הפרת נדרי הקדשות

[עושה חדשות]

רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

[עושה חדשות]

ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

[עושה חדשות]

נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

[ישנו]

ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

הגרש"ש מכח זה פירש את דברי הרמב"ם באומרת הרי עלי ולא בהרי זו.
אבל בתוס' ב"מ ק"ד. מפורש שאפשר להפר גם בהרי זו.
ומה הבעיה שהקדש יפקע בכדי, הקדש לא פוקע בכדי רק כאשר מצד הנדר יש לו קיום, והמקדיש רוצה להפקיע עם כח ממוני, אבל ברור שכל כח ההקדש מבוסס על הנדר, ואם פקע הנדר פקע ההקדש.
(חידוש גדול יש שם שההקדש אחרי ההפרה חוזר לידי האשה, ובסוד מעיקרא תורא דראובן).

[ישנו]

נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה (ואמרתי זאת פעם להגרחי"ש והשתומם כשעה חדא).
והטעם שיחזור להיות טבל כי כל ההיתר מבוסס על זה שיש תרומה בצד אחר, בפרט אם יסוד איסור טבל הוא מחמת התרומה שבלולה בו.

[ישנו]

רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

הרמב"ם עצמו כנראה סובר שחכם יכול להפר אחרי שבא ליד גזבר (כן נקט הכס"מ בשיטתו),
וכדעת ר"א ממיץ בתוס' נדרים נ"ט.

[דמשק]

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה.

מעדני ארץ תרומות פ"ד הי"ז אות ז'.

[עושה חדשות]

גם במנח"ש. א, סב, יב.

[איש טלז]

אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

[ישנו]

אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

כוונתך כנראה למיקלש קליש, כי אם מיגז גייז הם שותפין רגילים.

[עושה חדשות]

ויל"ע במזיק האי הקדש, ואח"כ הפר הבעל.
(ובנשאל לחכם, כבר דן הרשב"א בנדרים דפ"ה).

[איש טלז]

אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

כוונתך כנראה למיקלש קליש, כי אם מיגז גייז הם שותפין רגילים.

אכן עיקר הספק שלי היה על מיקלש [ושם דעתי נוטה דיהיה כדין הספיקות כמו מחצה על מחצה ואכ"מ] אלא שראיתי שהגר"ש כץ שליט"א מביא בשם הגרח"ש דגם למ"ד מיגז הכל יחזור לבעלים ולא מצאתי מקורו וגם עיקר סברתו בזה תמוהה

[ישנו]

אגב
בנדרי הקדשות בארוס ובעל במיגז גייז איך יתחלקו הממונות ?

כוונתך כנראה למיקלש קליש, כי אם מיגז גייז הם שותפין רגילים.

אכן עיקר הספק שלי היה על מיקלש [ושם דעתי נוטה דיהיה כדין הספיקות כמו מחצה על מחצה ואכ"מ] אלא שראיתי שהגר"ש כץ שליט"א מביא בשם הגרח"ש דגם למ"ד מיגז הכל יחזור לבעלים ולא מצאתי מקורו וגם עיקר סברתו בזה תמוהה

בספקות של מע"מ הדין הוא שהולכים אחר המוחזק, כמבואר בסוגיא ב"מ ע"ט., וא"כ לעניין הקדש הדין הוא ספק לחומרא והכל יהיה להקדש.

[עושה חדשות]

ומה הדין בתרומה שנטמאה 'שלישי', ואח"כ הפר הבעל.

[עושה חדשות]

נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה (ואמרתי זאת פעם להגרחי"ש והשתומם כשעה חדא).
והטעם שיחזור להיות טבל כי כל ההיתר מבוסס על זה שיש תרומה בצד אחר, בפרט אם יסוד איסור טבל הוא מחמת התרומה שבלולה בו.

ומשכח"ל עוד היכ"ת, (לא למעשה), לפי קו' התוס' קידושין נט: דאתי דיבור ומבטל תרומה שהופרשה במחשבה, ולפי פשוטו הרי חלות הביטול היא רק מכאן ולהבא, ומסתמא יחזור הכל להיות טבל, וכנ"ל.

[עושה חדשות]

נניח שהבעל יכול להפר גם עשיית תרומה, (ההנחה נכונה?), אז מה קורה כאן, מכאן ולהבא זה נעשה טבל? איך זה שייך?

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה (ואמרתי זאת פעם להגרחי"ש והשתומם כשעה חדא).
והטעם שיחזור להיות טבל כי כל ההיתר מבוסס על זה שיש תרומה בצד אחר, בפרט אם יסוד איסור טבל הוא מחמת התרומה שבלולה בו.

ומשכח"ל עוד היכ"ת, (לא למעשה), לפי קו' התוס' קידושין נט: דאתי דיבור ומבטל תרומה שהופרשה במחשבה, ולפי פשוטו הרי חלות הביטול היא רק מכאן ולהבא, ומסתמא יחזור הכל להיות טבל, וכנ"ל.

אמנם יל"ע בזה, שאם האשה הפרישה תרו"מ, ועל סמך זה אכלו את רוב החולין, וכעת בעלה הפר, והכל חזר לטבלו. הרי למפרע אף אחד לא עבר איסור, ומאידך כעת יצטרכו להפריש שוב רק כפי השיעור של המיעוט שנותר. והנה לנו חולין שנאכל מבלי שיש כנגדו תרומה. וצ"ע.

[עושה חדשות]

כיו"ב, כאשר האשה קיבלה תוספת שבת, ושמע הבעל והפר, והר"ז חל רק מכאן ולהבא. גם זה קצת מתמיה, שהרי מעיקרא ל"ש שאדם יקבל עצמו תו"ש שעתיים לפני שבת עד שעה לפני שבת. (אבל גם לענין נזירות כ"ה, דאין נזירות פחות מל' יום, ומ"מ הבעל מפר באמצע. וזוהי הסוג' בנזיר דף כא: כפי שביארו האחרו').

הגר''י קאנטרוביץ.png (84.56 KiB) נצפה 6805 פעמים

[אליהו בן עמרם]

אמנם יל"ע בזה, שאם האשה הפרישה תרו"מ, ועל סמך זה אכלו את רוב החולין, וכעת בעלה הפר, והכל חזר לטבלו. הרי למפרע אף אחד לא עבר איסור, ומאידך כעת יצטרכו להפריש שוב רק כפי השיעור של המיעוט שנותר. והנה לנו חולין שנאכל מבלי שיש כנגדו תרומה. וצ"ע.

מצינו גבי שאלה על הפרשת תרומ"ע, אם מהני בדיעבד כשכבר אכל, את שהביא הדרך אמונה בהל' תרומות פרק ד' ס"ק קע"ו בשם החזו"א בדמאי סימן ד' ס"ק כ"א.
ותמצית הדברים, שאם כבר אכל, ואין הטבל בעולם, על כרחך נקנו כבר התרומ"ע "ועדיף מאתא ליד כהן". ולכן לא מהני שאלה ועקירה למפרע גם בדיעבד על מה שנאכל.
ולפ"ז, אולי נימא (ואולי אף עדיף מיניה), שגם "מיגז גייז" לא אמרינן גבי מה שכבר נאכל, גם גבי חלק התרומה, שכנגדו נאכלו החולין.
וכל מה שיועיל ה"מיגז גייז" הוא רק בדווקא על החלק שלא נאכל, ועל התרומ"ע שכנגדו. כלומר נצטרך לחלק את התרומ"ע באופן יחסי למה שנאכל, ולמה שלא נאכל.

ועוד, שלפי משמעות הפשוטה של דברי הרמ"א (יו"ד סי' שכ"ג), גבי שאלה על דבר שכבר נאכל, שמהני בדיעבד, שלא כדברי החזו"א הנ"ל (וכן כתב ה"דרך אמונה" בציון ההלכה בהל' תרומות פ"ד ס"ק תנ"ה), אולי זה רק ב"שאלה", שאין מנוס מעקירת הכל למפרע, אך ב"מיגז גייז", אם נמצא כדברי מר, שאין תרומ"ע כנגד מה שכבר אכל, דנימא אולי שאין בכוונתו להפר את חלות התרומ"ע על החלק היחסי כנגד מה שאכל, כי אתי חורבא מיניה. וגם אם בכוונתו להפר הכל, צ"ע אם מהני.

[עושה חדשות]

ואיך נדע לכוין את החלק של התרו"מ שהופרש כנגד מה שנאכל ואת החלק שהופרש כנגד מה שלא נאכל?

[אליהו בן עמרם]

כיו"ב, כאשר האשה קיבלה תוספת שבת, ושמע הבעל והפר, והר"ז חל רק מכאן ולהבא. גם זה קצת מתמיה, שהרי מעיקרא ל"ש שאדם יקבל עצמו תו"ש שעתיים לפני שבת עד שעה לפני שבת. (אבל גם לענין נזירות כ"ה, דאין נזירות פחות מל' יום, ומ"מ הבעל מפר באמצע. וזוהי הסוג' בנזיר דף כא: כפי שביארו האחרו').

הגר''י קאנטרוביץ.png

אם הכוונה לדברי הקרן אורה שבאר את ספק הגמ' אם נעקר מלמפרע או רק מכאן ולהבא (מיגז גייז) - בנזירות, כיון שאין נזירות לחצאין, הלא כמדומני ההכרעה ש"מיגז גייז" גם בנזירות. ואם כן, מה באמת יש מקום להסתפק גבי שבת, הלא באמת יצא שהיתה לה שעה של "שבת", ואחרי כן כבר לא.
ומה באמת יש מקום לחלק מנזירות, שחלה שעה אחת בגלל ה"מיגז גייז", למרות שאין נזירות לחצאין.
(ובעצם יש לחקור בטיבו ומהותו של נדר זה, האם הפשט שע"י הנדר נתארכה ונתפרסה ה"שבת" על פני עוד שעתיים, או שאין זה אלא "ניהוג" של איסורי שבת מדין נדר, ולא "שבת" ארוכה ממש. ונפק"מ, שאם זו ממש שבת ארוכה, באמת יהיה קשה להבין מצב של שבת לשעה אחת ולאחריה חול, עד שקיעת החמה וכניסת השבת בפועל. אך אם נימא, שאין זה אלא "ניהוג" של איסורי שבת שמהותו איסור "נדר", אפשר כן להבין, ששעה אחת היתה אסורה באיסורי השבת מדין נדר, אך אין זו "שבת" ממש, ולאחריה אפשר שתהיה שעה של חול, ורק עם שקיעת החמה נכנסת ל"שבת" עצמה)

[אליהו בן עמרם]

ואיך נדע לכוין את החלק של התרו"מ שהופרש כנגד מה שנאכל ואת החלק שהופרש כנגד מה שלא נאכל?

למה לא פשוט:
היו לפני 100 ק"ג, והפריש את התרומ"ע כנגדם ומתוכם, נניח 10 ק"ג (והפרידם כמובן).
אכל חצי, ולכן 5 ק"ג ישארו בחלותם, והשאר יותרו.

ואם כוונת מר, איך נדע מה בדיוק כנגד מה?
מה המקור שיש כזה דבר, וזה לא באופן כולל, זאת התרומה כנגד כל השאר, ולא באופן פרטני, חיטה זו כנגד מעט חולין זה.
ועוד צ"ע לי בענין זה.

[אליהו בן עמרם]

כיו"ב, כאשר האשה קיבלה תוספת שבת, ושמע הבעל והפר, והר"ז חל רק מכאן ולהבא. גם זה קצת מתמיה, שהרי מעיקרא ל"ש שאדם יקבל עצמו תו"ש שעתיים לפני שבת עד שעה לפני שבת. (אבל גם לענין נזירות כ"ה, דאין נזירות פחות מל' יום, ומ"מ הבעל מפר באמצע. וזוהי הסוג' בנזיר דף כא: כפי שביארו האחרו').

הגר''י קאנטרוביץ.png

ומה נאמר לפי דברי הרא"ש בנדרים, על דרך ביאורו של הגרש"ש בשערי יושר שער ב' פ"ט ופ"י, על פי היסוד של "מכאן ולהבא ולמפרע".
כלומר, גם מי שמקבל שבת ואח"כ הלך אצל חכם להשאל על כך, שהחכם עוקר למפרע, הרי אין זה אלא "מכאן ולהבא ולמפרע".
נמצא, שבעצם באותו זמן שממועד קבלת השבת ועד ההתרה אצל חכם, נחשב כ"שבת" אצל מי שקיבל את השבת.
וא"כ, מה יש להסתפק ב"הפרה" יותר מאשר ב"התרת חכם"?
ואם מצינו שב"התרת חכם" כך יוצא על כרחנו, שהיתה "שבת" אצל המקבל לשעה, כן יהיה הדין גם ב"הפרה".

[איש טלז]

אגב האשכול
התפסה בנדר של מיקליש קליש דין ההתפסה יהיה ג"כ מיקליש
[וא"כ מה יהיה החלוקה של אב וארוס בהתפסה של מיקלש ויל"פ] .

[עושה חדשות]

ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

הגרש"ש מכח זה פירש את דברי הרמב"ם באומרת הרי עלי ולא בהרי זו.

ראיתי כעת שהגרח"ק בקרית מלך רוצה לפרש כן לש' הר"מ "הדומין לנדרי איסור".

[עושה חדשות]

ותמצית הדברים, שאם כבר אכל, ואין הטבל בעולם, על כרחך נקנו כבר התרומ"ע "ועדיף מאתא ליד כהן". ולכן לא מהני שאלה ועקירה למפרע גם בדיעבד על מה שנאכל.
ולפ"ז, אולי נימא (ואולי אף עדיף מיניה), שגם "מיגז גייז" לא אמרינן גבי מה שכבר נאכל, גם גבי חלק התרומה, שכנגדו נאכלו החולין.

בש"ך (יו"ד שכג,ו) מבואר דאכילת החולין ל"ח כאילו באה התרומה ליד כהן.

[חלא בר חמרא]

במנחת שלמה באיזה מקום מסתפק בזה.

מעדני ארץ תרומות פ"ד הי"ז אות ז'.

מילתא דמיבעיא להגרשז"א פשיטא ליה להגר"ד לנדוי שליט"א, דאין שייך הפרה בתרו"מ, כאשר שמעתי מהגאון ר' יחיאל קפלר שליט"א ששמע מפיו.

[איש_ספר]

בענין זה האריך הגרב"צ כהנא שפירא בספרו פני אברהם עמ' קמג-קסד בדברים מלאים ומחודשים
רצ"ב

פני אברהם.pdf

(111.73 KiB) הורד 102 פעמים

[עושה חדשות]

ראה עוד בגליון אהלי זרעים מס' 48 מש"כ הגר"א גרבוז בטעם הדבר למה ל"מ הפרת בעל על הפרשת תרו"מ. (ושוב בגליון 51 כ' על כך הג"ר ישראל אדלשטיין).

[מיללער]

ובאמת אף קודם שבא ליד גיזבר צ"ע, דכיון דנעשה הקדש מעיקרא (באומרת "הרי זו"), וההפרה אינה עוקרת את הנדר למפרע, ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, איך תפקע הקדושה בכדי.

הגרש"ש מכח זה פירש את דברי הרמב"ם באומרת הרי עלי ולא בהרי זו.
אבל בתוס' ב"מ ק"ד. מפורש שאפשר להפר גם בהרי זו.
ומה הבעיה שהקדש יפקע בכדי, הקדש לא פוקע בכדי רק כאשר מצד הנדר יש לו קיום, והמקדיש רוצה להפקיע עם כח ממוני, אבל ברור שכל כח ההקדש מבוסס על הנדר, ואם פקע הנדר פקע ההקדש.
(חידוש גדול יש שם שההקדש אחרי ההפרה חוזר לידי האשה, ובסוד מעיקרא תורא דראובן).

בתוס' מנחות פא: ד"ה תודה מן החולין, משמע שהדין של אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט שייך גם באם אמר 'הרי עלי' (ולפי"ז מתורץ קושית רעק"א בנזיר ט: בגה"ש עיי"ש) אולם אכן הדבר צריך ביאור איך שייך לומר 'כמסירתו להדיוט' אם עדיין לא ייחד הבהמה או הדבר שמקדיש? ומצאתי (ע"י סה"מ על הרמב"ם פט"ו מהל' מעשה"ק) שעמד בזה בספר ברכת ראש עמ"ס נזיר דף ט: וכן במנחת חינוך מצוה ש"נ.

[מיללער]

רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

[אליהו חיים]

רמב"ם הלכות נדרים פרק ד הלכה ח -
וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר.
נסתפקתי,
האם יכול להפר גם אחרי שבא ליד גיזבר, (ושאילת חכם כבר אינה מועילה בשעה זו), או בתרומה כיו"ב כשבאה ליד כהן.
יש מקורות?

בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

כגון שנדרה תכשיטיה לבדק הבית (הרמב"ם מיירי גם בקדשי בדק הבית וכמפורש בהלכה הקודמת)

[מיללער]

בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

כגון שנדרה תכשיטיה לבדק הבית (הרמב"ם מיירי גם בקדשי בדק הבית וכמפורש בהלכה הקודמת)

דוקא אם התכשיטין הם משלה באופן שאין לבעלה רשות עליהם, דבלא"ה הרי אין יכולה להקדישם לפי שאינם ברשותה שרשות בעלה עליהם.

ןבתרומה מאי איכא למימר?

[אליהו חיים]

בעצם דינו של הרמב"ם, מה ההיכי תימצי שהקדש של האשה יהי' בה דבר של בינו לבינה או עינוי נפש שיוכל בעלה להפר אותם?

כגון שנדרה תכשיטיה לבדק הבית (הרמב"ם מיירי גם בקדשי בדק הבית וכמפורש בהלכה הקודמת)

דוקא אם התכשיטין הם משלה באופן שאין לבעלה רשות עליהם, דבלא"ה הרי אין יכולה להקדישם לפי שאינם ברשותה שרשות בעלה עליהם.

ןבתרומה מאי איכא למימר?

איך נכנס תרומה לכאן?