלמרות הכרעתו העצמית של מרן הבית יוסף, עדיין סבר ש"הלכה רופפת בידינו", ולכן רק המנהג בכוחו להכריע (כן כדברי הרא"ש).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 168 אורחים