הנתיבות בחו"מ סימן שמ"ח [הל' גניבה], מביא על שליח בית דין שהלקה מי שחייב במלקות בהלקאה נוספת, והלה נלב"ע, הרי השליח ששגג במיתתו גולה.
אך בית דין יש להם 'פטור' מהליכה בגלות.
והתם מדובר שבית דין טעו בספירה, וכתוצאה מכך, קיבל החוטא מכה נוספת שהביאה למיתתו.
וצריך ביאור סיבת פטורם.
יש הרוצים לומר, שבית דין הוי כ'אונס' ולא כ'שוגג'. דהיינו ה'גרמא' שלהם זה בפיהם ולא ב'מעשה-הריגה' בטעות.
אך לכאורה תימה. ניחא אם היה טעות בשיקול הדעת או בדבר משנה, אך כאן שהם טעו במנין [בספירה] זה קרוב יותר למזיד.
אשמח לשמוע ביאורים חדשים