יואל שילה כתב:שמעתי ממו"ר שליט"א
(רמ"א יו"ד רס"ה ה') במילת תאומים יאמר "ויקרא שם הבכור... ויקרא שם הצעיר..." ובודאי שיברך רק פעם אחת שהחיינו, ואין טעם לעשות בעייה מההפסק שעל ידי ברכת 'קיים את הילד'.
עדיף שיהיו שני סנדקאים כדי שיוכל להכין את שני התינוקות מקודם ולמול את שניהם בברכה אחת ללא הפסק, ומשונים דברי פוסקי זמננו שיפסיק ויברך שנית - כי הרי זו ברכה שא"צ, דכ"ש הוא מדפוטרים מגילה משלוח מנות מתנות לאביונים והסעודה - בשהחיינו אחד; הגריש"א זצ"ל לא היה מוכן לבוא לברית תאומים שמפרידים ביניהם.
יואל שילה כתב:החכמת אדם קמ"ט כ"ה פסק שיכולים לפטור שניהם בברכה אחת, ובלבד שלא יפסיקו, ולכן נכון שיביאו את השני לאחר הראשון, אך אם רוצים יכולים לפוטרם בברכה אחת - הרי שפסק כט"ז ולא כש"ך.
.
מי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו
דרומי כתב:כיצד נוהגים ב'הרחמן' שבברכת המזון- בלשון יחיד או בלשון רבים? או שאומרים פעמיים?...
יואל שילה כתב:ז"ל החכמת אדםמי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו
הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.
אגב, מישהו הבין מדוע היה פשוט לבעה"ע שלא ניתן למול שני תינוקות כאחת, דומיא דשחיטה?
כגון ששני אנשים יחזיקו את התינוקות במצב מוכן למילה [ואצלנו - הוא ע"י הכנסת שני המפרידים למקומם], והמוהל ימול בסכין ארוכה, דומיא דשחיטה?
- מה שכתבתי לעיל באשכול זה שערכו את שתי הבריתות בזו אחר זו - באמת התינוק השני הוכנס רק לאחר מילת הראשון, לפי מיטב זכרוני.שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.
יואל שילה כתב:ז"ל החכמת אדםמי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו
הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.
כדכד כתב:יואל שילה כתב:ז"ל החכמת אדםמי שיש לו שני תינוקות למול יכול לברך ברכה אחת לשניהם ואפילו אם שנים מוהלים יברך הראשון על המילה ויכוין גם להוציא השני והשני יברך אשר קידש ידיד ויעלה גם על הראשון ודוקא שנתכוונו לכך ולא השיחו בנתיים בדבר שאינו מצורכי מילה ולכן הנכון שלא יביאו השני לבית הכנסת עד שימולו האחד ואחר כך יביאו השני ויברך ואפילו אם מלין שניהם בבית אחד יעשו כן ומכל מקום אם ירצו יכולין לפטור בברכה אחת ובלבד שיתכוונו לכך ולא ישיחו
הרי שכתב שניתן למולם בברכה אחת, ובלבד שלא ישיחו, ולכן [כלומר - מהחשש שמא ישיחו] נכון שיפרידו את המצוה לגמרי ויביאו את התינוק השני רק לאחר מילת הראשון, אך אם ירצו יכולים למולם בבת אחת.
כלומר, שפסק להדיא כמו הרא"ש, אלא שמאחר ויש חשש שישיחו - לכן נכון שלא יאפשרו כלל היכי תימצי של מילה אחת ע"י שיביאו את התינוק השני לאחר מכן.
מה כאן דומה לש"ך?
ועל זאת הערתי שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.
אגב, מישהו הבין מדוע היה פשוט לבעה"ע שלא ניתן למול שני תינוקות כאחת, דומיא דשחיטה?
כגון ששני אנשים יחזיקו את התינוקות במצב מוכן למילה [ואצלנו - הוא ע"י הכנסת שני המפרידים למקומם], והמוהל ימול בסכין ארוכה, דומיא דשחיטה?
לגבי השאלה ששאל כת"ר בסוף - אני לא מדמיין אף יולדת שתסכים לאופן מילה כזה בסכין ארוכה שימולו את שניהם יחד.
לגבי מ"ש כת"ר- מה שכתבתי לעיל באשכול זה שערכו את שתי הבריתות בזו אחר זו - באמת התינוק השני הוכנס רק לאחר מילת הראשון, לפי מיטב זכרוני.שמאחר ואצלנו נוהגים להביא את שני התינוקות בבת אחת, ומכרכרים סביבם עד שהמוהל מכין את הברית - אין לנו ליצור הפסק מלאכותי שאינו גמור, הקרוי בלשוני 'הפסק בורקס', אלא יש למולם כאחת, ולא להפסיק ביניהם בשיחה בטילה.
אוצר החכמה כתב:זה לשון הש"ך מיהו היכא שאין מנהג כתב הב"ח שיש לנהוג ולברך על כל חדא וחדא ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' תינוקות ביחד לבית הכנסת אלא בזה אחר זה שלאחר שנימול האחד יביאו השני עכ"ל וכן נכון לעשות משום דעל הרוב מפסיקין בינתיים בשיחה בטילה שאינו מצרכי המילה.
מה לא דומה?
אוצר החכמה כתב:כמובן שאתה צודק ובעל העיטור לא חשב שלהרוג את שני התינוקות זה רעיון טוב.
יואל שילה כתב:שמעתי ממו"ר שליט"א
(רמ"א יו"ד רס"ה ה') במילת תאומים יאמר "ויקרא שם הבכור... ויקרא שם הצעיר..." ובודאי שיברך רק פעם אחת שהחיינו, ואין טעם לעשות בעייה מההפסק שעל ידי ברכת 'קיים את הילד'.
עדיף שיהיו שני סנדקאים כדי שיוכל להכין את שני התינוקות מקודם ולמול את שניהם בברכה אחת ללא הפסק, ומשונים דברי פוסקי זמננו שיפסיק ויברך שנית - כי הרי זו ברכה שא"צ, דכ"ש הוא מדפוטרים מגילה משלוח מנות מתנות לאביונים והסעודה - בשהחיינו אחד; הגריש"א זצ"ל לא היה מוכן לבוא לברית תאומים שמפרידים ביניהם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 77 אורחים