חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא אפילו עירב עמהם דבש הרבה יות' מהם או מינים אחרי' הרבה יות' מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל:
צלעובר כתב:ומי אנכי שאבא אחרי הרב
שודאי בעיקרון צדקו דבריו
אך הבעיה היא
שחיש-מהר נגיע לשאלה דומה
גלידה שחתיכי עוגיות מעורבות בה
שלפי פשטות כלל של "כל שיש בו"
המוכר בטשולנט וכל דומה לו
והוא הוא יסוד השו"ע הנ"ל
תהיה ברכתה ג"כ כנ"ל
אך כאן נראה שכבר רבים יתמהו
ולעצור במלין לא יוכלו
האם כך היא המדה ?
מזונות על גלידה !?
צלעובר כתב:האם כך היא המדה ?
מזונות על גלידה !?
הוה אמינא כתב:אינני יודע אם מה שלא מברכים מזונות על גלידה עם שברי בסקויט זה עמרצות וחוסר שימת לב או הכרעה ע"פ מחשבה ועיון בהלכה.
ועל הצד האחרון אולי אפשר לומר סברא, שרק במאפה ותבשיל שיש בו תערובת דגן מברכים עליו במ"מ שהדגן נחשב עיקר התבשיל מחמת חשיבותו, אם רק נעשה לטעם.
אבל תערובת קרה בלי בישול יחד או אפיה, כשהבסקויט כבר אפוי בנפרד, והגלידה [וכן השוקולד] נתבשלו ונתרקמו בנפרד, רק עירבו פירורים, או לי זה לא בכלל ההלכה שמהפך את ברכת כל התערובת, והולכים בתר הרוב שזה הגלידה או השוקולד [ורק אם מפריד פירור יברך עליו במ"מ].
פרנקל תאומים כתב:הוה אמינא כתב:אינני יודע אם מה שלא מברכים מזונות על גלידה עם שברי בסקויט זה עמרצות וחוסר שימת לב או הכרעה ע"פ מחשבה ועיון בהלכה.
ועל הצד האחרון אולי אפשר לומר סברא, שרק במאפה ותבשיל שיש בו תערובת דגן מברכים עליו במ"מ שהדגן נחשב עיקר התבשיל מחמת חשיבותו, אם רק נעשה לטעם.
אבל תערובת קרה בלי בישול יחד או אפיה, כשהבסקויט כבר אפוי בנפרד, והגלידה [וכן השוקולד] נתבשלו ונתרקמו בנפרד, רק עירבו פירורים, או לי זה לא בכלל ההלכה שמהפך את ברכת כל התערובת, והולכים בתר הרוב שזה הגלידה או השוקולד [ורק אם מפריד פירור יברך עליו במ"מ].
נוראות נפלאתי על חבריי, הלא בידוע כי אית לן האי גברא רבא ויקירא הג''ר אלכסנדר אריה מנדלבוים שליט''א שכבר מזה שנים זיכה את הרבים וזכה בחיבורו רב הערך ספר ''וזאת הברכה''. ומדוע לא תעלעלו בין בתריו ותשקיטו מעט מה את המיית נפשכם הסוערת?
ושם האריך לברר את כל הנושא של ''כל שיש בו מה' מיני דגן'', שיטות הראשונים הרא''ש הרשב''א והרמב''ם, דבפשטות משמעות לשונותיהם היא דלדעת הרא''ש ''כל שיש בו'' הוי דווקא בכה''ג שמין המזונות הוא עיקר ביחס למין השני, ואילו דעת הרשב''א לאידך גיסא ד''כל שיש בו'' הוי גם כשהמין השני הוא העיקר, ודעת הרמב''ם ממוצע ביניהם ד''כל שיש בו'' הוי בכה''ג ששני המינים הינם עיקר, אך לא בכה''ג שמין המזונות טפל ביחס למין השני.
ושם האריך לבאר את דעת הרמב''ם וההכרעה למעשה בשו''ע ובמג''א, הגר''א והמשנ''ב עד לגדולי אחרוני זמננו.
פרנקל תאומים כתב:ומה עם המרק ושקדיו, וכי פשיטא לכם שמרק עם מעט שקדי מרק ברכתו מזונות?
הוה אמינא כתב:קטונתי בעניי שאין הספר הקדוש הנזכר תחת ידי, ודברי הנ"ל הם רק מלימוד השו"ע והט"ז והמג"א והמשנ"ב עם השעה"צ שם, אשר העולה מדבריהם למעשה לאדם פשוט כמוני (שלמענו כתב המשנ"ב את ספרו) שכל שהוא להטעים התבשיל גורם לברכת במ"מ.
צלעובר כתב:ברצוני רק למסור מודעה
שגם לי אין ספר וזאת הברכה
ואם עליו סמכו התאומים
אנא העלוהו ב"קבצים מצורפים"
עובר ושב כתב:מאי שנא מגליליות,
"רבע לשבע" והדומות,
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 493 אורחים