יאיר1 כתב:דעת_האברך כתב:שמעתי פעם מהגר"י קצנלנבוגן שליט"א (ר"מ בישיבת יד אהרן) שביאר מה שכתוב בגמרא (יבמות סג, א) שאשתו של רב היתה מצערת אותו ומגישה לו תמיד מאכל הפוך מהמאכל שביקש, כשהיה מבקש טלופחי היתה מגישה חימצי וכשהיה מבקש חימצי היתה מגישה לו טלופחי, עד שגדל חייא בנו ורב ביקש ממנו שימסור לאמא את המאכל שרצה לאכול וחייא אמר לה להיפך, וכך נמצא שהגישה לרב את מה שביקש. אמר רב לבנו "מעלה אמך", סיפר לו חייא מה עשה, ורב נהנה ממנו אך אמר לו להפסיק לעשות כן כדי לא להגיע ל"למדו לשונם דבר שקר".
והקשה אותו תלמיד חכם מה הפשט במה שעשתה אשתו של רב, וכי עד כדי כך כיוונה לקנטר ולצער את בעלה? ופירש שאשתו של רב ידעה שרב מבקש תמיד הפוך ממה שערב לו באותה עת כדי לכוף את יצרו, אולם היא מתוך אהבתה אליו ורצונה שיהיה לו מה שערב לו הגישה לו ההיפך ממה שביקש כדי לתת לו את הערב עליו [ומכל מקום נצטער רב שלא זכה לכוף את יצרו], וכששינה חייא בריה והגישה לו מה שביקש אמר 'מעלה אמך', דהיינו שעכשיו נהייתה בת עלייה ואכפת לה גם מעולם הבא שלי ולא רק מעולם הזה שלי. ודפח"ח.
סליחה.
אבל זה לא גילוי פנים שלא כהלכה?
לא.
מה עניין זה להלכה?
דברים מסוג זה אפשר למצוא בשפע בקדמונים.