כך כתב גאון אחד שליט"א במחברתו:
בהשקפה ראשונה היה נראה בפשוטו של מקרא שהתורה כתבה עניני השכר והעונש למען יירא האדם מהעונש ויתפתה מהשכר לקיום המצוות, ועליהם כרתה את הבריתות, אין הדבר כן.
ותדע לך שהרי רב יהודה חידש בשם רב שלעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והביא לזה ראיה מקרבנותיו של בלק ולדעת התוס' בסוטה כב: ענין שלא לשמה הלזה הוא יראת היסורים ואהבת קיבול פרס והיינו ענין שכר ועונש וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"י מתשובה הל"ה וכ"ה בריטב"א יומא עב:, ואם היתה כוונת אותם מקראות לפיתוי קיום המצוות וההרחקה מהעבירות כי אז הלא יפלא מאי חדית לן רב יהודה בשם רב והתורה ברור מללה השמר מן היסורים והתפתה בשכר המצוות, ובאמת שגם מימרתו של רב יהודה לא תושיענו בזה דמאחר שדבריו ברור מללו שהכוונה בהם אינה תכלית המעשה אלא אמצעי לבא בהם לידי לשמה א"א שכל אותם פרשיות וכריתת הבריתות תהיינה על אמצעי שאינו רצוי כלל כתכלית, וכן בפסחים ח. הביאו ברייתא דהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עוה"ב הרי"ז צדיק גמור ולמדו מזה דכה"ג מצוה הוא הרי דלולא ברייתא זו אף לא קרי' ביה מצוה לענין שלוחי מצוה אינן ניזוקין והיתכן כזאת בכל המקראות הרבות ההם.
וע"כ אתה אומר שאין הכוונה בכל אותם פרשיות לפיתוי קיום המצוות וההרחקה מהעבירות ואין ברית התוכחות ברית יסורים לתביעת קיום המצוות, אבל ענינם קביעת גוף דבר זה שהחוטא יענש והצדיק ישולם בשכר טוב, ובכתיבתם יחלו, וכשם שאילולא נכתב על האוכל תרומה שהוא חייב מיתה בידי שמים ל"ה בא עליו ענין זה כי לא נקבע לו עונש זה כך כל עניני שכר ועונש בעוה"ז, וההתראות בזה המה ככל אזהרות העונשים אשר האזהרה נצרכת לעונש, [ואף לדעת הרמב"ם בפ"ט מתשובה שאין יעודי עוה"ז בכלל שכר ועונש, עדיין שייך בהם ענין התראה, והרי לשיטתו ודאי שלא יתפרשו המקראות כאומרות עשה כו"כ עבור כו"כ], והבריתות הם קבלת ישראל הנהגה זו, ואף המקראות אשר כתוב בהם למען ירבו או למען תחיה וכיו"ב ע"כ אין ענינם עשה מצוה למען זאת וכאשר הוכחנו, אבל כוונתם קביעת השכר עבור הטוב.
[ואף כי יתכן לדחות כ"ז ולומר דבאמת מטרת גילוי השכר ועונש הוא למען ירצו בנ"י בקיום המצוות אבל יעשום לשמה, והיינו דמפני שידע שאם לא יעשם כנרצה יענש לכן ייגע בנפשו לבא לאהבת ד' ויראת רוממותו ומפני כן יעשה את העבודה, אין הדברים נוחים כלל וכלל].
גם הדבר ברור שגם אם היתה תכלית אמיתית בקיום מצוות עבור שכר ועונש עדיין אין בהם ענין כתיבה בתורה, שאין תורת ד' ספר סיפורי מעשיות תהא מעלתם גדולה עד מאד, והמסורת דיה לזה.
ומאליו בין תבין מפני מה לא נכתבו יעודי עוה"ב בתורה, כי לא נצרכה בהם לא קביעת הנהגה לא אזהרה ולא ברית קבלה, [והמקרא האומר למען ייטב לך בעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם שכולו ארוך כמבואר קידושין לט:, יתכן ויש בו תוספת שכר על הראוי לכל מצוה בעוה"ב, והיא נצרכת לברית, או תאמר דגם בעוה"ז י"ל קיום למקרא זה, רק פעמים שאין הוא מתקיים אלא בעולם שכולו טוב וארוך, ממילא עיקרו באמת ברית ככל יעודי עוה"ז, ויש לו תשלומין בעוה"ב, ולא יראה כן מסוגיית הגמ' ולשונה בחולין קמב., והנכון דודאי מצאנו בתורה גם סיפורי מעשיות אשר הם תורה ללמדם, וג"ז נכתב עד"ז, אבל לא מצאנו כריתת ברית ותליית קיומה של כה"ת ביעודי עוה"ב, והרי זה מה שהוקשה לראשונים ז"ל, ותשובת קושיא זו כאמור], והדברים כה ברורים עד כי אדמה כי מקום הניחו לנו מן השמים בזה.